הנחיית יועמ”ש היסטורית 21.100 דרכי ההוכחה בפני בתי דין רבניים (01/11/1968) – DOCX / PDF
הנחיית יועמ”ש היסטורית
מעמד אישי
21.100 דרכי ההוכחה בפני בתי דין רבניים
י’ חשון תשכ”ט (1 נובמבר 1968)
דרכי ההוכחה בפני בתי דין רבניים
א. אין צורך ואין מקום להודיע לשלטונות מדינות זרות את הנימוקים המניעים את בתי הדין הרבניים לפסוק את אשר הם פוסקים. לא זו בלבד שלעתים קרובות קשה ביותר להסביר ללא-יהודים את הפלפולא החריפתא והשקלא וטריא שבדיני התורה, אלא בתי הדין הובניים לרוב אינם מנמקים החלטתיהם; ולפי החוק הרי הם בעלי סמכו ייחודית בענינים אלה, והחלטותיהם מחייבות, בין אם הן מנומקות ובין אם לאו.
במקרה שלפנינו היה הנימוק שהניע את בית הדין הרבני לסרב היתר הנישואין, כפי המשוער, שאחי המנוח חייב לחלוץ, ואין הוא רשאי לשאת את אלמנת האח; לך תסביר להם את הטעם לדין הזה, והוא שנתמעטו הדורות ואין יהודי מסוגל עוד לקיים מצוות היבום ויתכוון לשם שמים בלבד ולא יכוון להנאת הבשר.
ב. בתי הדין הרבניים אינם דנים מעולם על סמך הצהרותיהם או עדויותיהם של בעלי הדין בלבד. לפי דין התורה, בעל דין – כלומר התובע או המבקש והנתבע או המשיב – פסול להעיד; ולכל דבר, יהא זה על ריב או שלא על ריב, חייבים להביא לבית הדין הרבני לפחות שני עדים בלתי תלויים המעידים לפני בית הדין מידיעחם האישית על העובדות אשר בעלי הדין טוענים להן. שום היתר נישואין אינו ניתן, ולר כל שכן ששום פסק דין אינו ניתן, אלא אם יש בתיק בית הדין הרבני עדויותיהם של לפחות שני עדים שהופיעו לפניהם כאמור. עדים אלה אסור שיהיו קרוביו של אחד מבעלי הדין. הכלל הוא שבית הדין הרבני מעמיד עד המופיע ומעיד בפניו בחזקת כשרות ומהימנות: אין חוקרים אותו חקירת שתי-וערב, ואין חוקרים אודותיו. דבר זה מביא כמובן לידי שימוש לרעה בהליכי בתי הדין הרבניים ולהעדת עדי שקר; וכל מקרה שמתגלית עדות שקר כזאת, אנחנו מעמידים את העד לדין פלילי.
אין בתי הדין הרבניים שופטים בענינים אלה בדרך טובה יותר או רעה יותר מאשר בתי משפט אחרים, אם בישראל ואם בכל ארץ אחרת. גם בבית משפט רגיל אי-אפשר להשמר מפני השימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ועל אף אפשרות החקירה הנגדית בבתי משפט אנגלו-סכסיים, מצויים גם בהם עדי שקר שבתי המשפט סומכים ידם על עדותם.