מ”י (שלום ירושלים) 7133/99‏‏ מדינת ישראל נ’ יוסף-צבי לויפר (18/04/1999)

מ”י (שלום ירושלים) 7133/99‏‏ מדינת ישראל נ’ יוסף-צבי לויפר (18/04/1999)

 

בית משפט שלום ירושלים

מ”י 7133/99

 

בפני:

כב’ השופט נעם סולברג

 

המבקשת:

מדינת ישראל

ע”י ב”כ עוה”ד ברנד

נגד

המשיב

יוסף-צבי לויפר

ע”י ב”כ עוה”ד ורצברגר

 

החלטה

המשטרה מייחסת למשיב ביצוע מעשים שיש בהם הפרת שלום הציבור והסגת גבול, בכך שאמש בשעה 09:40 לערך ביצע עבודות באזור הכותל הקטן, עבודות שיש בהן כדי להפר את הסטטוס-קוו במקום ולסכן בטיחותו של מבנה במקום.

ב”כ הצדדים טענו זה בכה וזה בכה, כאשר קיימת מחלוקת מיהו שהפר את הסטטוס-קוו, המתפללים היהודיים או התושבים המוסלמים.

נשמעו גם טענות הדדיות על טיב פעולתה של המשטרה.

לא אכריע במחלוקות הללו, כי “יש שעה לקצר ויש שעה להאריך” (ראה מכילתא יד טו), ובשעת לחץ זו, צריך לנקוט בה עמדה לכאן או לכאן ואין זו שעה להאריך.

עיקר הוא כי אין חולק שהכותל הקטן הינו מקום קדוש, ומאז שוחררה העיר העתיקה מקיימים יהודים תפילות במקום. רשויות המדינה, ובהן המשטרה, שוקדות על שמירת הסטטוס-קוו שנוצר במקום, קרי, מימוש זכות הפולחן בצד הבטחת זכויות תושבי הסביבה, והסדר הציבורי.

מעת לעת, דומה, נעשים נסיונות, או מעשים שנחזים להיות נסיונות, לכרסם באותו סטטוס-קוו, ואז, בשל הרגישות – סוערות הרוחות, עד כדי חשש של ממש לסדר הציבורי ולבטחון הציבור.

מטבע הדברים, מקום קדוש המשמש מתפללים תדיר זקוק גם – זעיר פה זעיר שם – לשיפוץ, התקנת ברז מים, שילוט וכד’.

כיוצא בזה, גם הבתים שבסמוך, זקוקים לסעד ולתומך לצורך תחזוקתם השוטפת.

כל אלה, מעשים שברגיל נעשים בכל אתר ואתר, צריך שייעשו בשום שכל ובאחריות במקום כמו הכותל הקטן.

כל עשייה, טעונה הכנה נאותה ותיאומים עם גורמי העיריה והממשלה הרלבנטיים. חוסר מעש, גם הוא אינו תקין. אך כל מעשה, צריך שייעשה בסמכות, ברשות ובתאום.

שמעתי את עמדת המשטרה, טענותיה העובדתיות והמשפטיות והתנאים שהציבה לשחרורו של המשיב, וכן את המשיב ובא כוחו.

המשיב טוען ליחסי שכנות טובים דוקא עם התושבים המוסלמים, וכאמור, לטיפול מפלה מצידה של המשטרה.

המשטרה, ניתן להתרשם, שוקדת באמת ובתמים, על שמירת הסדר הציבורי, על השכנת שלום ועל מניעת הפרה של שלום הציבור ובטחונו. המשטרה לא מתיימרת למנוע את התפילה בכותל הקטן; אדרבא, היא מודעת לחובתה לאפשר את מימושה.ב

בנסיבות אלה, בהתחשב במידע העובדתי שהובא בפני ע”י ב”כ שני הצדדים, וכן גם במידע סודי שהובא לעיוני ע”י ב”כ המבקשת, דומני כי יש להבטיח הימנעות מביצוע כל פעולה של שיפוץ ובנייה, פעולות שאין בהן מימוש של זכות הפולחן, שלא בתאום ובאישור הרשויות המוסמכות.

התלבטתי באשר לדרישת המשטרה להרחיק את המשיב מאזור הכותל הקטן.

יש לזכור כי המשיב מתפלל במקום זה דבר יום ביומו, אף מגיד שיעור קבוע בכותל הקטן. לא שוכנעתי כי הסכנה להפרת שלום הציבור הינה במידה שתצדיק מניעת מימוש זכות הפולחן של המשיב.

המשיב חתם בעבר, בפני קצין משטרה, כי יימנע מכל פעולות שיפוץ ובניה באזור הכותל הקטן והעיר העתיקה, ולדידו כיבד עד כה את הצהרתו. הצהרה ברוח זו אף הצהיר בפני, הגם שראה למחות על כך שלא נדרשה כזאת מן התושבים המוסלמים.

נציג המשטרה אמר בהקשר זה כי חקירת המשטרה טרם מוצתה, ועל כל פנים המשטרה סבורה כי המשיב הפר אותה התחייבות שהתחייב בשעתו.

אני מורה, איפוא, על שחרורו של המשיב בערבות עצמית וערבות צד ג’ בסכום כסף של 5,000 ש”ח כ”א, כל אחד, ותוך מתן התחייבות כי יימנע משך 180 יום מכל פעולות שיפוץ ובניה באזור הכותל הקטן, פעולות שאינן מימוש זכות הפולחן, שלא באישור ובתיאום עם עירית ירושלים, המשרד לעניני דתות ומשטרת ישראל.

 

ניתנה היום, ב אייר ה’תשנ”ט (18/04/1999), במעמד המתייצבים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *