הנחיית פרקליט מדינה 2.02 “מדיניות האכיפה בעבירות הנלוות לזנות” (06/05/2019)

הנחיית פרקליט מדינה 2.02 מדיניות האכיפה בעבירות הנילוות לזנות (06/05/2019)

 

שי-ישעיהו ניצן – פרקליט מדינה

 

הנחיית פרקליט מדינה 2.02 “מדיניות האכיפה בעבירות הנילוות לזנות” (06/05/2019)

 

מטרת הנחייה זו להתוות את מדיניות רשויות האכיפה והתביעה בטיפול בתופעות פליליות נפוצות הנילוות לזנות והקשורות לזנות: סחר וסרסרות בבני אדם; שירותים מיניים המוענקים במועדוני חשפנות; ופרסום שירותי זנות או הצעות לעיסוק בזנות.

הנחייה זו תכלול את תתי הפרקים הבאים:

א. כללי

ב. הגדרת ‘מעשה זנות’

ג. מתן שירותים מיניים במועדוני חשפנות או במסגרות אחרות

ד. עבירות נילוות לזנות

ה. פרסום שירותי זנות והצעה לעיסוק בזנות

ו. אכיפה משולבת (כלכלית, מנהלית, אזרחית)

 

א. כללי

“למדינת ישראל, כחברה הרוצה להיות מתוקנת, מלחמה בתעשייה המבישה שהתפתחה בקרבנו בעשור האחרון בתחום הזנות, על גילויי הסחר בנשים, סוחרים ומסייעיהם, מחזיקי בתי בושת, אדוני עבדים מסוג מודרני, המשפילים את כבוד האדם לתחתית המדרגה, המוציאים שם רע לכל אנושיות …” [1]

1. התופעה של ניהול מכוני עיסוי, משרדים למתן שירותי ליווי או מועדוני חשפנות, המהווים לא-אחת מסווה לעיסוק בזנות, הינה תופעה נפוצה ביותר. לעתים קרובות, במסגרת של הפעלת מכוני עיסוי, משרדי ליווי או מועדונים למיניהם, נעברות עבירות מן החמורות ביותר, כגון סחר בבני אדם לזנות, תיווך לסחר בבני אדם, סרסרות, סחר בסמים, סחיטה, וכן עבירות של הלבנת הון וכיו”ב.

2. זנות היא תופעה המבטאת מצוקה, וביצוע עבירות הנילוות לזנות מהווה ניצול מכוער של מצוקה זו. היחם אל גופו של אדם כאל אובייקט מיני העומד למכירה וניצול יחם זה לגריפת רווחים חומרייסם, פוגעים קשות בכבודו של אותו אדם, ובערך של כבוד האדם בכלל. בהתחשב בחומרת התופעות הנזכרות, בפגיעתן הקשה בערכי יסוד חברתיים ובמחויבויותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל בתחום זה [2], ראוי שמדיניות האכיפה בתחום העבירות הנילוות לזנות תהיה מחמירה ואפקטיבית. על מערכת אכיפת החוק לשאוף למגר את התופעה של סחר או תיווך לסחר בבני אדם למטרת זנות ועבירות חמורות נוספות הנילוות לזנות, ובכללו הבאת אדם לידי מעשה / עיסוק בזנות, סרסרות-מחייה מזנות, ועבירות הנילוות לזנות בכלל. זאת, על בסיס ההכרה בכבוד האדם ובעקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית [3].

3. תופעת הזנות אינה ייחודית למגדר ספציפי והיא נפוצה בקרב נשים, גברים וטרנסג’ינדרים/יות. השימוש בלשון זכר או נקבה בהנחייה זו אינו מכוון אפוא למגדר מסוים.

 

ב. הגדרת ‘מעשה זנות’

4. התשתית הנורמטיבית בדין ובפסיקה

(א) עיסוק בזנות לעצמו לא נאסר בדין הפלילי בישראל, אף כי צריכת זנות נאסרה לאחרונה [4].

(ב) לצד זאת, סימן י לחוק מונה שורת עבירות המתייחסות למעשים אסורים הנילווים למעשה זנות או לעיסוק בזנות, כגון – סרסרות למעשי זנות (סעיף 199 לחוק); הבאת אדם למעשה זנות או לעיסוק בזנות (סעיפים 201-202 לחוק); ניבול קטינים לזנות (סעיף 2035ב לחוק); דין לקוחו של קטין (סעיף 203ג); החזקת והשכרת מקום לשם זנות (סעיפים 204-205 לחוק); פרסום שירותי זנות או הצעה לעיסוק בזנות (סעיפים 205ג, 205ד לחוק); ועוד (להלן: עבירות הנילוות לזנות). לצד עבירות אלה נקבעה בסעיף 377א(א)(5) עבירה של סחר בבני אדם לשם הבאתם לידי מעשה זנות או תוך העמדתם בסיכון להבאתם לידי מעשה זנות (להלן: סחר בבני אדם למטרת זנות).

(ג) על אף השימוש החוזר במושג ‘זנות’ בעבירות השונות שבסימן י לפרק ח לחוק, נימנע המחוקק מלהגדיר בחוק מהי ‘זנות’, והצעות שהונחו בעבר להגדרת הזנות לא צלחו את הליך החקיקה [5].

(ד) בפסיקת בית המשפט העליון הוצעו מספר הגדרות למושג ‘זנות’. בפרשה אחת נקבע כי מדובר בבעילת אישה בתמורה לאתנן [6], אך בפרשה מאוחרת יותר נקבע כי גם הגעה לסיפוק מיני בדרך אחרת שאינה בעילה, בתשלום, נכללת בגדר מונח זה [7]. בפרשה נוספת נידונה העסקתן של נשים במכון עיסוי שבו נדרשו לגרום בידיהן לגברים, אגב העיסוי, לשפיכת זרע, אך זאת בהיותן לבושות וכשנאסר עליהן לבוא עם הלקוחות במגע מיני או להרשות להם לגעת בגופן. בפרשה זו נקבע כי:

“ברור שבתחום זה, כבכל תחום אחר, עלולים להתעורר מקרי גבול. הועלתה השאלה מה הדין כאשר כל מה שהאישה מועסקת לעשות תמורת תשלום הוא להתערטל לעיני גברים, ובאת כוח המדינה ענתה שבכך אין לראות מעשה זנות, כיוו שבמקרה זה אין מגע כלל ועיקר בין גוף הגבר וחלק כלשהו מגופה. במקרה שלפנינו היה מגע כזה וכפי שנאמר בכל הפסיקה, אין החוק דורש שהמגע המיני יהיה ‘כדרכה’ … החוק בא להגן על אישה מפני ניצול לעסקי מין, ונראה בעליל שגם המקרה שלפנינו נופל לגדר מטרתו.” [8]

(ה) בפרשה נוספת קבע בית המשפט העלון כי “הזנות עצמה אינה עבירה; אולם משמעותו של המונח ברורה מימים ימימה, והוא כי המדובר במי שמקיימת מגע מיני תמורת תשלום” [9]. ואולם, גם בפרשה זו לא נידונה השאלה מהו המגע המיני המינימלי שדי בו כדי להיחשב כזנות, ומכל מקום בפרשה זו נידונו מעשים של מגע מיני מלא או חלקי של בחורות ששירותיהן נשכרו כנערות ליווי לסיפוק צרכים מיניים.

(ו) מן האמור עולה אפוא כי הגדרת ‘מעשה זנות’ בפסיקה מחייבת את התגבשותם של שני יסודות עובדתיים ברורים מצטברים: (1) קיומו של מגע מיני בגופו של אדם; (2) בתמורה לאתנן. ואולם, בפסיקה לא נקבע באופן מדויק אילו מעשים יעלו כדי המגע המיני הנדרש. כמו כן, מן המקרים שנידונו בפסיקה עולה שהם כללו, לכל הפחות, מגע אינטימי באיברי המין, או פעילות מינית הדדית מובהקת בין גבר לאישה. מאידך, מופעי חשפנות או פעילות בעלת אופי מיני שאינה כוללת מגע, אינה נחשבת לזנות לפי הגדרת הפסיקה [10]. ואולם ברי כי קיימים גם מצבי גבול שבין פעילות מינית נעדרת מגע לבין מגע אינטימי באיברי המין או פעילות מינית מובהקת, שאליהם לא ניתנה התייחסות קונקרטית בפסיקה או שטרם באו להכרעה לפתחה.

 

5 מדיניות התביעה לעניין הגדרת ‘מעשה זנות’

(א) כאמור לעיל, מן הפסיקה עולה כי המושג ‘זנות’ כולל שני רכיבים עובדתיים מצטברים: האחד – מגע מיני; האחר – אתנן. ברם, על אף שמדובר בתנאים הכרחיים, דומה כי אין מדובר בתנאים מספיקים וכי נדרש שיסוד ה’מגע’ יהיה בעל אופי אינטימי וממשי מאוד.

(ב) בהתחשב באמור, לצורך הכרעה בשאלה אם מדובר במגע מיני העולה כדי מעשה זנות (וזאת לצד קיומו של אתנן לכך – שהינו יסוד הכרחי), ייתן התובע את דעתו לפרמטרים הבאים – ביחד ולחוד:

(1) ככל שמדובר במגע באיברי המין של אדם, כן תיטה הכף לראות בכך משום מגע מיני העולה כדי זנות. ביתר דגש אמורים הדברים שעה שמדובר במגע מן הסוג הנזכר מתחת לבגדים, או במגע ישיר.

(2) ככל שמדובר במגע שתכליתו להביא לפורקן מיני (במובחן מגירוי מיני גרידא), כן יחשב מגע זה כמגע מיני העולה כדי זנות.

(3) ככל שמדובר בפעילות מינית הדדית מובהקת – כן יהא בכך כדי לספק את דרישת המגע הנדרש להיתגבשות מעשה של זנות.

(4) בהקשר זה ניתן לבחון עד כמה היה המגע הפיזי רציף, צמוד, נרחב, אינטימי, ומה היה מישכו.

(5) ככל שהמעורבים בפעילות המינית מתערטלים מבגדיהם, או ככל שפרטי הלבוש שלהם מינימליים יותר – כן עשוי המגע להיחשב ככזה העולה כדי זנות.

(ג) באשר ליסוד ה’אתנן’ – אין הכרח שתמורת המגע המיני תהא תשלום כספי דווקא וניתן להסתפק גם בשווה-כסף או בטובת הנאה מסוג אחר, ובלבד שהתמורה תהא בזיקה ישירה למגע המיני ועבורו, ולא אגבית או נלווית לו.

 

ג. מתן שירותים מיניים במועדוני חשפנות או במסגרות אחרות

6. כללי

(א) במדינת ישראל פועלים מועדוני חשפנות שבהם מוצגים מופעי עירום של נשים בפני קהל לקוחות המועדון. חשפנות – ככל שאינה כוללת מגע פיזי בין גופן של הנשים המועסקות במועדון לגופם של לקוחות המועדון – אינה זנות (כאמור בסקירה הפסיקתית לעיל). יחד עם זאת, יכול שיהיה מידרון חלקלק בין חשפנות למעשי זנות, ולא אחת עשויות שתי התופעות לשכון תחת קורת גג אחת.

(ב) במועדוני חשפנות מסוימים בישראל מתקיימת פעילות המכונה לאפ-דאנס (dance-lap) – ריקוד חיק (להלן: לאפ-דאנס), שבה, בתמורה לרכישת שובר (וואצ’ר) הנמכר ללקוחות המועדון מקבל הלקוח ‘שירות’, במיסגרתו אישה העובדת במועדון הלבושה בלבוש מינימלי מבצעת לאפ-דאנס על ירכיו תוך חיכוך האיברים האינטימיים של השניים. במהלך ‘ריקוד’ זה מסירה האישה במועדון, לעיתים, אף את לבושה העליון, והלקוח מצדו ממשש לא אחת את גופה. לא זו אף זו, לעיתים, מהווה הלאפ-דאנס, המתקיים בחלל הפומבי הפתוח של המועדון, ‘קדימון’ בלבד לקראת מעבר הלקוח אל תאים פרטיים או אל חלל פנימי במועדון, שם ניתן לו ‘שירות’ דומה. במקרים רבים, השירות ניתן לפרק זמן ארוך, לעיתים בעירום מלא של האישה, ולא אחת תוך מגע הדדי באיברים אינטימיים או תוך קיום פעילות מינית הדדית מובהקת בינו לבין האישה במועדון, ולעיתים אף תוך קיום יחסי מין מלאים. תמורת מתן ‘שירות מתקדם’ זה גובה המועדון לעיתים גם סכום גבוה יותר מזה שנגבה עבור ה’לאפ-דאנם’ בחלל הפומבי של המועדון.

(ג) מחד גיסא, ברי כי הלאפ-דאנס, או שירותי מין אחרים הדומים לו, עשויים בהחלט ליפול בגדר המושג ‘זנות’, כפי שפורש והוגדר בפסיקת בית המשפט העליון והוצג בפרק ב לעיל. מאידך גיסא, ברור גם כי מופעי חשפנות, כשלעצמם, אינם נופלים בגדרו של מושג זה, וכן כי ישנם מעשים גבוליים שעשויים לאתגר את רשויות האכיפה והתביעה בשאלה אם ענייננו במעשה זנות שבגינו ניתן לייחס לבעלי המועדון או למפעיליו עבירות שנלוו לו, אם לאו.

 

7. מסגרת נורמטיבית

(א) העבירות שניתן לייחס למפעילי מועדונים שבהם ניתנים שירותים מיניים העולים כדי ‘זנות’ (בהתאם למבחני המדיניות שיוצגו בהמשך) הן העבירות שלהלן:

(1) סעיף 199 לחוק:

“199. סרסרות למעשי זנות:

(א) אלה דינם מאסר חמש שנים:

(1) מי שמחייתו, כולה או מקצתה, דרך קבע או בתקופה כלשהי, על ריווחי אדם העוסק בזנות;

(2) מי שמקבל ביודעין מה שניתן בעד מעשה זנות של אדם או חלק ממה שניתן כאמור.

(ב) עבר אדם עבירה לפי סעיף זה בבן זוגו, בילדו או בילדו החורג, או שעבר את העבירה תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או השגחה, דינו – מאסר שבע שנים.

(ג) לעניין סעיף זה אין נפקא מינה –

(1) אם הדבר שקיבל העבריין היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת;

(2) אם קיבל את הדבר מאדם העוסק בזנות או מאדם אחר;

(3) אם קיבל אתנן בעד מעשה זנות או חליפיו של אתנן.”

(2) סעיף 204 לחוק:

“204. החזקת מקום לשם זנות

מי שמחזיק או מנהל מקום, לרבות כלי רכב וכלי שיט, לשם עיסוק בזנות, דינו – מאסר חמש שנים.”

(3) סעיף 205 לחוק:

“205. השכרת מקום לשם זנות

מי שמשכיר או מחדש שכירות של מקום, לרבות כלי רכב וכלי שיט, בידעו שהוא משמש או ישמש לאדם מקום למעשי זנות, דינו – מאסר שישה חודשים; והוא הדין אם לא הפסיק השכרתו של מקום לאחר שנודע לו שהוא משמש כאמור, על אף שיש בידו זכות להפסיקה ולתבוע פינוי בשל כך.”

(ב) אין צורך לומר כי במועדוני חשפנות או במסגרות אחרות אליהן מתייחס תת-פרק זה, אפשר שתתקיימנה גם העבירות המנויות בפרק ד להלן. מובן כי ההתייחסות לעבירות הנ”ל, כשאלה מתבצעות במועדוני חשפנות או במקומות אחרים, תהיה כמפורט בפרק האמור.

 

8. התוויית מדיניות האכיפה והתביעה

(א) תנאי להפעלת אמצעי אכיפה פליליים בעבירות הנילוות לזנות, לרבות העמדתם לדין של מפעילי מועדוני חשפנות או מקומות בילוי אחרים שבהם ניתנים ‘שירותים מיניים’, הוא שבמסגרת הפעלת המועדון או מקום הבילוי מתקיימת פעילות הנכללת בגדר המושג ‘זנות’. לענייו זה תיישם המשטרה ומערכת התביעה הכללית את המבחנים שנקבעו בהנחייה זו לעניין הגדרת המושג ‘זנות’, כמפורט בפרק ב להנחייה, סעיף 5(ב).

(ב) כמו כן, ובנוסף למבחנים הנזכרים לעיל – הנוגעים להיקף המגע, אופי המגע, תכלית המגע, משך זמן המגע וכו’ – יתנו המשטרה ומערכת האכיפה הכללית את דעתן גם לדגשים הבאים:

(1) יש לבחון האם הפעילות המינית נושאת אופי אינטראקטיבי בין לקוח/ות המועדון לבין האישה/הנשים המועסקות במועדון, או שמא היתנהגות לקוח המועדון מאופיינת יותר כצפייה פסיבית בריקוד האישה במועדון בלבד, שאז אין מדובר במעשה זנות.

(2) ככל שפרטי הלבוש של האישה/הנשים במועדון, או של לקוח/ות המועדון מעטים יותר, כן ייחשב הדבר כקרוב יותר למעשה זנות. ככלל, חשיפת אזור החלציים של לקוח/ות המועדון או של האישה / הנשים במועדון, בצירוף מגע של האישה / הנשים במועדון באברי המין של לקוחות המועדון, או להיפך, יחשבו כמעשי זנות.

(3) ככלל, וכמבחן עזר כללי, יש לבחון האם מדובר בפעילות בעלת אופי הדדי, שבה לוקח/ים לקוח/ות המועדון חלק משמעותי (גם אם פסיבי), או שמא מדובר בפעילות הנושאת אופי הקרוב יותר במהותו למופע חשפנות אישי הניתן ללקוח/ות. ככל שמדובר בפעילות בעלת אופי של מופע חשפנות אישי, לא תהיה בעובדה שהתקיים מגע מסויים בין האישה/הנשים המועסקת/קות במועדון לבין הלקוח כדי להביא את רשויות האכיפה והתביעה להתייחס למעשה זה כאל ‘זנות’.

(4) בכל הנוגע לרכיב התשלום, יובהר כי אין נפקא מינה אם לקוח המועדון נדרש לשלם עבור ‘שירות’ הלאפ-דאנס (או שירותים אחרים הדומים לו) בניפרד מן התשלום עבור הכניסה למועדון, או בניפרד מן התשלום ששילם עבור מוצרים או שירותים אחרים המוענקים על ידי המועדון, או כחלק מהתשלום לכלל השירותים הניתנים עבור הכניסה למועדון. ובלבד ש’שירותי המין’ מן הסוג הנזכר מהווים חלק מן השירותים הכלולים בתשלום שהלקוח שילם עבורם למועדון.

(ג) ככלל, בהתקיים היסוד של ‘זנות’ בפעילותו של מועדון, ושאר יסודות עבירה מן העבירות שפורטו לעיל, יועמדו לדין בעלי המועדון, מנהליו או מפעיליו הראשיים (להלן: מפעילי המועדון). ככלל, לא יועמדו לדין עובדים שכירים זוטרים, אלא אם הוכח שהיה להם חלק ממשי ופעיל בארגון ‘שירותי המין’ שסופקו במועדון, או בגיוס נשים לעיסוק זה במועדון, והתקיימו יתר יסודות העבירה.

(ד) לענייו טיב העבירה שיש לייחס למפעילי המועדון בהתקיים רכיב ‘הזנות’, ייתן התובע את דעתו לשיקולים הבאים:

(1) ככל שהוכח כי התשלום עבור הלאפ-דאנס (או שירותים מיניים אחרים הדומים לו) משולם למפעילי המועדון ישירות, או דרך מנגנון הגבייה של המועדון, תיוחס למפעיליו העבירה של סרסרות-מחייה מזנות, לפי סעיף 199(א)(1) לחוק, לצד העבירה של החזקת מקום לשם זנות, לפי סעיף 204 לחוק.

(2) ככל שהוכח כי הנשים המועסקות במועדון גובות את התשלום עבור שירותי המין באופן ישיר מן הלקוחות ומעבירות מקצתו למפעילי המועדון, יועמדו המפעילים לדין בעבירה מן העבירות הבאות – בהתאם לכללים הבאים:

(א) הוכח כי שכרן של הנשים המועסקות במועדון נגזר ממספר או מהיקף ‘שירותי המין’ שניתנו על ידן, תיוחס למפעילים העבירה של סרסרות למעשי זנות, לפי סעיף 199(א)(1) לחוק (מחייה מרווחי זנות), לצד העבירה של החזקת מקום לשם זנות, לפי סעיף 204 לחוק.

(ב) הוכח כי שכרן של הנשים המועסקות במועדון אינו תלוי בהיקף או במספר ‘שירותי המין’ שהוענקו על ידן, תיוחס למפעילים עבירת סרסרות למעשי זנות, לפי סעיף 199(א)(2) לחוק (קבלה ביודעין של מה שניתן בעד זנות), לצד העבירה של החזקת מקום לשם זנות, לפי סעיף 204 לחוק.

(3) בנסיבות של השכרת מקום לאדם, או לקבוצת בני אדם, לצורך הפעלת מועדון המספק שירותי מין כאמור, תיוחס למשכיר המקום (בכפוף להוכחת מודעותו ליסודות העבירה) עבירה של השכרת מקום לשם זנות, לפי סעיף 205 לחוק.

(4) אין באמור לעיל כדי לשלול אפשרות להעמיד לדין את מפעילי המועדון או עובדים במועדון בכל עבירה אחרת שיסודותיה התגבשו במעשיהם, ובכלל זה בעבירות של הבאת אדם למעשה זנות או לעיסוק בזנות, לפי סעיפים 201-202 לחוק.

(ה) כאמור להלן בסעיף 15-16 להנחייה זו, חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות וחוק התכנון והבנייה, ה’תשכ”ה-1965, מאפשרים הוצאת צו להפסקת פעילותם של מקומות המשמשים לביצוע עבירות שכאלה. לפיכך, במקרה בו נפתחה חקירה בחשד לביצוע עבירות הנילוות לזנות, יש לשקול הוצאת צו להגבלת שימוש במקום העיסוק בזנות.

(ו) במקביל, בעבירות של סחר ותיווך לסחר באדם למטרת זנות, תפעל הפרקליטות, במקרים המתאימים, להעדתן המוקדמת של הנשים שעסקו בזנות. כמו כן, תבקש הפרקליטות מבית המשפט, במקרים המתאימים, לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 2ב לחוק לתיקון סדרי דין (חקירת עדים) [12], המאפשרת העדת נפגעי עבירות סחר בבני אדם שלא בפני נאשמים.

(ז) כמו כן יש לבחון אפשרות לפעול בכל אחת מדרכי האכיפה המשולבת הרלוונטיים שצוינו לעיל.

 

ד. עבירות נילוות לזנות – סחר בבני אדם למטרת זנות, הבאת אדם למעשי זנות בנסיבות מחמירות, וניצול קטינים לזנות

9. המסגרת הנורמטיבית

(א) היתגברות הפשיעה בתחום הסחר בבני אדם למטרות זנות במדינת ישראל [13] הביאה במהלך השנים לחקיקת מספר הוראות חוק שתכליתן להיאבק ביתר אפקטיביות בתופעה זו – סעיף 377א(א)(5) לחוק (עבירה של סחר בבני אדם למטרת זנות), סעיף 376ב לחוק (גרימה לעזיבת המדינה לשם זונות או עבדות), ותיקון סעיף 203 לחוק (החמרת ענישה בעבירות של הבאת אדם למעשה או לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות). כן נחקקה עבירה של ניצול קטינים לזנות, לפי סעיף 203ב לחוק.

(ב) סעיף 376ב לחוק קובע:

“376ב. גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות

(א) הגורם לאדם לעזוב את המדינה שבה הוא מתגורר לשם העסקתו בזנות או החזקתו בתנאי עבדות, דינו – מאסר עשר שנים.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בקטין, דינו של עובר העבירה – מאסר חמש עשרה שנים.”

(ג) סעיף 377א לחוק קובע:

“377א. סחר בבני אדם

(א) הסוחר בבני אדם לשם אחד מאלה או הסוחר באדם ומעמידו בכך בסכנה לאחד מאלה, דינו – מאסר שש עשרה שנים:

…

(5) הבאתו לידי מעשה זנות;

(ב) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בקטין, דינו של עובר העבירה – מאסר עשרים שנים.

(ג) המתווך לסחר באדם כאמור בסעיף קטן (א), בין בתמורה ובין שלא בתמורה, דינו כדין הסוחר באותו אדם.

(ד) בעניין זה, ‘סחר באדם’ – מכירה או קניה של אדם או עשיית עסקה אחרת באדם, בין בתמורה ובין שלא בתמורה.”

(ד) בסעיפים 201-202 לחוק נקבע:

“201. הבאת אדם לידי מעשה זנות

המביא אדם לידי מעשה זנות עם אדם אחר, דינו – מאסר חמש שנים.

202. הבאת אדם לידי עיסוק בזנות

המביא אדם לידי עיסוק בזנות, דינו – מאסר שבע שנים.”

(ה) סעיף 203 לחוק קובע:

“203. נסיבות מחמירות

(א) נעברה עבירה לפי סעיפים 201 או 202 תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך, או השגחה, או תוך ניצול מצוקה כלכלית או נפשית של האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, דינו של עובר העבירה – מאסר עשר שנים.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיפים 201 או 202 באחת מנסיבות אלה, דינו של עובר העבירה – מאסר שש עשרה שנים:

(1) תוך שימוש בכוח, או הפעלת אמצעי לחץ אחרים, או תוך איום באחד מאלה, ואחת היא אם נעשו אלה כלפי האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, או כלפי אדם אחר;

(2) תוך ניצול מצב המונע את התנגדותו של האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, או תוך ניצול היותו חולה נפש או לקוי בשכלו;

(3) בהסכמה שהושגה במרמה, של האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות.”

(ו) סעיף 203ב לחוק קובע:

“203ב. ניצול קטינים לזנות

(א) נעברה עבירה לפי סעיפים 199, 201, 202, או 203 בקטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים, דינו של עובר העבירה –

(1) אם נקבע לעבירה מאסר חמש שנים – מאסר שבע שנים;

(2) אם נקבע לעבירה מאסר שבע שנים – מאסר עשר שנים;

(2) אם נקבע לעבירה מאסר עשר שנים – מאסר חמש עשרה שנה;

(4) אם נקבע לעבירה מאסר שש עשרה שנים – מאסר עשרים שנה.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיפים 199, 201, 202 או 203 בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים, או שמלאו לו ארבע עשרה שנים ועובר העבירה אחראי על הקטין, דינו של עובר העבירה – כפל העונש שנקבע לעבירה אך לא יותר מעשרים שנים.

(ג) בסעיף זה, ‘אחראי על קטין’ – כהגדרתו בסעיף 368א.

(ז) על החקיקה שנחקקה בעידן הסחר בבני אדם למטרות זנות אמר בית המשפט העליון את הדברים הבאים:

יי… בחקיקה החדשה שהנהיגה את עבירת הסחר בנשים … הוחקו מחדש עבירות הסרסרות לזנות, הוחמרו העונשים בגין עבירת הסרסרות ואף נקבעו עבירות של סרסרות בנסיבות מחמירות, ובהן עבירות המחמירות עם העבריין כך שעונשן המירבי הוא והה לעונש שנקבע בגין סחר בבני אדם (ראו סעיפים 201-203 לחוק) … התופעה של הזנות ו’מכוני הליווי’ שפשטה ופשתה בקהלנו אין היא עוד כסרסרות למעשי זנות של ימים עברו …” [14]

וכן:

“ככל שסרסרות נגזרת ממעשה הסחר בנשים והסרסור מהווה חולייה חיונית בשרשרת הסחר כשהוא פועל בנסיבות אשר המחוקק ראה בהן חומרה מיוחדת, אין בעובדה שאינו שותף למעשה הסחר עצמו, כדי להפחית ממסוכנותו לציבור”

(ח) בעשור האחרון הצטמצמה מאוד התופעה של סחר בבני אדם למטרת זנות בישראל, אך נראה כי במקביל שינתה התופעה פניה, בין היתר בעלייה בתופעה המקבילה של גרימה לעזיבת מדינה לשם זנות. עם זאת, מתקיימות לעיתים נסיבות המעוררות חשד להתקיימות יסודות עבירת הסחר גם כאשר נפגעי העבירה מוחזקים בתנאים טובים מבעבר וגם כאשר מדובר בנפגעים ישראלים. כמו כן, מטיבן של תופעות עברייניות שהן דינמיות והמצב עלול לשוב ולהשתנות לרעה. לפיכך, על רשויות האכיפה להמשיך לנקוט במאמצים גדולים למיגור תופעות עברייניות אלה, הן כדי למנוע הישנות המצב שהיה קיים בעבר והן כדי למנוע התפתחות דפוסים חדשים של סחר בבני אדם למטרת זנות.

 

10. מדיניות אכיפה

(א) נוכח הצורך למקד משאבים משמעותיים במיגור התופעות החמורות הנילוות לזנות, מדיניות האכיפה מחייבת מתן עדיפות לטיפול בעבירות הנילוות לזנות שבהן מתעורר חשד לעבירה של סחר בבני אדם, חשד לעבירות של הבאת אדם למעשה או לעיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, או ניצול קטינים לזנות, או עבירות שלהן נילוות נסיבות מחמירות אחרות הקשורות לעיסוק בונות או לניצול אנשים בונות (להלן: העבירות החמורות הנילוות לזנות), כל זאת לצד המשך פעילות אכיפה נגד כלל העבירות הנילוות לזנות, גם אם הן חמורות פחות.

(ב) לפיכך, יש לבחון בהיבט החקירתי (המודיעיני או הגלוי, לפי הצורך) את טיבה של הפעילות הנסובה סביב מתן שירותי זנות, שמא ביסודה עומדת פעילות הכרוכה בביצוע עבירות חמורות הנילוות לזנות (המנויות בס”ק (א) לעיל), וזאת תוך שימת לב לנקודות הבאות:

(1) כאמור לעיל, העבירות החמורות יכולות להתבצע הן בתושבים זרים והן בתושבי ישראל. כאשר במקום העיסוק מצויות נשים שאינן תושבות המדינה, יש למצות את בירור פשר הימצאותן בישראל תוך בדיקה קפדנית של הימצאות דרכוניהן ברשותן, כשרות דרכוניהן ואופן כניסתן לארץ, מתוך מגמה לברר אם מדובר בנשים שניסחרו בכלל, ולמטרות זנות בפרט. למותר לומר, כי מיצוי חקירה זה יתבצע ברגישות הראויה, ומתוך הבנה שככלל, אין מדובר בחשודות [16].

(2) מקום בו קיים חשד לסחר או לעבירות חמורות הנילוות לזנות, אין לייחס משמעות לעובדה שהנשים הביעו רצון לעסוק בזנות, נוכח הניצול והכורח האינהרנטיים הטמונים בעבירות מסוג זה [17]. כמו כן, הגם שיסודות עבירת הסחר אינם מחייבים שימוש באמצעים פסולים, אלה יכולים לשמש כראיות נסיבתיות להתקיימות העבירות. על כן, יש להעמיק חקר ולבחון אם הנשים נתונות להפעלת אמצעי לחץ כלשהם, אם הן מנועות מטעם כלשהו לעזוב את המקום או מנוצלות בדרך אחרת.

(3) מקום בו קיים חשד כי מדובר בנשים המועסקות בזנות במסגרת פעילות הסחר, יש לחקור כחשודים את מחזיקי המקום, וכן את כל מי מעובדי המקום שמעורב לכאורה בעבירה. בנוסף, יש לחקור ביצוע עבירות נילוות לזנות בכללותן. חקירת מכלול הגורמים המעורבים נחוצה לעיתים גם לשם חשיפת ‘עבירות מקור’ לעניין חוק איסור הלבנת הון [18] וחוק מאבק בארגוני פשיעה [19], וגם לצורך התחקות אחר ההיקף הכספי ומסלול העברת הכספים שמקורם בפעילות הסחר בבני אדם וההעסקה בזנות.

(4) חקירת עבירת הסחר אינה מייתרת חקירת כל עבירת אלימות או עבירה אחרת הנלווית להעסקה בזנות (דוגמת עבירות מין, כליאת שווא, עיכוב דרכון, הלבנת הון, עבירות מס, הישתייכות לארגון פשיעה וכיו”ב), ובמידת הצורך יש לחקור בהתאם.

(5) מקום שמדובר בשוהות בלתי חוקיות או תושבות זרות, מתחייבת בדיקה האם מדובר בניפגעות עבירת סחר בבני אדם או עבירות חמורות אחרות (בהתאם להנחיות המשטרה בנושא זה). בשל מעמדן הרגיש של ניפגעות הסחר והצורך להסתייע בעדותן במידת האפשר, ככלל, יש להימנע מחקירתן באזהרה, וכן יש להימנע מהעמדתן לדין, אלא כאשר היתנהלותן העבריינית אינה כרוכה, מעצם טיבה, בהיותן ניפגעות עבירת סחר בבני אדם (לעניין זה יש ליישם את הוראות הנחיית פרקליט המדינה 2.32 מדיניות העמדה לדין של ניפגעי סחר בבני אדם, החזקה בתנאי עבדות ועבודות כפייה).

(6) מקום שבו מבוצעת עבירה לפי סעיף 203ב לחוק (ניצול קטינים לזנות) יש לשים לב לאפשרות (ובד”כ, לצורך) לערב את רשויות הרווחה הרלוונטיות.

(ג) גם כאשר המידע שנאסף בידי המשטרה אינו מעלה חשד לסחר בבני אדם למטרות זנות או לעבירות חמורות אחרות הנילוות לזנות, יש עניין ציבורי רב בפעילות אכיפה נמרצת, וזאת כאשר עולה חשד לקיום אחד מאלה:

(1) מעורבות קטינים בעסקי הזנות כעובדי המקום בלבד (במובחן מעיסוק בזנות עצמה). בנסיבות אלה יש לשקול את העמדת המעורבים לדין גם בעבירה לפי סעיף 208 לחוק (המניח לקטין לדור בבית זנות) [20].

(2) פעילות פלילית נוספת, כגון סחר בסמים במקום המשמש לזנות.

(3) תופעות פשיעה חמורה הקשורות להפעלת המקום שבו מתקיים העיסוק בזנות.

(4) מקום העיסוק בזנות או משרדיו משמשים גם מקום מפגש של עבריינים (‘מאתר’).

(ד) צורך גובר נוסף ואחר באכיפה – אם כי מטעמים שונים – קיים גם כאשר מתעורר חשד לקיום אחד מאלה:

(1) העוסקות בונות הן שוהות בלתי חוקיות או תושבות זרות (בנוסף על האמור בסעיף 10(ב)(5) לעיל), וזאת בשל חשש מובנה לניצול הנשים במצב זה.

(2) קיימות אינדיקציות לכך שמקום העיסוק בזנות מהווה מטרד לדיירים שכנים או מטרד בכל דרך אחרת.

(3) פעילותו של מקום העיסוק בזנות היא בהיקף גדול. במקרה כזה, מתחזקת ההנחה שלפיה המקום מנוהל על-ידי סרסור החי על ריווחי המקום, גם אם פעילותו של הסירסור נעשית מאחורי הקלעים. למותר לציין שאין נפקא מינה אם הסרסור הוא גבר או אישה.

(ה) כאמור לעיל, ככלל, זנות מבטאת מצוקה; סרסרות לזנות היא ניצול מצוקה. עם זאת, מקום בו המידע באשר לחצרים בהם מתנהל עיסוק בזנות מצביע על פעילות בין אנשים בגירים היודעים את אשר לפניהם, ללא יחסי תלות או מרות, כאשר התשלום ניתן לעוסקת בזנות במישרין, אין מדובר בהיקף פעילות גדול, ואיו חשד לביצוע עבירות חמורות הנילוות לזנות או לקיום נסיבות מחמירות המנויות בסעיף 10(ג)-(ד) להנחייה זו [21], הרי שפעילות האכיפה בעניין שכזה תהא בעדיפות נמוכה יותר.

האמור לעיל עניינו, למשל, בנסיבות בהן מדובר בהיתארגנות עצמאית של מספר מצומצם של נשים העוסקות בזנות, השוכרות בצוותא חצרים לשם ביצוע פעילותן; או כאשר אחת הנשים העוסקת בעצמה בזנות שוכרת חצרים ומציעה לחברותיה (העוסקות בזנות) לפעול בחצריה כנגד תמורה כספית סבירה, כשלא מתקיימים במערכת יחסים זו תלות או מרות.

יודגש, כי אין באמור בסעיף זה, כדי להפחית מהחשש שמא הפעילות האמורה אינה אלא כסות חיצונית לפעילות עבריינים, המנצלים את מצוקת העוסקות בזנות, או לתשתית עבריינית חמורה כמפורט בהנחייה זו, המחייבת מענה אכיפתי אפקטיבי. כל מקרה צריך להיבחן לפי נסיבותיו הפרטניות.

עוד יובהר כי האמור מתייחס לפעילות אכיפה בעבירות הנילוות לזנות אך לא לפעילות האכיפה בעניין ‘צריכת זנות’ [22].

 

11. הנחיות נוסיפות לתביעה בעבירות חמורות הנילוות לזנות

(א) במישור עבודת הפרקליטות בתחום זה, יש לשים לב בנוסף לאמור לעיל גם לנקודות הבאות:

(1) בשים לב לחומרת העבירה ולטיבה, תישקול הפרקליטות, בהתאם לנסיבות העניין, אם לבקש את מעצרם של החשודים עד לתום ההליכים [23]. בעבירות של סחר בבני אדם למטרת זנות ובעבירות חמורות אחרות הנילוות לזנות, קמה עילת מעצר, וככלל, טיבן של העבירות על נסיבותיהן אינו מאפשר שיחרור בחלופת מעצר.

(2) במקביל, בעבירות של סחר ותיווך לסחר באדם לשם זנות, תפעל הפרקליטות בהתאם לאמור בסעיף 8(ו) לעיל (עדות מוקדמת והעדת נפגעי עבירה שלא בפני הנאשמים).

בהקשר זה יצוין כי חוק בתי המשפט [נוסח משולב], ה’תשמ”ד-1984, קובע כי עבירות לפי סעיפים 377א(5) (סחר באדם למטרת זנות), 376ב (גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות), 203 (הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות) לחוק העונשין, יידונו בפני דן יחיד. הוראה זו נועדה לאפשר העדה מוקדמת של נשים בזנות בטרם יצאו מן הארץ בחזרה למדינות המקור שלהן [24].

(3) יש לתת את הדעת לכך שבעבר היו מקרים רבים בהם מומן ייצוג הנשים על ידי החשודים בעבירת הסחר. אם יש חשש שזהו המקרה, הרי שבמקרים הראויים, לאחר היתייעצות עם פרקליט המחוז, יש להפנות את תשומת לב בית המשפט לכך, או לנקוט בצעדים אחרים, בהתאם לנסיבות.

(4) בשלב הטיעונים לעונש בעבירה של סחר בבני אדם, יש להפנות את בית המשפט לעונש המינימום שנקבע לעבירה זו בסעיף 377ב לחוק, וכן לחובתו לנמק כל סטייה מעונש זה ב”טעמים מיוחדים שיירשמו”, בהתאם לסעיף האמור.

(5) בשלב הטיעונים לעונש בעבירה של סחר בבני אדם ובעבירות חמורות הנילוות לזנות הנזכרות לעיל, ובשים לב לנסיבות המקרה, יש לשקול לבקש מבית המשפט,בהתאם לסעיף 77 לחוק, לחייב את הנאשם בתשלום פיצויים לנפגע העבירה בגין הנזק או הסבל שנגרם לו. כמו כן, יש גם להפנות את בית המשפט לסעיף 377ג לחוק, הקובע חובת הנמקה לאי-פסיקת פיצויים בעבירת סחר בבני אדם למטרת זנות. לצד האמור, יש לתת את הדעת לכך שחיוב בפיצוי דינו כפסק דין שעליו ניתן לערער [25]. לכן, ונוכח מורכבות תיקי הסחר והעבירות הנילוות לזנות והעובדה שלעיתים מדובר במתלוננות שהן שוהות בלתי חוקיות בארץ או תושבות זרות שעתידות לצאת את הארץ בהקדם, חשוב להקפיד להדגיש בפני המתלוננות כי זכאותן לפיצוי אינה חלוטה ועליהן להביא בחשבון אפשרות כי יידרשו להשיב את כספי הפיצוי אם יוגש ערעור על פסק הדין ויתקבל. במקרים בהם מדובר בהסדרי טיעון, יש לשקול דרישת הפקדה מראש של הפיצויים כתנאי להסדר.

(6) בתיק סחר בבני אדם למטרת זנות, יש להפנות את בית המשפט גם לכך שקנס המוטל בעקבות הרשעה בעבירות סחר בבני אדם, יופקד בקרן ייעודית כאמור בסעיף 377ה לחוק.

 

ה. פרסום בדבר שירותי זנות והצעה לעיסוק בזנות

12. המסגרת הנורמטיבית

(א) סעיף 205א לחוק קובע:

”205א. איסור פרסום ומסירת מידע בדבר זנות של קטין

המוסר מידע או המפרסם פרסום על מתן שירות של מעשה זנות, כשנותן השירות הוא קטין, דינו – מאסר חמש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – כפל הקנס האמור; לעניין עבירה לפי סעיף זה, אחת היא אם שירות הזנות ניתן בישראל או מחוץ לישראל, אם המידע מתייחז לקטין מסויים אם לאו, או אם הפרסום מציין שנותן השירות הוא קטין אם לאו.”

(ב) סעיף 205ג לחוק קובע:

”205ג. איסור פרסום בדבר שירותי זנות של בגיר

(א) המפרסם פרסום בדבר מתן שירותי זנות, כשנותן השירות אינו קטין, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(א), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – כפל הקנס האמור.

(ג) סעיף 205ד לחוק קובע:

“205ד. איסור פרסום של הצעה לעיסוק בזנות

המפרסם פרסום בדבר הצעה לעסוק בזנות, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4), ואם ההצעה לעסוק בזנות היא לקטין – מאסר חמש שנים או קנס כאמור; נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור.”

 

13. מדיניות אכיפה והעמדה לדין

(א) פרסום מידע על שירותי זנות או הצעות לעיסוק בזנות יכול שייעשה, בין היתר, על דרך של הפצת פירסומים בעיתונים המפרסמים שירותי מין המופצים חינם לציבור, המכילים תמונות עירום או תמונות פרובוקטיביות אחרות; הפצת עלונים או כרטיסי ביקור המופצים על גבי מכוניות חונות, בתיבות דואר פרטיות, או בחלוקה ברחוב; פרסום מודעות ברשת האינטרנט, או פרסום באתרים ייעודיים; וכדומה. לא אחת משמשים גם אתרי היכרויות כמסווה לפרסום מידע בדבר שירותי זנות, והצעות לעיסוק בזנות.

(ב) לאור הקשר המסתבר בין שירותי זנות ופרסומם לבין ביצועו של עבירות פליליות הנילוות לזנות, יש מקום ככלל לאכיפת העבירות לפי סעיפים 205א, 205ג, ו-205ד לחוק.

(ג) בכל הנוגע לפירסום שירותי מין בעיתונות הארצית, פחתה התופעה עקב ההליך המשפטי שנוהל נגד העיתונים היומיים הגדולים בגין עבירה על סעיף 205ג לחוק העונשין, האוסר על פרסום שירותי זנות, במסגרת תיק שוקן (2002) [26].

(ד) כפועל יוצא מהמחוייבות למיגור תופעת הסחר בבני אדם, עבירות חמורות הנילוות לזנות, ועבירות הנילוות לזנות בכלל, מתחייבת העמקת פעילות האכיפה כדלקמן:

(1) יש לאכוף את איסורי הפרסום בדבר שירותי זנות והצעה לעיסוק בזנות גם בעיתונות המקומית, כפי שנעשה בעיתונות הארצית, וכן באתרי האינטרנט.

(2) יש לפעול לקידום ביצוע פעולות משטרתיות יזומות לטיפול בתופעה של הפצת עלונים על מכוניות חונות ובתיבות דואר וכן לטפל בתופעת הפצת חוברות או עלונים המפרסמים שירותי זנות או מציעים לעסוק בזנות. כמו כן יש לפעול לקידום ביצוע פעולות אכיפה משטרתיות יזומות נגד מפעילי אתרים המפרסמים פרסום אסור, או מציעים שירותי זנות בגלוי או במסווה.

(3) במסגרת חקירת מקרים אלה, יש לבדוק אם מאחורי הפרסום לא עומד גם חשד לביצוע עבירות חמורות הנילוות לזנות, או פעילות מן הסוג המנוי בסעיף 10(ג)-(ד) להנחייה זו, ויש ליזום פעילות חקירתית בעניין זה (במישור המודיעיני או הגלוי, לפי העניין).

(4) יש לבחון אפשרות לחסימת גישה למנויי טלפון המופיעים בחומרי הפרסום כאמצעי התקשרות עם המפרסמים או עם העוסקים בזנות. זאת בהתאם לחוק חסימת טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, ה’תשע”ז-2017, המעניק סמכות לקצין משטרה לתת צו חסימה כאמור, אם קיים חשד סביר שמנוי הטלפון משמש לצורך פרסום שירותי זנות. כן יש לבחון אפשרות לחסום גישה לאתרי אינטרנט המפרסמים פרסומי זנות, בהתאם לסמכויות ולכללים שנקבעו לעניין זה בחוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, ה’תשע”ו-2017.

(5) יש לבחון עשיית שימוש בכלי האכיפה המשולבת שנזכרו לעיל בכפוף להתאמתם לנסיבות העניין.

(ה) איסור פרסום מתן שירותי זנות או הצעות לעיסוק בזנות נועד להגן על אנשים העוסקים בזנות או עלולים לעסוק בזנות. לפיכך, את עיקר מאמצי האכיפה יש להפנות נגד אלו העומדים מאחורי הפרסום וההפצה, אשר לעיתים הם משמשים כמתווכים או סרסורים עבור האדם העוסק בזנות, וכן נגד אלו שבבעלותם הכלי הפרסומי, כדוגמת – אתר אינטרנט, עיתון, חברת פרסום. זאת, שכן באמצעות הפרסום הם מניעים את תעשיית הזנות ומעודדים צריכה של זנות.

(ו) בנסיבות מתאימות ניתן לשקול העמדה לדין גם של מעגל מעורבים שני בפרסום שירותי הזנות, כגון של בעלי בתי דפוס שהדפיסו אצלם את חומרי הפרסום, וכן של מקימי אתרים ברשת האינטרנט שבהם פורסמו הפרסומים, בנסיבות שבהן הוכחה מעורבותם ומודעותם לביצוע עבירות הנילוות לזנות במסגרת אותם אתרים. את כל הללו ניתן לשקול להעמיד לדיו כמסייעים למפרסם או כמבצעים עיקריים / בצוותא – בהתקיים כל היסודות הנדרשים להוכחת עבירה של סיוע למפרסם או ביצוע עיקרי / בצוותא. ככלל, לא יועמדו לדיון בעבירות שכאלה עובדים שכירים שנטלו חלק בפעילות כאמור, למעט בנסיבות חריגות.

 

ו. אכיפה משולבת (כלכלית, מנהלית, אזרחית)

14. על מנת להתמודד עם תופעת הזנות והתופעות הפליליות הנילוות לה בדרך יעילה ואפקטיבית יותר, יש להפעיל את מגוון כלי האכיפה המתאימים לעניין, ובהם כלים כלכליים, מנהליים ואזרחיים. כך שלצד האכיפה הפלילית המקובלת, ישולבו אמצעים אכיפתיים אחרים שיפגעו בכיסם של עבריינים בתחום זה ויהפכו את ביצוע העבירות הרלוונטיות לבלתי רווחי.

15. חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות [27], מאפשר הוצאת צו להפסקת פעילותם של מקומות המשמשים לביצוע עבירות. לפיכך, במקרה בו נפתחה חקירה בחשד לביצוע עבירות חמורות הנילוות לזנות, יש לשקול הוצאת צו להגבלת שימוש במקום העיסוק בזנות.

16. בנוסף, במקרים המתאימיסם, ניתן לשקול לעשות שימוש בכלי משפט נוספים, כגון חוק התכנון והבניה, ה’תשכ”ה-1965, המאפשר הוצאת צו הפסקת שימוש מנהלי או שיפוטי לשימוש האסור, הטלת קנס מנהלי עד להפסקת השימוש האסור ועוד. במקרה כזה, על הפרקליט המטפל לפנות אל המחלקה להנחיית תובעים, על מנת שיבחנו את הדברים מול תובע הוועדה המקומית וינחו אותו בהתאם.

17. כמו כן, כאשר קיים יסוד סביר להניח כי התקיימו עבירות כאמור ובחיפוש במקום ביצוע העבירה מתגלים חפצים או כספים הקשורים בביצוע עבירות אלה או נובעים מהן, ראוי לבחון בהתאם לנסיבות התיק את האפשרות להפעיל את סמכות המשטרה לתפיסה על פי הקבוע בסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי [28] ובהמשך לשקול לבקש מבית המשפט הוצאת צו לחילוט הרכוש בהתאם לסעיף 39 לפקודה. ככל שנתפסים כספים הקשורים לעבירה, נוכח העובדה כי ייתכן והם מעלים אף חשד לביצוע עבירות מס, יש לשקול להודיע על תפיסתם למס הכנסה.

18. בהקשר לעבירה של סחר בבני אדם, יש לשקול להפעיל גם, במקרים המתאימים, את אמצעי החילוט הייחודיים שנקבעו לעניין עבירה או בסעיף 377ד לחוק.

19. במקרים שבהם מתעורר חשד לביצוע עבירות לפי דיני המיסים, יש לפעול בהתאם להנחיית פרקליט המדינה 2.31 “חקירת עבירות מס יחד עם עבירות פליליות ‘רגילות’ וצירופן יחד בכתב האישום – הוראת שעה”.

 

[1] ע”פ 419/05 וודוביצ’נקו נ’ מדינת ישראל (15/06/2005).

[2] מדינת ישראל אישררה ביולי 2008 את הפרוטוקול למניעה, דיכוי והענשה על סחר בבני אדם, בעיקר נשים וילדים, המשלים את אמנת האומות המאוחדות נגד פשע מאורגן חוצה גבולות (2000), ואת הפרוטוקול האופציונלי לאמנה לוכויות הילד בנושא מכירת ילדים, זנות ילדים ופורנוגרפיית ילדים (2000). מדינת ישראל חברה גם במספר אמנות נוספות הרלוונטיות לנושא, ובהן האמנה להשבתת הסחר בבני אדם וניצול זנותם של אחרים (1950), ופרוטוקול ארגון העבודה העולמי לאמנה בדבר עבודת כפייה (2014).

[3] אין באמור בהנחייה זו כדי למעט מהשאיפה לצמצם ככל הניתן את תופעת הזנות בכלל – המהווה בעצמה פגיעה בכבוד האדם וכן יוצרת תשתית נוחה להיתפתחות עבירות של סחר למטרת זנות. עם זאת, יש להדגיש כי הפיתרון הכולל לבעיית נשים וגברים העוסקים בזנות (שאינה אסורה כשלעצמה), חורג מתחום אחריותם של גורמי אכיפת החוק ומחייב דיון ציבורי וטיפול בין תחומי על ידי מכלול הגורמים הרלוונטיים, לרבות מסגרות שיקום.

[4] חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), ה’תשע”ט-2019, לעניין בגירים. לעניין קטינים, צריכת זנות אסורה (זה מכבר) לפי סעיף 203ג לחוק העונשין (דין לקוחו של קטין) והעונש שנקבע בגינה הועמד על חמש שנות מאסר.

[5] הייח לתיקון דיני העונשין (עבירות זנות), ה’תשכ”ב-1962. בהצעת החוק בסעיף 4 נקבע כי “מגע מיני עם אישה שניתן דבר בעדו, רואים אותו … כמעשה זנות של האישה, זולת אם הוכח היפוכו של דבר”. הצעת חוק זו התקבלה לבסוף, אך בלא ההגדרה כמצוטט. הגדרה אחרת הוצעה על ידי הוועדה לבדיקת בעיות הזנות בראשות השופטת (בדימוס) הדסה בן-עתו, בשנת 1975. הצעת הוועדה הייתה להגדיר זנות כ”מעשה גופני בין שניים או יותר, לרבות מגע תוך שימוש באביזרי עזר, המכוון לגרום סיפוק מיני, תמורת אתנן”. הצעה או לא אומצה בחקיקה. על המורכבות והקושי הקיים בהגדרת המונח זנות, ראו גם דו”ח הצוות הבין-משרדי לבחינת הכלים לצמצום צריכת זנות, דצמבר 2017.

[6] ע”פ 236/65 אל-בנא נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד יט(2) (1965) 459. בפרשה זו התייחס השופט זילברג למושג ‘זונה’ וקבע כי מדובר באשה ה”מוכנה להיבעל לכל מי שירבה לתת לה אתננה”.

[7] תפ”ח (מחוזי תל-אביב) 112/66 מדינת ישראל נ’ עוקשי, פס”מ סא (1967) 137, שם קבע בית המשפט המחוזי כי “ייתכן שישנם מעשים שעל הגבול, ולא כל מעשה פיסי יהווה מעשה זנות, כגון נשיקה. אך כאן שיפשפו שני הלקוחות את איבר מינם בין רגלי המתלוננת עד לשפיכת הזרע. אנו בדעה שיש בכך, ללא ספק מעשה זנות כפי שמעשה סדום עם זונה יכלל במושג זה” (שם, בעמ’ 142). קביעה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון בע”פ 72/68 עוקשי נ’ מדינת ישראל (לא פורסם), שם נקבע כי מעשה זנות הוא “שימוש בגוף האישה בתשלום לשם סיפוק התאווה המינית. מבחינה זו אין נפקא מינה … כיצד בא הגבר על סיפוקו, האם בא עליה כדרכה או שלא כדרכה או בדרך אחרת”.

[8] ע”פ 531/75 אביטל נ’ מדינת ישראל, פ”ד ל(2) (1976) 579, 582. מקרה דומה נדון גם בע”פ 538/75 לבן נ’ מדינת ישראל, פ”ד ל(2) (1976) 583.

[9] ע”פ 2885/93 תומר נ’ מדינת ישראל, פ”ד מח(1) (1994) 635, 637.

[10] לעניין זה ראו למשל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין ת”פ (שלום תל-אביב) 3635/02 מדינת ישראל נ’ רשת שוקן (2004), שם נידונו פרסומים של שירות שיחות ארוטיות שלא כללו מגע פיני. לעניין חשפנות (התערטלות) ראו גם פרשת אביטל, לעיל ה”ש 8.

[11] חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות, ה’תשס”ה-2005, ס”ח 426.

[12] חוק לתיקון סדרי דין (חקירת עדים), ה’תשי”ח-1957, ס”ח 16.

[13] בשנות ה-90 של המאה הקודמת ובמחצית העשור הראשונה של המאה הנוכחית הפכה מדינת ישראל ליעד לסחר בבני אדם למטרות זנות. בעקבות התקיקה שנתקקה ומאמצי אכיפה מוגברים בתחום זה, הצטמצמה עד מאוד התופעהבישראל החל משנת 2006. עם זאת, לא ניתן לומר כי התופעה נעלמה לגמרי, ולא אחת, גם כאשר נפגעי העבירה מוחזקים בתנאים טובים מבעבר, מתקיימים יסודות העבירה לפי סעיף 377א או הנסיבות המחמירות לפי סעיף 203 לחוק העונשין.

[14] בש”פ 7544/03 רחימוב נ’ מדינת ישראל, פ”ד נח(3) (2003) 193.

[15] שם.

[16] ככל שקיים חשד לביצוע עבירה על ידי קורבנות עבירות סחר בבני אדם, ייושם סעיף קטן (5) להלן וכן תיושם
הנחיית פרקליט המדינה 2.32 “מדיניות העמדה לדין של נפגעי סחר בבני אדם, החזקה בתנאי עבדות ועבודות כפייה”.

[17] ראו האמור בבש”פ 291/01 רבינאי נ’ מדינת ישראל (22/01/2001).

[18] חוק איסור הלבנת הון, ה’תש”ס-2000, ס”ח 293.

[19] חוק מאבק בארגוני פשיעה, ה’תשס”ג-2003, ס”ח 502.

[20] לשון העבירה: “המניח לקטין בן שתיים עד שבע עשרה שנים, הנתון למשמורתו או להשגחתו, שידור בבית זנות או
שיבקר בו תכופות, דינו – מאסר שלוש שנים”.

[21] השוו לחוות דעת המיעוט בע”פ 3520/91 תורג’מן נ’ מדינת ישראל, פ”ד מז(1) (1993) 441.

[22] לעיל ה”ש 4.

[23] ראו למשל בש”פ 1524/01 מדינת ישראל נ’ אקרמן (25/02/2001); בש”פ 1718/19 מדינת ישראל נ’ פלוני (08/03/2019).

[24] חוק בתי המשפט (תיקון מס’ 94) ה’תשע”ח-2018, ס”ח 2717; וראו פרוטוקול וועדת החוקה, חוק ומשפט, מס’ 582 (כה אדר ה’תשע”ח, 12/03/2018), עמ’ 5.

[25] סעיף 78 לחוק העונשין, ה’תשל”ז-1977.

[26] ת”פ (שלום תל-אביב) 3635/02 מדינת ישראל נ’ רשת שוקן בע”מ (14/09/2004).

[26] לעיל ה”ש 11.

[26] פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], ה’תשכ”ט-1969, נ”ח 284.