הנחיית יועמ”ש היסטורית 22.003 סמכותם של בתי דין רבניים לגבי אזרחים ישראליים (01/12/1968) – DOCX / PDF
הנחיית יועמ”ש היסטורית
מעמד אישי
22.003 סמכותם של בתי דין רבניים לגבי אזרחים ישראליים
י’ כסלו תשכ”ט (1 דצמבר 1968)
סמכותם של בתי דין רבניים לגבי אזרחים ישראליים
בני זוג המתגרשים בבית משפט בגרמניה שלא בגט פיטורין כדת כמשה וישראל, נחשבים בעיני בתי הדין הרבניים כאילו עודם נשואים זה לזה ולא יקבלו היתר לשאת אחרת או להינשא לאחר, כל עוד לא נמסר גט פיטורין כדת.
ואולם לפי חוקי ישראל אין בתי הדין הרבניים מוסמכים אלא לעניני נישואין וגירושין בלבד; לכל ענין אחר מוסמכים בתי המשפט המחוזיים; ואלה עלולים להכיר בפסק דין של גירושין שניתן על-ידי בית משפט בגרמניה. כשמתעוררת, למשל, שאלה בדבר חלוקת ירושתו של אחד מבני הזוג שנתגרשו על-פי פסק דין של בית משפט גרמני, כי אז עלול בית משפט מחוזי לפסוק שלאחר הגירושין אין עוד לבן הזוג שנשאר בחיים זכות ירושה; או כשמתעוררת שאלה בדבר האפוטרופסות של ילדים קטינים, עלולים בתי המשפט בישראל להכיר בתוקף פסק הדין שניתן בידי בית משפט בגרמניה ולבצע הוראותיו (ובלבד שהדבר יעלה בקנה אחד עם שלומם של הילדים וטובתם).
במה דברים אמורים: כשלפי חוקי ישראל היה לבית המשפט בגרמניה סמכות שיפוט בנדון. לגבי יהודים אזרחי ישראל אין לבתי המשפט בגרמניה סמכות שיפוט, אלא אם שני בני הזוג חדלו מהיות תושבי ישראל. לשם כך דרוש לא רק שהם למעשה יימצאו מחוץ לשטח ישראל, אלא דרוש גם זאת שעזבו את ישראל לצמיתות ובכוונה להשתקע בחוץ לארץ. השאלה אם אמנם חדלו מהיות תושבי ישראל כאמור, היא שאלה עובדתית, ועל הטוען לסמכות בית המשפט הגרמני – הראיה שאמנם חדלו שני בני הזוג לחלוטין מהיות תושבי ישראל.ריני נישואין וגירושין לגבי יהודים הם דיני התורה, ודיני הירושה קבועים ועומדים בחוק הירושה, תשכ”ה-1965. החוק מחייב יהודים אזרחי ישראל או תושביה, להתדיין בקניני הנישואין והגירושין שלהם לפני בתי הדין הרבניים; ובכל ענין אחר של המעמד האישי אין לבית הדין הרבני סמכות שיפוט אלא אם כל בעלי הדין הסכימו בכתב להיכנע לו; ובית הדין הרבני דן בכל קנין בו הוא מוסמך לדון – בין אם לפי חוק ובין אם לפי הסכמת בעלי הדין – לפי דיני התורה בלבד.