יעקב אליעזרוב “המחויב בגירושין האם יכול להציב תנאים” (2007)

יעקב אליעזרוב “המחויב בגירושין האם יכול להציב תנאים” שורת הדין 12 (2007) – DOCX / PDF

 

יעקב אליעזרוב “המחויב בגירושין האם יכול להציב תנאים”

 

א. בעל שברח לחו”ל וכבר כמה שנים שמונע מאשתו כל עניני האישות אפשר לכופו על הגירושין. ולכאורה אין הבעל יכול להתנות תנאים, שגורמים לה נזק והפסד.

ב. במקרה שהבעל במקום אחר, והכפיה כוללת שישלח גט, דעת העונג יו”ט דלא כייפינן ליה לעשות שליח לגרש, ויכול לטעון שהאשה תבא לפניו ויגרשנה. אלא דיש לדון שזה נאמר כשכל דין הכפיה התחדש כשהבעל היה כבר במקום רחוק. אבל אם עצם הליכתו היתה שלא כדין, יש סברא שגם על השליחות אפשר לכוף.

 

הצדדים נשואים ולהם שלושה ילדים משותפים. התדיינו בתביעת הבעל לגירושין ובתביעת האשה לשלו”ב. אח”כ ברח הבעל לחו”ל והאשה נותרה עגונה למעלה מחמש שנים. עתה תובעת האשה לחייב את הבעל בגירושין ואף לכופו על כך, בגלל היותו מורד מכל חיוביו כלפיה, שאר, כסות ועונה.

הנה הלכה מבוארת בשו”ע, אבן העזר, סי’ ע”ז סעיף א’, דבעל המורד על אשתו וכו’ “ואם היא רוצה כופין אותו מיד להוציא וליתן כתובה”. ויעויין בב”ש, סק”ה, שכן הלכה, ואף שיש משמעות בירושלמי שאין כופין, אך להלכה נקיט פשוט כדעת המחבר, שכופין. וכ”ש היכא שמונע ממנה כל עניני אישות כולל מזונות, פשוט הדבר שכופין אותו להוציא. וממילא בנידוננו כופין אותו להוציא ע”פ דין. ועיין שו”ת רשב”ש, סי’ מו שנשאל במי שהניח אשתו עגונה והלך לעיר אחרת או למדינת הים, אם הבית דין שבאותה העיר יכולים לכופו לתת גט לאשתו מדינא, אע”פ שהיא לא תבעתו בגט או אינם רשאים בכך, ונ”מ אם כפוהו אם הוי גט מעושה שלא כדין. והשיב שרשאים הם הבי”ד בכך אע”פ שלא תבעתו, שהרי כל ישראל הם בעלי דינים מחמת עיגון, ועיי”ש שהאריך בזה.
ואם כן כ”ש בנידוננו שיש לכופו בגט שהרי היא תובעתו, ופשוט שכל בי”ד שנמצא שם הבעל יש להם לכוף את הבעל ליתן גט. ויעויין בשו”ת עין יצחק, אבהע”ז, ח”א, סי’ י”א ס”ק כ”א, שלהציל עגונה הו”ל כענין הצלה של פיקוח נפש, והוכיח זאת מירושלמי. וא”כ בודאי בעגונה זו שהיא צעירה לימים ודמעתה על לחיה שיצילוה מעיגונא, שמוטל על כל אחד לעשות הכל להצילה, ולכוף הבעל בדין לתת גט לאשתו.

ומה שטוען הבעל שרוצה ליתן גט על תנאי שתמחול לו כתובתה וכדומה, או שאר תנאים שאין האשה חייבת בהם, ורק רוצה להפסיד זכויותיה, אין זו טענה, משום דאם מתנה בגט על דברים שגורמים לה נזק והפסד, אינו יכול להתנות בכך.

וז”ל הבית יוסף, אבע”ז, סי’ קמ”ג ס”ג ע”ב:

“מצאתי בס”ה דינים שכתבם בסוף ספר חזה התנופה, אע”פ שנותן גט לאשתו ע”מ שלא תלכי לבית אביך שהגט כשר והתנאי קיים, אין לשום אדם להשתדל בגט שינתן בתנאי כזה, כי אין ספק שלא יתקיים התנאי וכו’. ואם המגרש הזה הוא מאלו שכופין להוציא ולא רצה לגרש רק בתנאי זה, אין שומעין לו וכופין לגרש בלא תנאי זה” עכ”ל.

ודבריו הובאו להלכה בשו”ע אה”ע, סי’ קמ”ג סכ”א יעו”ש.

ועיין שו”ת מהרשד”ם, אבה”ע, ס”ס מא, שמדייק מכך, שדוקא תנאי זה, אבל שאר תנאים יכול להתנות. ועיי”ש בעין יצחק, אהע”ז, ח”ב, סי’ מ’ ס”ק יז, שלהתנות על האשה שתטלטל עצמה ממקום מולדתה ומבית אביה למקום אחר, הרי זה תנאי שאסור לו להתנות עליה. ובשו”ת רשב”ש, סי’ שפג, כתב דאותם שהדין נותן לגרש, כגון המוזכרים בפרק המדיר, וכן זולתם שהדין נותן לגרש, למה יתנה עליה? יקוב הדין את ההר, ואם אינו רוצה לגרש בלא תנאי רישיה ליהוי, ע”כ. וכדבריו נקט נכדו בשו”ת רשב”ץ, ח”ד, סי’ ו’.

ואולם משמעות תשובת מהרשד”ם, ס”ס מא, שדוקא בתנאי כזה שקשה מאוד לקיימו, אינו יכול להתנות, אבל שאר תנאים משמע דיכול להתנות, ואין לכופו ליתן גט ללא תנאי שיכולה לקיימו.

ובבדק הבית אה”ע סי’ קמ”ג, כתב בשם תשובות הרשב”א, ח”ד סי’ רנ”ו, שכל מי שכופין אותו לגרש מן הדין אינו רשאי להתנות ע”מ שלא תינשאי לפלוני. ובשו”ת מהרש”ם, ח”ה, סי’ ס’, נקיט בדעת הרשב”א, דס”ל כדעת הרשב”ש הנ”ל, שבשום אופן אינו יכול להתנות תנאי בגט.

ויעויין בספר כפיה בגט (הוצאת אוצר הפוסקים) עמוד ע”ה וז”ל:

“ונראה דאיכא עוד תנאי שאינו יכול להתנות, אף כשאינו מן הנמנע מלהתקיים כלל, והוא שאין בידו לגרשה על מנת שתמחול לו כתובתה או על מנת שתתן לו כסף כנגד כתובתה”. 

והוכיח זאת מדברי התוס’, כתובות, דף עז, יעי”ש. וסיים:

“וטעם הדבר נראה בפשוט שהואיל וזכותה ליטול כתובתה כאשר היא מתגרשת ממנו, אין בידו להפקיע ממנה זכות זו ע”י תנאיו”. 

וכן נראה לדקדק ממ”ש מהרש”ם, בשו”ת הנ”ל, גם עלה בליבי יעי”ש. וכתב בשם האור גדול, סי’ מז, שאף אם נתנו לבעל חפצים עבור הגט אפשר להוציאם מידו אח”כ. דהנה ע”פ הדין הוא גט המעושה כדין, וכופין אותו להוציא וליתן כתובה. וא”כ אף שמחלה לו הכתובה, עם כל זה מחילתה הוא ע”פ אונס בכדי שיגרשנה, וא”כ מחילתה הויא כתליוה ויהיב, דאף בלא מודעה המחילה בטילה. אם כי יש חולקים על שיטת האור גדול, כן משמע מפד”ר, כרך ה’, עמוד 79, דנקטו דאין להוציא ממנו, יעו”ש.

אך לגופו של ענין בנידוננו שרוצה להתנות נתינת הגט במחילת כתובתה או שאר זכויות שתפסיד ע”י גיטה בזמן שהוא מאלו שכופין להוציא, אין דין זה צריך בשש שכופין ליתן הגט ללא תנאים כאלו.

אך למעשה צ”ע עדיין משום שהבעל נמצא בארץ רחוקה והכפיה תהיה ע”י שיאלצוהו לשלוח גט ע”י שליח, ועיין בשו”ת עונג יו”ט, סי’ קס”ח שכתב וז”ל:

“ועוד, שאפילו באותן שכופין להוציא כגון מי שרוצה לעגן אשתו כמבואר בסי’ קנ”ד ס”ח, מכל מקום אם הוא כגוונא דאתא לפני כת”ר שהמגורשת אינה כאן רק שצריך לעשות שליח להולכה לגרשה, אין יכולים לכופו לעשות שליח. דנהי דמחוייב לגרשה מ”מ אינו מחוייב לגרשה ע”י שליח, ותבוא אליו ויגרשה. ועשיית השליחות באונס לאו כלום הוא, אם לא שיאמר בפירוש שאינו מקפיד על עשיית השליחות, אבל בלא”ה לא”, יעו”ש.

ובספר כפיה בגט, דף ס”ח כתב, דאפשר שדינו של העונג יו”ט הוא דוקא בנידון שלו, שבתחילה האשה סירבה לחיות עמו, ואח”כ נתחדשה סיבה לכפות את הבעל כשכבר לא היה עימה, אזי י”ל שהדין שתבוא אצלו. אבל היכא שכבר היה דין כפיה כשהיה עימה, ואח”כ הלך ממנה שלא כדין, א”נ שנעשה בר כפיה מכוח עצם ההליכה שהיתה שלא כדין, בזה שפיר י”ל שמודה העונג יו”ט שחייב לחזר אחריה, ושפיר כופין גם על עצם מינוי השליחות, ונשאר שם בצ”ע.

לפיכך לאחר העיון, על אף שנראה להלכה שיש לכופו ליתן גט גם ע”י שליח וכמ”ש לעיל, אך למעשה עדיין חיישינן מחמת שיטת העונג יו”ט, וכן מחמת חומר הדבר לכוף בגט, אנו פוסקים זאת להלכה ולא למעשה.

ואם יצטרף לדעתנו בי”ד חשוב לפסוק זאת גם למעשה, אזי יש מקום שיצטרף לכך בית דיננו, כי היכא דלימטי לן כבי שיבא מכשורא, וכמ”ש הפוסקים בכה”ג.

עוד יש לציין, כי למרות שניתנו פסקי דין בעבר ע”י ביה”ד האזורי וביה”ד הגדול, בכל זאת מסכמת האשה להתדיין מחדש בכל הנושאים ובלבד שיתן גט קודם. משום שלדבריה במידה והבעל יפסיד בדין, שוב יעכב הגט עם כל מיני אמתלאות שימצא, ולפיכך עליו ליתן קודם הגט. ומה שהבעל טוען בשם בעל משנה הלכות, שיש לסיים קודם את העניינים הכרוכים בגירושין, בודאי זהו ענין שצריך כדי שלא יתדינו יחד לאחר הגט. אך במקום שישנו עיגון ממושך, יש לסדר הגט תחילה והדיונים יתקיימו לאחר מכן.

ומעשים בכל יום שבתי הדין דנים גם לאחר הגט, משום שישנם דברים מתחדשים לאחר הגט וכן בענין הילדים וכדומה, והיכא דאפשר אפשר, אבל כאן נקרא מצב של אי אפשר, משום שהעבר הוכיח דאם לא יתקבל פס”ד כרצונו ימצא ק”ן טעמים לעכב את הגט, או ליתן גט על תנאי וכדומה, שישנו חשש גדול שאשה זו תישאר עגונה. לאור זאת מחייבים הבעל ליתן הגט לאלתר, ולהתיר את אשתו מחבלי עיגונה, וכן יותר הבעל מהעיגון ששם על עצמו, והדבר יהיה לטובת שני הצדדים גם יחד.

 

1 נימוקים בתיק (רבני ירושלים) 3222/סא ע. ד. נ’ ע. י.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *