היתר-נישואין (רבני ערעור) 263/1978 פלוני ופלונית נ’ הנהלת בתי דין רבניים (18/09/1978) – DOCX / PDF
בבית הדין הרבני הגדול בירושלים
תיק תשל”ח/263
לפני כבוד הדיינים:
כ”ג הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב עובדיה יוסף – נשיא,
הרב אליעזר גולדשמידט
הרב שאול ישראלי
המערערים:
פלוני ופלונית
נגד
המשיבה:
הנהלת בתי דין רבניים
פסק דין
מחליטים להיענות לבקשת המבקשים ולהתיר נישואיהם זל”ז. וזה בהסתמך בעיקר על ה”חזון־איש” (סימן כ ס”ו) שפסק להקל ביבמה שנתקדשה, לאחר שיגרשנה המקדש ותחלוץ, שמותרת להינשא לו אפילו לכתחילה, והוא הדין ביבמה שזינתה, לאחר שתחלוץ, כי הדעה האוסרת שהביא הרמ”א (בסימן קנט סעיף ג מהנימוקי־יוסף בשם הריטב”א) היא בשיטת האוסרים אותה על המקדש לעולם, כביאור הגר”א בדעה זו.
והיינו על פי הגר”א שנוקט כן בשיטת הרמב”ם. שהאיסור על המקדש לישאנה הוא רק מבלי שיגרשנה. ואילו בגירשה, שאין חוטא נשכר, לא קנסו. וממילא אין הבדל בין לכתחילה לדיעבד. (ולשון הרמב”ם וכן ה”שולחן־ערוך” שהביא דבריו, שאם נישאה אין מוציאין ממנו, הוא לאו דווקא, כי זיל בתר טעמא). ונוקט ה”חזון־איש” שיש להקל כדעה זו הלכה למעשה.
ופטורים אנו ממילא מלהיכנס למה שדנו גדולי המחברים בדורנו מצד שעת הדחק להחשיבו כדיעבד, דעל פי ביאור הגר”א במחלוקת הפוסקים, מסולקים הקשיים שישנם בביאור השיטות.
[ועלינו להעיר מילתא דתמיהא שראינו בפסק הדין של בית הדין האזורי לאוסרם להינשא מצד מכשול שבנישואין לגבי איסור נידה, שהוא כאילו לדעת הרמב”ם (איסורי ביאה פרק טו) רק בנשואה ולא בפנויה. ותלי בוקי סריקי ברמב”ם, שלא דן אלא בחייבי לאוין ולא בנידה שהיא מחייבי כרתות. ומבואר ב”שולחן־ערוך” ריש הלכות נידה (“יורה־דעה” סימן קפג) שלעניין איסור נידה אין הבדל בין נשואה לפנויה. ועיין בריב”ש (סימן תכה) ובביאור הגר”א ב”שולחן־ערוך” שם שציינו המקורות לזה ממשניות, והוא פשוט. ולא עלה על דעת איש מעולם לייחס לרמב”ם דעה זו. ועיין עוד ב”כרתי ופלתי” שם שדן ברותחים מי שעלה על דעתו לחלק לעניין טומאת שבעה. ובהגהות הגאון בעל “ברוך־טעם” שם שכתב שגם דעה זאת לא לעניין חיוב כרת נאמרה.]
מנימוקים אלו בית הדין מחליט להתיר ל[פלונית] ו[פלוני] להינשא זו לזה.
ניתן ביום ט”ז באלול תשל”ח (18/09/1978).