סע”ש (עבודה ירושלים) 8822-02-18 שדולת הנשים בישראל נ’ מדינת ישראל (08/04/2018)

סע”ש (עבודה ירושלים) 8822-02-18 שדולת הנשים בישראל נ’ מדינת ישראל (08/04/2018) – DOCX / PDF

 

בית דין לעבודה ירושלים

סע”ש 8822-02-18

 

בפני:

כב’ השופטת רחל בר”ג-הירשברג

נציג ציבור (עובדים) מר נתן מזרחי

נציג ציבור (מעסיקים) מר רפאל-בנימין אשכנזי

 

המבקשת:

שדולת הנשים בישראל ח”פ 580085686

ע”י ב”כ עו”ד חגי קלעי עו”ד ליעד ורצהיזר ועו”ד מרים זלקינד

נגד

המשיבה:

מדינת ישראל – נציבות שירות המדינה

ע”י ב”כ מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) עו”ד משה וילינגר

 

החלטה

1. עניינה של החלטה זו בבקשתה הדחופה של שדולת הנשים בישראל, עמותה ציבורית ששמה לה למטרה לפעול לקידום מעמד האישה בישראל (להלן: שדולת הנשים), להקפיא את הליך הכשרתם של עמיתי תכנית ההשמה לאקדמאים מהמגזר החרדי – “משפיעים/ות – חרדים לשירות הציבורי” – לתפקידי ליבה בשירות המדינה ובשלטון המקומי (להלן: תכנית משפיעים). זאת עד להכרעה ב’תובענה ציבורית דחופה’ שהגישה ושבה מתבקש בית הדין, בין היתר, להצהיר כי המכרז הפומבי שבאמצעותו נקלטו עמיתי תכנית משפיעים כעובדי מדינה אינו חוקי ואינו חוקתי. זאת משום שהוא כולל תניה הקובעת את מין המועמד כתנאי לקבלתו לעבודה וכן הפרדה על בסיס מין במסגרת העבודה ובכלל זה בהליך ההכשרה לקראת השתלבות במשרה בשירות הציבורי.

2. דיון אחרון בבקשה נשמע ערב חג הפסח, 28.3.2018, ועת נכנסה תכנית משפיעים לשבוע התשיעי להפעלתה. מתוך רצון ליתן החלטתנו בהקדם האפשרי והן לנוכח התוצאה אליה הגענו מובאים הדברים מטה על דרך התמצית. בשים לב לאופיו של ההליך כהליך זמני וכמתבקש מכך, כל קביעותנו בעת הזו הן לכאוריות בלבד.

 

רקע עובדתי לכאורי והשתלשלות ההליך בבית המשפט לעניינים מנהליים ובבית הדין

3. ביום 17.8.2017 פרסמה נציבות שירות המדינה מכרז פומבי (מספר 49930) (נספח 1 לבקשה) לתכנית משפיעים. על פי האמור במכרז הוא נועד לגייס עתודת אקדמאים ואקדמאיות מצטיינים מקרב האוכלוסייה החרדית, במטרה לשלבם בעבודה בשירות הציבורי. זאת במסגרת מסלול מובנה המתחשב בנתונים ובשאיפות של מי שיקלטו לתכנית ומתוך “העדפה להשמה בצמתי השפעה”. מדובר בתפקידים בדרגות הנעות בין דרגה 36 – 39 בדירוג 11 מח”ר. מי שיבחרו ליטול חלק בתכנית יועסקו כעובדי/ות מדינה משך חצי שנת הכשרה ראשונה. לאחריה, חלק מהעמיתים/ות ימשיכו לנתיב השמה בשירות המדינה וחלקם בנתיב השמה ברשויות המקומיות שאז תופסק העסקתם כעובדי/ות מדינה והם יתחייבו לשנתיים נוספות של עבודה בתפקיד במסגרת השלטון המקומי ובהעסקה מחודשת בו.

4. בסעיף 3 למכרז נכתב כך: “התכנית מיועדת לנשים ולגברים כאחד, ואולם בהתאם להחלטת ועדת ההיגוי יתקיים שלב ההכשרה בנפרד – בהתאם לכך יתקיימו השנה שני מחזורים, המחזור הנוכחי של התכנית מיועד לעמיתים בלבד, והמחזור הבא יהיה מיועד לעמיתות בלבד והרישום אליו ייפתח בפברואר 2018. למען הסר ספק, ההשמה הינה בסביבה מעורבת נשים וגברים” (להלן: תנאי סעיף 3). המועד האחרון להגשת מועמדות למכרז שיועד לגברים היה יום 14.9.2017. על פי המדינה תהליך מיון המועמדים למחזור הגברים נמשך עד ראשית חודש 1/2018 (ביום 5.1.2018 נמסרו התשובות למועמדים) וכלל גם מבחנים, מרכז הערכה וראיון אישי. נוסיף, כי למחזור העמיתים הראשון הוקצו 25 משרות. על פי המדינה 25 משרות הוקצו גם למחזור הנשים. שלב הגשת המועמדויות למחזור הנשים הסתיים ביום 21.3.2018 והתכנית עצמה עתידה להיפתח ביום 3.10.2018.

5. ביום 11.10.2017 פנתה שדולת הנשים במכתב מפורט לממלא מקום נציב שירות המדינה, מר אהוד פראוור, בבקשה לבטל לאלתר את תנאי סעיף 3 למכרז לתכנית משפיעים (נספח 4 לבקשה). במכתב ברכה שדולת הנשים על היוזמה הממשלתית לסייע לבנות ובני הקהילה החרדית להשתלב בשוק התעסוקה ובכלל זה בשירות המדינה, ואף עמדה על הצורך להקל על קליטתן/ם בשירות המדינה וגם אם הדבר כרוך ביצירת התאמות הדורשות הקצאת משאבים. בד בבד התריעה שדולת הנשים מפני יצירת מדיניות של התאמה עבור קבוצה אחת הכוללת בחובה פגיעה בקבוצות אחרות ואפלייתן באופן שאינו צודק ונגוע באי חוקיות. על פי האמור במכתב הוראות המכרז הפומבי לתכנית משפיעים נוגדות את הוראות חוק איסור הפליה במוצרים; מנוגדת להמלצות הצוות המשרדי (של משרד המשפטים) לבחינת תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי מיום 7.3.2016 (נספח 2 לבקשה). המלצות אשר אומצו על ידי היועץ המשפטי לממשלה ולאחר מכן בהחלטת ממשלה 1526 מיום 30.3.2014 (נספח 3 לבקשה). כך הן נוגדות את הנחיות נציבות שירות המדינה עצמה מיום 28.12.11. הנחיות לפיהן חל איסור הפליה, לרבות הפרדה בין נשים לגברים, בכל תחום ובכל מסגרת ממשלתית. בנוסף עמדה שדולת הנשים על חובת הרשות הציבורית לשמור על הזכות לשוויון, לא כל שכן במקום בו מדובר בתכנית המיועדת להכשרת משרתי ציבור שמתפקידם לבצר ולקדם ערכי שוויון. לבסוף תהתה שדולת הנשים על התכלית שביצירת תכנית הכשרה נפרדת מגדרית אם בהתאם לכללי המכרז ממילא צפויים המועמדים להשמה בסביבת עבודה מעורבת וציינה, כי הניסיון הישראלי והעולמי מלמד, כי יצירת מסגרות נפרדות יותר משהוא נותן מענה לאוכלוסייה שלה הוא נועד מייצר את הצורך במסגרות נפרדות, מקבע צורך זה ותורם להקצנתו והרחבתו כך שיצירת תכנית הכשרה בהפרדה מגדרית למעשה מכשירה את הקרקע להשמה עתידית באותו האופן. זאת גם אם לעת עתה היא נשללה בהוראות המכרז. עותקים מהמכתב נשלחו אל הממונה על יישום המלצות הצוות למיגור הדרת נשים במרחב הציבורי במשרד המשפטים, עו”ד דינה זילבר, ואל מנהלת האגף לשוויון מגדרי בנציבות שירות המדינה, עו”ד דנה מיטב.

6. במענה ‘קצר מילין’ מיום 6.11.2017, הודה מר פראוור לשדולת הנשים על “פנייתה המנומקת” והוסיף ש“בהחלט ניקח אותה לתשומת לבנו בתכלול הקריטריונים לבחירת מודל הפעלה בשנים הבאות של התכנית”. אלא שלעת עתה מדובר ב“פיילוט” של שני מחזורים שייבחנו “תוך כדי תנועה” והזכיר, כי יעדי ההשמה הם בסביבה מעורבת.

לטענת שדולת הנשים היא לא הסתפקה במשלוח מכתבה למר פראוור אלא יזמה פגישה עם פרקליטת מחוז ירושלים, עו”ד כוכבית נצח. פגישה אשר התקיימה ביום 2.11.2017 ושבמסגרתה העלתה בפניה את הפגמים החוקיים והחוקתיים שנפלו לשיטתה במכרז לתכנית משפיעים וטענה לצורך לבטלו.

7. אלא שמשנוכחה שדולת הנשים לדעת ‘שתמרורי האזהרה’ שהציבה אינם מועילים עתרה, ביום 29.11.2017, לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעתירה מנהלית לביטול תנאי סעיף 3 למכרז ואף לביטול המכרז כולו (להלן: העתירה). בנוסף עתרה לדיון דחוף בעתירה ולאיחודה עם הליך אחר שהגישה (עת”מ 3045-10-17) ואשר עסק במכרז שפרסם משרד התיירות לצורך קבלת הצעות להפעלת תכנית הכשרה מקצועית למורי דרך שתתקיים בהפרדה מבוססת מין (להלן: העתירה כנגד משרד התיירות).

8. על פי שדולת הנשים לנוכח העובדה שלא ניתנה כל החלטה בעתירה, הגישה ביום 27.12.2017, בקשה לצו ארעי וצו ביניים שיאסור על המדינה לקיים את הליכי ההתקשרות עם מי שהגישו מועמדותם לתכנית משפיעים ולהפעיל את ההכשרה בדרך של הפרדה בין נשים לגברים (נספח 7 לבקשה). בו ביום דחה בית המשפט לעניינים מנהליים, מפי כבוד השופט אברהם רובין, את הבקשה למתן צו ארעי והורה למדינה להשיב לבקשה למתן צו ביניים ולהגיש ‘תגובה מקדמית לעתירה’ עד ליום 28.1.2018.

לטענת שדולת הנשים עם הגשת הבקשה לצו ארעי וצו ביניים שוחח אחד מבאי כוחה עם נציגת המדינה ומי שייצגה אותה גם בעתירה כנגד משרד התיירות וזו אישרה בפניו כי הליך המכרז לתכנית משפיעים עודנו מצוי בשלביו הראשוניים.

9. ביום 25.1.2018 בשעות אחר הצהריים, הגישה המדינה בקשה לסילוקה של עתירת שדולת הנשים על הסף מן הטעם שעניינה בקבלת אדם לעבודה בשירות הציבורי המתבצעת בהתאם לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי”ט – 1959 (להלן: חוק שירות המדינה מינויים), ועל כן מצויה בסמכותו העניינית של בית דין זה. בסיפא לבקשתה (סעיף 13) הודיעה המדינה, כי תכנית משפיעים עתידה להיפתח ביום 28.1.2018, והיא אכן נפתחה במועד זה. ביום 26.1.2018 השיבה שדולת הנשים לבקשת המדינה האמורה ועתרה לעיון מחדש ולמתן הצו הארעי. ביום 28.1.2018 הגישה המדינה את תגובתה לבקשה לצו הביניים. ביום 29.1.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הקובע, כי הוא נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה. מכאן ההליכים שבפנינו.

10. נטעים כי סמוך להגשת תשובת המדינה לבקשה כאן נמחקה העתירה שהגישה שדולת הנשים כנגד משרד התיירות (פסק דינו של כבוד השופט עודד שחם מיום 14.2.2018), לנוכח הודעת המדינה, כי תפרסם מכרז חדש בו לא יופיע התנאי של הפרדה בין נשים לגברים. בהתאם התרנו לצדדים להשלים טיעוניהם ולמדינה לשקול עמדתה. דיון ראשון בבקשה נשמע, על פי בקשת המדינה מיד עם שובו של המצהיר מטעמה משהות בחו”ל, ביום 18.3.2018. בתום הדיון הורנו למדינה להביא לידיעת עמיתי תכנית משפיעים את דבר ההליך שבפנינו והתרנו להם להביא את עמדתם לגביה בכתב. כן נתנה למדינה שהות קצרה לשקול האם יש בידה לשנות מעמדתה. כל 20 העמיתים הנוטלים כיום חלק בתכנית משפיעים ביכרו להגיש לעיוננו עמדה כתובה. עמדה כתובה הוגשה גם מטעם מנהל תכנית משפיעים, מר רונן קוטין. עמדות העמיתים ומנהל התכנית הוגשו במצורף להודעת המדינה מיום 21.3.2018 בה הודיעה המדינה בשם העמיתים, כי הם מבקשים שלא לחשוף את זהותם וחזרה על עמדתה, כי לדידה אין מקום לשינוי כלשהו במתווה הנוכחי של תכנית משפיעים. בדיון משלים מיום 25.3.2018 הצענו לצדדים לבוא לכדי מתווה מוסכם. המדינה שבה וביקשה שהות קצרה לשקול עניין אחרון זה אך בסופו של יום לא נשא מאמץ זה פרי. בנסיבות אלה נחקר המצהיר מטעם המדינה, מנהל אגף בכיר צוערים לשירות המדינה בנציבות שירות המדינה, מר עמרי דגן, בדיון מיום 28.3.2018 ולאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם על-פה.

 

טענות הצדדים

11. שדולת הנשים הניחה בפנינו בקשה מקיפה, בהירה ומלומדת האוחזת כמה עשרות עמודים. לנוכח קיצור הדברים שגזרנו על עצמנו בראשית הדברים ומהטעמים שמנינו שם, לא נתיימר לסקור אותה במלואה. נסתפק בלומר שעיקריה הן בטענות, כי תנאי המכרז לתכנית משפיעים המעגנים הפרדה בין נשים לגברים וקובעים קריטריון של מין בקבלה לעבודה אינם חוקיים שכן הם עומדים בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (ובהן סעיף 2(א)). כך פתיחת משרה לגברים בלבד עולה כדי אפליה ברורה בפרט כאשר אין מחלוקת, כי מהות התפקיד או המשרה להם מיועדים עמיתי התכנית אינה מחייבת שיהיו דווקא גברים. מתוך סקירת חשיבותו ומרכזיותו של עקרון השוויון במשפט הישראלי בכלל ובמשפט העבודה בפרט מזכירה שדולת הנשים מושכלות ראשונים ש”נפרד אינו שווה”.

עוד נטען, כי המכרז לתכנית משפיעים אינו חוקתי. המכרז לא עומד בתנאי פסקת ההגבלה שכן פגיעה בזכות החוקתית לשוויון צריך שתעשה מכוח חוק או הסמכה מפורשת בו. תכנית משפיעים הותקנה מכוח החלטת ממשלה ומכוח סמכותה השיורית של הממשלה, הקבועה בסעיף 32 לחוק יסוד: הממשלה. אלא שכבר נפסק, כי סמכות שיורית זו אינה מהווה הסמכה לפגיעה בזכויות אדם. לנוכח השלכותיה הרוחביות של הפגיעה הגלומה בהפרדה בין נשים לגברים בשירות הציבורי, במימון ציבורי ובתקנים המיועדים לשמש כעמוד השדרה של השירות הציבורי יש לקבוע, כי היא אינה עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בה במידה הסדר ההפרדה אינו לתכלית ראויה שכן תכליתו יצירת מרחב “סטרילי” מנשים וזאת מתוך נוהג תרבותי פסול. נוהג המבוסס על ראייתן של נשים כנגע במרחב הציבורי, פיתוי וסכנה, אותו יש לטהר. אולם גם אם נניח, כי טעמי הדת שביסוד ההפרדה במכרז נועדו לתכלית ראויה הרי שההסדר אינו מידתי ובכלל זה אינו עומד באף לא אחד ממבחני המידתיות. כך הוא אינו מקיים קשר רציונאלי עם התכלית שכן ממילא ימשיכו העמיתים למסגרות שאינן בהפרדה. הוא אינו ההסדר שפגיעתו פחותה שכן על פי הידוע לא ערכה המדינה מיפוי של החסמים עימם היא מבקשת להתמודד. לבסוף התועלת השולית של ההפרדה מתגמדת אל מול עצמת הפגיעה בשוויון. לשון אחרת, באיזון בין הגנה על רגשות דתיים של חלק מהציבור החרדי ששדולת הנשים אף סבורה, כי הוא חלק קטן מציבור זה, אל מול הצורך למנוע פגיעה בלב ליבה של הזכות החוקתית לשוויון ולכבוד ידה של האחרונה היא על העליונה.

ברמה המנהלית טוענת שדולת הנשים, כי מדובר בתניה בטלה לנוכח הפגמים הרבים שנפלו בהליך קבלתה ועיקרם העדר תשתית עובדתית מינימאלית וחריגה קיצונית ממתחם הסבירות בהיבטים מגוונים. בהם סתירה להלכה הפסוקה בכל הנוגע לאפשרות לקיים הסדרי הפרדה על בסיס מין הקובעת, כי רק בהתקיים ארבעה תנאי סף (ההפרדה מעוגנת בליבת הציווי הדתי; ההפרדה שוויונית בין שתי הקבוצות; ההפרדה שוויונית ביחס לקבוצה שאינה מופרדת; ההפרדה וולונטרית) יהיה מקום לתת משקל לרצונה של קהילה לקיים הסדרי הפרדה. אלא שכאן לא מתקיים ולו אחד מתנאים אלה. בכלל זה הטענה שעצם קביעתה של מכסה לגברים ומכסה לנשים פוגעת בעקרון השוויון שכן משמעותה היא שאפשר שיבחרו למשרות מי שאינם הכשירים ביותר לבצע את התפקיד, רק מהטעם שהם הוקצו למסלול שבו נותר מקום.

בהמשך הדברים טוענת שדולת הנשים, כי החלטה לעגן הפרדה על בסיס מין במכרז בטלה גם במישור האזרחי. לבסוף היא טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה לא רק בשל חזקה של עילת התביעה, כי אם בשל התנהלותה של המדינה אשר בחרה בחוסר תום לב ‘להציב עובדות בשטח’ ולפתוח את התכנית. בסיכומיה הוסיפה והרחיבה בסוגיית מאזן הנוחות על פי העולה מהתשתית העובדתית שהתבררה בפנינו ולכך נחזור בהמשך הדברים.

12. המדינה השיבה לבקשה בתגובה שעיקרה הוא טענות דיוניות דוגמת שיהוי בהגשתה לאחר שהמכרז ‘יצא לדרך’. לחילופין טענה כי עתה אין ליתן את הסעד הזמני המבוקש שכן התכנית לגברים נפתחה והחלה והצפי להשמת מחזור זה הוא בסוף חודש 7/2018. במיוחד כן משום שמדובר במחזור ראשון המהווה “פיילוט” ניסיוני שלאחר סיומו וסיום מחזור הנשים, יופקו ממנו לקחים, לרבות בהיבטי ההפרדה המגדרית. בהתאם יוחלט באשר לקיומם של מחזורים עתידיים. או אז ובמידת הצורך תוכל שדולת הנשים לשוב ולפנות לבית הדין. לשון אחרת, בבקשתה כאן ובמידה רבה היא ‘רותמת את העגלה לפני הסוס’.

זאת ועוד. השתלשלות הדברים עד כאן ובפרט דחיית בקשת שדולת הנשים לצו ארעי בבית המשפט לעניינים מנהליים והחלטתה שלא לערער על כך מלמדים, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה. בהקשר אחרון זה מוסיפה המדינה וטוענת, כי תכנית משפיעים מהווה יישום של החלטת הממשלה 869 מיום 25.12.2015 במסגרתה אומץ דו”ח צוות בינמשרדי ברשות מנכ”ל משרד ראש הממשלה דאז, מר הראל לוקר, אשר בחן את אופן שילב הציבור החרדי בשירות המדינה והמליץ על דרכים לקידומו. בעת קביעת מאפייני התכנית נלקחו בחשבון צרכי המערכת, מאפייני תכניות עתודה דומות, לקחים של תכניות הכשרה אחרות לציבור החרדי וניסיון של מומחים דוגמת ג’וינט ישראל. כך הובן שקיים צורך בהתאמות שבוצעו ובפרט בתקופת הכשרה נפרדת לנשים וגברים. תקופה קצרה בלבד שהיא כלי לכיבוד אורח חייו של העמית/ה ולא מטרה. התכנית עצמה מיושמת באמצעות מיזם משותף עם עמותת קמ”ח שהיא עמותה חרדית העוסקת בסיוע בהשתלבות בתעסוקה ומנוהלת באמצעות ועדת היגוי משותפת שבה חברים נציגי הממשלה, נציגי קמ”ח, נציג אקדמיה חרדית ונציג ציבור. התכנית מלווה במחקר המתבצע על ידי מינהל מחקר וכלכלה של משרד העבודה והרווחה. הוגדר מראש לשותפה (קרן קמ”ח), כי השיקולים בבחירת המרצים בתכנית הם מקצועיים בלבד וכי לא תהיה הפרדה בסגל המנהלי וכאמור ההשמה תהיה בסביבת עבודה מעורבת ולכך הסכימו עמיתי התכנית בחוזה ששעליו חתמו. המדינה תשקיע בשני המחזורים קרוב לשניים וחצי מיליון שקלים וסכום דומה יושקע על ידי קרן קמ”ח.

מן הפן המהותי משיבה המדינה רק לטענת ההסמכה בחוק להפרדה בין נשים וגברים בשלב ההכשרה וטוענת, כי במסגרת סעיף 15א לחוק שירות המדינה מינויים נקבעה חובת ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית במשרות בשירות המדינה. סעיף 15א(ח) לחוק מסמיך את נציב שירות המדינה להורות על אמצעים אחרים שיקבע לשם הבטחת עמידה ביעדי ייצוג הולם לפי סעיף זה והמתכונת שנבחרה לתכנית משפיעים באה בגדר סמכות זו.

עד כאן טענות הצדדים ומכאן לדין.

 

המסגרת הנורמטיבית

13. בתקנה 129(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ”ב – 1991, אומצו תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד – 1984 (להלן: תקסד”א) בדבר סעד זמני. בהתאם אומצו על ידי בית הדין הארצי ההלכות שנפסקו בעניין זה בבית המשפט העליון (דב”ע (ארצי) לג/3-3 מדינת ישראל – מרדכי גנץ פד”ע ד’ 161, 164 (1972)). תקנה 362 לתקסד”א קובעת כי מתן סעד זמני נתון לשיקול דעתו של בית הדין, אשר שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה. במסגרת הכרעה בבקשה למתן סעד זמני על בית הדין לשקול, בין היתר, את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעשוי להיגרם למשיב, באם יינתן הסעד. כלל הוא כי על בית הדין להשתכנע שהסעד הזמני המבוקש חיוני עד כדי כך שהוא מצדיק התערבות של בית הדין בטרם הכרעה בתובענה לגופה, וכי הנזק הצפוי מאי מתן הסעד לא ניתן יהיה לפיצוי כספי (רע”א (עליון) 338/88 נחום חמיס נ’ דוד שטרן פ”ד מג(4) 552, 555 (1989)).

14. כאשר עסקינן בקבלת אדם לשרות הציבורי טעון הדבר קיומו של הליך מכרז (סעיף 19 לחוק שירות המדינה מינויים). הליך שהוא מבריחי התיכון של בניין השרות הציבורי וביסודו שתי מטרות עיקריות: האחת, להבטיח שהטובים ביותר יתקבלו לעבודה ולא “הקרובים ביותר” (דב”ע מד/ 4 – 20 חלמיש – מועצת פועלי תל-אביב, פד”ע ט’ 320). משמע, האדם המתאים ביותר למשרה הפנויה. השניה, בחירת עובדים בהליך בחירה הוגן, אובייקטיבי ומתוך שוויון הזדמנויות. לשם הוצאתן של מטרות אלה אל הפועל, הותקנו גם כללי שירות המדינה (מינויים) (מכרזים, בחינות ומבחנים), תשכ”א – 1961 ונקבעו הוראות שונות בתקשי”ר.

15. דומה שעל האמור יש להוסיף מילים קצרות על השוויון ועל שוויון ההזדמנויות בעבודה. בהקשר זה אין לנו אלא להביא מדברי בית הדין הארצי לעבודה מן העת האחרונה, מפי כבוד השופטת רונית רוזנפלד, (ע”ע (ארצי) 16136-05-15 מ. דיזנגוף ושות’ (נציגות קלובים) בע”מ – נעמי מושקוביץ סקורצקי (18.1.2018)), לפיהם “רבות נכתב בפסיקה על עקרון השוויון, ועל הצורך למגר תופעות של הפליה על כל סוגיה וגווניה, לרבות הפליית נשים בתעסוקה. אך נזכיר כי על עקרון השוויון נאמר שהוא מערכי היסוד של שיטת המשפט הישראלית, כי הוא “מן הראשונים במלכות, משכמו ומעלה גבוה מכל שאר העקרונות …” (בג”ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ’ שר העבודה והרווחה, פד”י נב(3) (3) 630, 651-650 (1998)), והוא “מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו” (בג”ץ 98/69 ברגמן נ’ שר האוצר ואח’ פד”י כג(1) 693, 698 (1969)). איסור ההפליה- שהוא צדו האחר של השוויון- הוכר מימים ימימה כחלק מזכויות היסוד ‘שאינן כתובות עלי ספר” והן נובעות במישרין “מאופייה של מדינתנו כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש” (בג”ץ 243/62 אולפני הסרטה בישראל בע”מ נ’ גרי פד”י טז’ 2415,2407 (1962), וכן ראו אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי, פרשנות חוקתית, עמ’ 423 (1994)). ככל שמדובר במקום העבודה – “השוויון במקום העבודה והיחס השווה לכל עובד הם חלק בלתי נפרד מיחסי העבודה התקינים בעידן המודרני” (ע”ע (ארצי) 1407/01 פידלמן – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי (17.10.04), בפסקה 6).

בפרשת שרון פלוטקין התייחס בית הדין הארצי לזכות לשוויון בכלל ולשוויון בעבודה בפרט, במועדים שלאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בציינו כי:

“… אלא שכיום, לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו עלתה הזכות כיתה, היא כיום זכות חוקתית. לא נראה לי כי ניתן לדבר על כבוד וחירות לאדם ללא שוויון ושוויון בעבודה על אחת כמה וכמה. חלק ניכר מחיינו אנו מבלים בעבודה והפליה והשפלה אין להרשותן במקום העבודה” (דב”ע (ארצי) נו/ 3-129 שרון פלוטקין – אחים אייזנברג בע”מ, פד”ע לג 481, 491 (1997)).

על עקרון השוויון ואיסור ההפליה שהוחל בהקשרים שונים בחיי העבודה, ובא לידי ביטוי מפורש בחיקוקים שונים מתחום משפט העבודה עמד בהרחבה בית המשפט העליון בשבתו כבג”ץ בפסיקתו בעניין אורית גורן תוך שהדגיש כי “תחום יחסי העבודה הוא אחד מתחומי החיים העיקריים בהם נתקלים בני קבוצות מסוימות בחברה בהפליה בלתי מוצדקת הפוגעת במעמדם הכלכלי והחברתי על בסיס סטריאוטיפים בלתי מוצדקים או דעות קדומות. מניעת ההפליה הפסולה בשוק העבודה עשויה, אפוא, למנוע את הפגיעה הבלתי-מוצדקת בעובדים אך בשל מאפיין זה או אחר שלהם שאינו רלוונטי לתפקידם” (בג”ץ 1758/11 אורית גורן נ. הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע”מ (17.5.12)”.

על האמור נוסיף כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ”ח – 1988 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות בעבודה) הוא החוק המרכזי למניעת אפליה ולקידום שוויון בתעסוקה, לרבות בין נשים לגברים. סעיף 2(א) לחוק קובע כי “לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים….” וזאת בכל הנוגע ובין היתר לקבלה לעבודה והכשרה או השתלמות מקצועית. סעיף 2(ב) לחוק מבהיר כי: “… רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין הענין”. סעיף 2(ג) מוסיף את מבחני הסבירות והמידתיות בקובעו “כי אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה”.

חוק שוויון הזדמנויות אוסר לפיכך באופן מפורש על אפליה מחמת מין בנוגע ל“קבלה לעבודה” וגם “הכשרה או השתלמות מקצועית” (ראו גם: ע”ע (ארצי) 1842-05-14 עיריית ירושלים – קידר ואח’ (28.12.2016) (להלן: עניין קידר).

כשעיקרים אלה בפנינו נחזור אל מצב הדברים שבפנינו.

 

מן הכלל אל הפרט

16. נפתח בכך שנדגיש, כי על חשיבות המאמץ לשלב את בנות ובני הקהילה החרדית במעגל העבודה ובכלל זה בשירות הציבורי על כל שדרותיו אין חולק. דומה שהחלטת הממשלה 869 (נספח ב’ לתצהיר מר דגן) מדברת בהקשר זה בעד עצמה. מדובר במאמץ חשוב, מבורך וכפי שטענה המדינה בפנינו גם חיוני, שכן להערכתה בשנת 2060 תהווה הקהילה החרדית כ – 24% מאזרחי מדינת ישראל (עמ’ 24, שורות 14-16). במצב דברים זה (ואף אם אין מדובר בהערכה מדויקת) ברור הוא שיש לשאוף לשילובה המרבי של אוכלוסייה זו במעגל העבודה, בין היתר, על מנת שגם חלקה בכלל המשפחות העניות בישראל יצטמצם. בתוך כך יש להתמודד עם חסמים המונעים ממנה לעשות כן ובפרט בקרב גברים חרדים שבעת הזו שיעורם מקרב הבלתי מועסקים גבוה משיעור הנשים הבלתי מועסקות (ראו והשוו למשל: נתונים על תעסוקת חרדים, מרכז המחקר והמידע בכנסת 14.3.16).

17. בד בבד יש לומר, כי לכאורה מצב הדברים הנוכחי בו בהתאם לתנאי סעיף 3 למכרז התקבלו לעבודה כעובדי מדינה, ובפרט בתכנית דגל שמבקשת להכשיר את העתודה המקצועית הבכירה שתמלא את ‘צמתי ההשפעה’ בישראל, רק גברים. כלומר כאשר המדינה פתחה משרות וגייסה אליהן רק גברים; קבעה כי מין המועמד – זכר – היווה קריטריון שעל-פיו התקבל המועמד לעבודה, שקלה המדינה שיקול אסור, הנוגע לאחד ממאפייני הזהות שנמנו בסעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. זאת כאשר לא רק שאין מחלוקת בין הצדדים שבפנינו אלא שהם מסכימים, כי הצבת התנאי במכרז לתכנית משפיעים של היות המועמד גבר/זכר איננה מתחייבת כלל ועיקר מאופי או מהות התפקיד או המשרה אליה מיועדים משתתפי התכנית. דעתנו הלכאורית היא אפוא שבשקלה את מין המועמד כקריטריון קבלה לעבודה פצעה המדינה בזכות היסוד של נשים לשוויון ובתוך כך לשוויון הזדמנויות בעבודה.

18. על קביעות לכאוריות אלה ביקשה המדינה להשיב באלה:

ראשית, תכלית תנאי סעיף 3, שילוב חרדים ובפרט גברים חרדים בשירות הציבורי ובתוך כך בשוק העבודה היא ראויה עד מאד שכן תוצאתה תהא “ייצוג ראוי של הקהילה (החרדית) במערכות הממשל … וקידום מדיניות ציבורית וממלכתית יותר למדינת ישראל ולציבור הישראלי על כל חלקיו” (נספח להודעת המדינה מיום 28.3.2018). אלא שכבר נפסק וגם בעניין קידר, כי למניע לאפליה אין משקל. דהיינו שבגיבוש עילת תביעה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אין צורך להוכיח כוונה “ואף כוונה טובה אינה רלוונטית”. הוסיף ושנה בית הדין הארצי כי “לו נקבע כי קיימים לצד השיקול הפסול (או השיקולים הפסולים) שיקולים ענייניים אשר מכשירים את השיקול הנגוע בהפליה פסולה, הדבר לא יעלה בקנה אחד עם רוחו של חוק שוויון ההזדמנויות ובכך נחטא למטרתו ותכליתו. מטרת החוק היא לעגן את ערך השוויון בעבודה לבסס ולהטמיע בקרב המעבידים נורמות של שוויון ולמנוע ממעבידים לקחת בחשבון שיקולים הנגועים בהפליה אסורה. מכאן שעצם ההתהגות הפסולה היא בגדר הפרה של הוראות החוק” (ע”ע (ארצי) אורלי מורי – מ.ד. פילו בע”מ (16.3.2008)). בהתאם ברור הוא שטענת המדינה כי “בפיילוט” עסקינן גם היא אינה טעם לשקילת שיקול אסור לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

ברמה העובדתית ביקשה המדינה להראות, כי ההחלטה על הפרדה בין נשים לגברים בחצי שנת ההכשרה הראשונה לתכנית משפיעים ועל כן גם קבלת גברים לתכנית בנפרד היא חיונית והתקבלה על בסיס תשתית עובדתית רחבה וסדורה. כך הקפאת ההכשרה או שינוי בתמהיל שלה עלול לגרום להפסקתה, למנוע את פתיחת קורס הנשים ולגרום להשלכת רוחב באמון שרוכשת האוכלוסייה החרדית למדינה.

אלא שלתגובת המדינה לא צורף כל מסמך התומך בטענות אלה לרבות לא פרוטוקולים של ועדת ההיגוי; העד מטעם המדינה אישר כי החלטת ממשלה 869 אינה כוללת במפורש התייחסות להפרדה כלשהי בין גברים לנשים (עמ’ 11, שורה 29); בה במידה התקשה להחליט אם התקיים בוועדת ההיגוי דיון ייעודי בשאלת ההפרדה המגדרית בתכנית משפיעים והחלופות לה (עמ’ 12, שורה 22 ואילך). עם זאת העיד כי “הופעלה קבוצת מיקוד” במגזר החרדי (עמ’ 13, שורה 1 ואילך) אלא שלא ברור את מי בדיוק כללה קבוצה זו והאם גם נשים מקרב המגזר החרדי נשאלו לדעתן; לא נערך סקר סטטיסטי ביחס לעצמת השפעת ההפרדה בהכשרה על השתלבות בתכנית משפיעים. על פי העד התכנית עצמה היא הסקר וספק אם הוא דרוש (עמ’ 13, שורות 23-31); העד לא זכר אם נערך מסמך כלשהו הממפה את החסמים שעומדים בפני בנות ובני המגזר החרדי בהשתלבותם בתכנית (עמ’ 14, שורה 1); לא יכול היה לאשר שסקר שנערך בשנת 2017 לגבי נכונותם של אנשים חרדים להשתלב באקדמיה הובא לעיון הוועדה (עמ’ 16, שורה 3), ואף סבר שגם אם היו נמצאים מספיק מועמדים שמוכנים ללמוד ללא הפרדה לא הייתה החלטת ועדת ההיגוי משתנה (עמ’ 16, שורות 16-32). בכך ולכאורה נשמטה הקרקע תחת ההנחה שגיוס הגברים הנפרד הוא דרוש; עוד התברר שלא נערכה התייעצות עם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה קודם לקביעת תנאי המכרז (עמ’ 17, שורה 25); העד לא ידע אם יש מדיניות של חשיפה מדורגת לנשים בקורס עצמו (עמ’ 18, שורות 11-12) ולא יכול היה להצביע על ההתאמות שיידרשו בין קורס הגברים לזה של הנשים (עמ’ 19, שורה 1 ואילך).

כללם של דברים, בשלב זה אין כל ביסוס עובדתי לצורך בהפרדה ראשונית בהכשרה או בגיוס גברים בלבד תחילה.

שנית, עתיד להיפתח קורס לנשים אליו הוקצו מספר זהה של משרות בתחילת חודש 10/2018. נאמר מיד כי נכונים אנו להניח, כי כוונה זו אכן תמומש על ידי המדינה שכן היא כבר החלה בהליכי הגיוס של נשים לתכנית. אלא שדעתנו היא כי בפתיחת תכנית לנשים בחלוף כמעט שנה מפתיחת זו של הגברים וחודשים לאחר סיום הכשרת הגברים אין כדי לרפא את הפצע שנפער בזכות לשוויון או למלא אחר הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בהקשר זה תמימי דעים אנו עם עמדת שדולת הנשים, כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אינו כולל מנגנון של תיקון עתידי של הפליה בדרך של קביעת תנאי של מין נגדי במועד עתידי. כך ולכאורה נכון הוא שפרשנות שכזו לחוק חותרת תחת תכליתו שהיא לאפשר לגבר ולאישה להבחן בקבלה למשרה מסוימת באותו הזמן ועל בסיס כישוריהם בלבד, ללא תלות במינם. לעת עתה תנאי סעיף 3 יצרו מצב אסור לכאורה בו אם אישה הייתה רוצה להתקבל לתכנית בגיוס הראשון, מטעמים
כאלה או אחרים, היה הדבר נמנע ממנה אך ורק בשל מינה.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין נוסיף, כי הדרך בה בחרה המדינה ב’תחילה רק גברים’ יכולה בהחלט לבוא בגדר הקושי המובנה שב”נפרד אך שווה”. בהקשר זה נזכיר, כי עוד בראשית ימיו של בית הדין לעבודה קבע נשיאו הראשון, כבוד השופט צבי בר-ניב ז”ל, מקום בו הועמד לביקורתו השיפוטית של בית הדין הסכם קיבוצי אשר קבע מסלולי קידום נפרדים לדיילי אוויר לעומת דיילות אוויר אך נטען, כי קיים “מכלול מאוזן” המביא לשוויון: ש“הטענה “נפרד אך שווה” … הלכה לעולמה בשנת 1954 עם מתן פסק הדין בעניין Brown v. Board of Education … אשר נכון לשדה החינוך, נכון מקל וחומר לשדה העבודה … כשם שבשדה החינוך אין מקיימים שוויון משמקימים מערכת חינוך נפרדת לבני גזעים שונים … כך גם אין מקיימים שוויון בשדה העבודה אם מקיימים “מסלולי קידום” נפרדים לקבוצות שונות של עובדים, אף אם מבטיחים עבודה בתנאים “מוחשיים” שווים”…” (דב”ע (ארצי) לג/3-25 ועד אנשי צוות דיילי אוויר ואל על נתיבי אויר לישראל בע”מ – עדנה חזין (פד”ע ד’, 365 (1973)). נזכיר כי הדברים נכתבו שנים רבות לפני חקיקת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואף חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועל כן אם היו נכונים אז מקל וחומר שנכונים הם עתה.

שלישית, וברמה המשפטית סבורה המדינה כי הוראות סעיף 15א(ח) לחוק שירותהמדינה מינויים מתירים לה לנהוג בדרך שקבעה בתנאי סעיף 3 למכרז. אין בידנו לקבל עמדתה. סעיף 15 לחוק שירות המדינה מינויים עוסק בצורך לפעול לייצוג הולם בשירות המדינה לאוכלוסיות שונות ובהן חרדים. משכך צודקת שדולת הנשים בטענתה כי אפשר שמכוח סעיף זה ניתן להעדיף במכרז, ובהתקיים תנאים מתאימים, מועמד הנמנה עם אחת האוכלוסיות שיש צורך לדאוג לייצוגן ההולם אך היא אינה מכשירה אפליה בין גברים לנשים מכל מגזר לרבות לא החרדי. על כך נוסיף, כי דומה שהפרשנות שמבקשת המדינה ליתן לסעיף חותרת תחת תכליתו שהוא דווקא להביא לשוויון. הלכה מושרשת היא כי מעמידים את החוק בחזקתו, כי הוא מתיישב עם כיבוד הזכות לשוויון בין המינים ואף מכוון להגשימה (ראו והשוו: בג”ץ 4541/94 אליס מילר נ’ שר הבטחון פ”ד מט(4) 94 (1995). הדברים יפים לכל דין ומקל חומר לחוק שתכליתו היא בין היתר לקדם נשים. לעניין זה יפים, בשינויים המחויבים, גם דבריו של  כבוד השופט חשין ז”ל בעניין ניב עת קבע כי “תקנה שלטובתו של אדם לא תהפוך פניה כנגד בעליה ולא תהא לו לרועץ” (בג”ץ 6845/00 ניב נ’ בית הדין הארצי לעבודה, פ”ד נו(6) 663 (2002). כך גם כאן. חוק שנועד לשלב נשים וגברים מהמגזר החרדי בשירות הציבורי ולקדם את השוויון לא יהפוך באחת עורו ויהפוך לכלי להפליה בין נשים לגברים בקבלה לעבודה.

19. ערים אנו לכך שבבקשה מצביעה שדולת הנשים על קשיים מהותיים נוספים בתנאי סעיף 3 למכרז ובהם עצם יצירתה של הכשרה מקצועית נפרדת לנשים וגברים. מדובר בשאלות כבדות משקל ומורכבות הראויות לדיון מקיף. לא למותר לציין, כי שאלות משיקות הנוגעות להפרדה מגדרית באקדמיה במסגרת התכנית הרב-שנתית של מל”ג/ות”ת להרחבת הנגישות של ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה החרדית – תשע”ז-תשפ”ב תלויות ועומדות בימים אלה בפניי בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוהה לצדק (בג”ץ 6500/17, בג”ץ 8683/17). אלא שדעתנו היא כי לא זה הזמן לברר ולהכריע בהן. כך ספק רב אם דיון שכזה יכול להיעשות במסגרת החלטה בבקשה לסעד זמני או אם ראוי לדון בשאלות ממין אלה בהחלטה שהיא מטבעה זמנית וכאשר המסד העובדתי והמשפטי אינו שלם.

20. למסקנה לפיה לא זו השעה להכריע בכל הסוגיות שמעלה הבקשה באנו גם לנוכח התרשמותנו שבעת הזו, הלכה ולמעשה, גם המדינה מסכימה שמצב הדברים הנוכחי בו 20 גברים בלבד התקבלו לשירות המדינה בשער כניסה לצמתי השפעה בשירות הציבורי על בסיס מינם צריך שתישקל מחדש. אשר על כן הזדרזה להודיע, ביום 21.3.2018, כי כבר עתה וקודם לבחינת “הפיילוט” בשלמותו היא יכולה לציין, כי לעתיד לבוא תתקיים התכנית באופן סימולטני לנשים ולגברים, לרבות בכל הנוגע להליכי הפרסום, המיון ובהמשך הקבלה למשרות השונות. כך “…גיבוש הקווים המנחים של ההפרדה המגדרית בתכנית יעשה תוך מינימום ההפרדה המגדרית הנדרשת לשם שילובו המיטבי של הציבור החרדי במגזר הציבורי…” (סעיף 4). כאמור, עניינים אלה יתבררו, ככל הנדרש, בהליך העיקרי.

משבאנו עד הלום נותר לבחון את מאזן הנוחות ולקבוע מה הוא האיזון הראוי כאן ולכך נפנה עתה.

 

מאזן הנוחות

21. מחד, עולה מכל האמור עד כה, כי ניתן לקבוע ממצא לכאורי של פגיעה בזכות לשווין הנגרמת בשל תנאי סעיף 3 למכרז. כמו כן ניתן לקבוע, כי משהחליטה המדינה שלא לשעות לתמרורי האזהרה הרבים שהציבה בפניה שדולת הנשים, לרבות בפניי הדרגים הגבוהים ביותר הרלבנטיים, קודם לפתיחת התכנית וקודם להגשת ההליכים המשפטיים. כמו גם החלטתה לפתוח בתכנית מקום שהיה ברור, כי סילוקה על הסף של העתירה בעניינה מבית המשפט לעניינים מנהליים לא בהכרח תוביל ל’סוף פסוק’ בהתדיינות בין הצדדים, הם צעדים שמלמדים שהמדינה ביכרה ליטול ‘סיכון מחושב’. סיכון שלפיו התכנית עשויה להיעצר. דומה שכאן המקום להדגיש כי המדינה ביכרה ליטול סיכון זה ולא נהגה משנה זהירות, כמצופה, על אף שידעה היטב שלשיטתה מדובר ב”פיילוט”. דהיינו תכנית ניסיונית שאין לה מקבילה ולא הופעלה בעבר ועל כן הסיכוי שיחלו בה שינויים לא צפויים גדול מזה הרגיל. לכך נוסיף את ידיעתה של המדינה כי תלויה ועומדת עתירה דומה ומוקדמת לה כנגד משרד התיירות. נזכיר עוד, כי בעתירה אחרונה זו חזרה בה המדינה מעמדתה שדרושה הפרדה מגדרית בשלב הכשרה שבועיים ימים בלבד לאחר פתיחת התכנית כאן. אף על פי כן וגם בפנינו עמדה המדינה על דעתה שעניין זה אינו רלוונטי.

שדולת הנשים הוסיפה וטענה בהקשר למאזן הנוחות, כי מחקירתו של מר דגן עלה, כי בעת הזו כל עמית מרוויח פחות מ – 10,000 ₪ בחודש (עמ’ 20, שורה 8). דהיינו שהנזק הכלכלי הצפוי מהקפאת הקורס עד לברור ההליך העיקרי במשך כמה חודשים יסתכם בכמה מאות אלפי שקלים לכל היותר שהוא ‘מחיר זול’ ביחס לפגיעה בשוויון שתמנע.

22. מאידך, מורנו סעיף 10(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כי גם מקום בו מוצא בית הדין, כי דרוש ליתן צו מניעה או צו עשה בשל הפרת הוראות החוק עליו להביא בכלל שיקוליו את האפשרות שהצו יפגע בעובד אחר ובענייננו בעמיתי התכנית.

לטעמנו הנזק הגלום בהקפאת התכנית אינו נמדד, בהכרח, רק בעלות הכלכלית הישירה של עצירתה, בדרך של חישוב שכרם של 20 העמיתים על פני כמה חודשים, כפי שטענה השדולה. יש להביא בחשבון את ‘הממד האנושי’. כלומר את הנזק הצפוי לעמיתים שלא נפל כל פגם בהתנהלותם. מהעמדות הכתובות שהגישו כל העמיתים לעיוננו התרשמנו, כי הנזק הצפוי להם מעצירת התכנית הוא ברור ומשמעותי. על פי העולה מהעמדות הכתובות שהונחו בפנינו רבים מהעמיתים עזבו עבודות קודמות, שכבר אוישו באחרים, הסכימו לירידה בשכר והחלו במסע ל“שינוי מאתגר ועמוק בצורות החשיבה וההתנהלות שלי” כמאמר אחד מהם. “בחשיפה … לציבוריות הישראלית, גיוון דעת…וידע רב על המדינה ומוסדותיה” כמאמר אחר. רבים הם גם בני זוג והורים לילדים רבים. כולם השקיעו מאמצים רבים להתקבל לתכנית, “מתוך תחושת שליחות ורצון לתרום לחברה”. דומה שלכולם לא היה “קל לעצור את החיים ולהגיע למקום שבו מתחילים מאפס” כלשון אחד העמיתים. אחדים מנו את המאמץ הפיסי הכרוך בהשתתפות בתכנית ואחרים חששו מן המצוקה הנפשית אליה יקלעו אם תיעצר התכנית. לא למותר להוסיף, כי לאחדים מהעמיתים סיפורי חיים לא פשוטים. איננו אדישים למחויבות האמיצה שנטלו על עצמם עמיתים אלה ולתהליכים החיוביים שהחלו בהם ואלה בהחלט מהווים שיקול במאזן הנוחות.

23. על מנת לאזן בין כל השיקולים האמורים העלנו בפני הצדדים, במהלך ברור הבקשה, את האפשרות שלנוכח נסיבות העניין המיוחדות כפי שהתבררו בפנינו, קרי העובדה שהליך הכשרתם של הגברים כבר החל ומצוי בתחילת השליש השני שלו, ומבלי שיהא בדבר כדי להשליך על כלל טענות הצדדים או על קביעותנו בהליך העיקרי, נאפשר למדינה לפתוח קורס מקביל לנשים תוך זמן סביר ובכלל זה זמן סביר לפני תום הליך הכשרתם הנוכחי של הגברים. עמדת שדולת הנשים הייתה כי הצעה זו לא מרפא את הפגם שנפל במכרז המקורי ובכלל זה את ההפרדה שהדבר יוצר בהכשרת נשים וגברים. בסופו של יום התברר, כי עמדת המדינה היא שהצעתנו אינה מעשית וכי אין לה אפשרות לפתוח קורס לנשים קודם לחודש 10/2018. במצב דברים זה אין לנו צורך להכריע בשאלה אם פתיחת קורס מקביל לנשים על פי הצעתנו באה בגדר האיזון נכון.

עוד נעיר, כי בתגובה להצעתנו האמורה הציעה המדינה להאריך את קורס ההכשרה הנוכחי של הגברים וגם של הנשים לכדי 9 חודשים וכך שהחודש האחרון של הכשרת הגברים יתקיים במקביל לחודש הראשון של הכשרת הנשים תוך כדי השמת הגברים או במקביל לה. בנוסף ציינה המדינה כי תדאג שבמהלך אותו חודש מקביל תקוים אחת לשבוע הרצאה פרונטלית משותפת “מגורמים בעלי שיעור קומה” שמנתה. לאלה יצטרף “אירוע שיא בבית הנשיא בסימון ‘תקווה ישראלית'” (סעיף 8 להודעת המדינה מיום 28.3.2018).

בד בבד הודיעה המדינה שהצעתה האמורה כפופה לאישור תקציבי שטרם התקבל. עוד נעיר כי ספק אם הארכת קורס הגברים במקביל להשמה של הגברים במשרדי הממשלה או ברשויות המקומיות היא מעשית. מכל מקום מדובר בהצעה שממשיכה ופוגעת בשוויון ואף מגבירה ומעמיקה אותו ועל כן אין בידנו לאמצה. כך אם לא תתקבל בסופו של יום עמדת המדינה, כי הכשרה נפרדת לגברים ונשים היא חוקית וחוקתית הרי שמשמעות הצעת המדינה היא שחודשי ההכשרה הנפרדת יוארכו אף יותר מקיום.

 

האיזון הראוי – סוף דבר

24. בסופו של ‘מסע’ ולאחר שאיזנו בין כלל השיקולים שמנינו באנו לכלל מסקנה כי מה שמכריע את הכף במצב הדברים הנוכחי הוא הפגיעה הקשה והישירה בזכות השוויון שהיא זכות חוקתית. לאמור שבאיזון בין הנזק שיגרם מהקפאת ההכשרה ובפרט לעמיתים שהחלו בה, על כל המשתמע מכך, אל מול הזכות החוקתית לשוויון גוברת האחרונה.

תוצאת הדברים היא אפוא שאנו מאפשרים למדינה, אך משום שתכנית ההכשרה של הגברים כבר החלה ובשים לב לכך שהליך הגיוס לתכנית הנשים החל גם הוא, לצרף תוך 30 ימים מיום מתן החלטה זו לא פחות מ – 10 נשים לתכנית משפיעים הקיימת. כלומר לקורס שבו נוטלים כרגע חלק גברים בלבד. או אז תמשך התכנית כאשר נוטלים בה חלק נשים וגברים כאחד עד לסיומה. ההחלטה בדבר צרוף 10 נשים בלבד, מספר נשים שאינו זהה לזה של הגברים המשתתפים בקורס היום, נובע מנסיבות העניין שפורטו בהרחבה לעיל ואין בכך משום קביעה המשליכה בדרך כלשהי על הקביעות בהליך העיקרי. נוסיף, כי יש להניח שאם יש בידי המדינה לצרף לקורס הנוכחי מספר זהה של נשים לזה של הגברים (20) היא תעשה כן.

אם תבוא המדינה לידי מסקנה כי אין בידה לצרף נשים לקורס הנוכחי מכל סיבה שהיא יוקפא הליך ההכשרה של הגברים מיום 22.4.2018 ועד למתן החלטה אחרת.

לשון אחרת, אם תבוא המדינה לידי החלטה בדבר צירוף נשים לתכנית הנוכחית, יעמדו לה לשם כך 30 ימים (עד ליום 9.5.2018) וזאת על מנת שתוכל להערך לכך. מאידך, אם תחליט המדינה כי אין בידה לצרף נשים לתכנית הנוכחית, מכל טעם, יוקפא הליך הכשרת הגברים מיום 22.4.2018 ועד למתן החלטה אחרת. המדינה תודיע למבקשת ולבית הדין עד ליום 22.4.2018 תוכן החלטתה. נוסיף, כי על אף שהעמיתים בתכנית משפיעים לא ביקשו, בשלב זה, להצטרף להליך, תודיע להם המדינה תוכן החלטתנו וכן דבר קידום ההליך העיקרי כמפורט מטה.

25. לשם קידום ההליך העיקרי הרינו מורים למדינה להגיש כתב הגנה תוך 21 ימים מהיום.

תוך 10 ימים מיום שיוגש כתב ההגנה יניחו הצדדים על שולחן בית הדין תצהירי גילוי ועיון ערוכים כדין ויאפשרו עיון הדדי תוך 10 ימים נוספים במהלכם יוכלו גם להגיש בקשות מקדמיות. או אז נורה על אופן המשך בירור ההליך ובכלל זה נקבע מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ונשקול את הצורך בקיום ישיבה מקדמית מסכמת. הדיון העיקרי ישמע ככל הניתן קודם לפגרת הקיץ וגם במהלכה, ככל הנדרש, והצדדים יערכו בהתאם.

בשים לב לכלל נסיבות העניין, תישא המדינה בהוצאות ובשכר טרחת באי כוח שדולת הנשים בסכום כולל של 5,000 ₪.

 

ניתנה היום, כ”ג ניסן תשע”ח, (08 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *