תקציר גירושין (רבני חיפה) פלונית (28/10/2014): בית דין רבני אזורי לא מאפשר לאיש להתנות את הסכמתו לגירושין בממון

גירושין (רבני חיפה) פלונית נ’ פלוני (28/10/2014)

 

בית הדין האזורי חיפה

תיק 989884/1‏

 

בפני כבוד הדיינים:

הרב יצחק-שמואל גמזו – אב בית דין

הרב יצחק אושינסקי

הרב ישראל-דב רוזנטל

 

תובעת:

פלונית

בא כוח התובעת:

טו”ר משה יחזקאל

נתבע:

פלוני

בא כוח הנתבע:

טו”ר הרב מרדכי שיינין

 

פסק דין

הרב יצחק אושינסקי

בפנינו תביעת גירושין כרוכה של האשה.

סוכם עם הצדדים כי בשלב ראשוני זה של ניהול התיק, בית הדין יביע את דעתו בחלוקת הרכוש טרם הפניית הצדדים לסידור גט.

הצדדים הם משפחה דתית־חרדית, ושניהם ביקשו חלוקת רכוש לפי דין תורה.

ובכן, כפתיח להכרעה הרכושית, נזכיר את תחילת ההליך.

בהחלטת בית הדין מיום ט”ו בתמוז תשע”ד (13.7.2014) (מועד הדיון הראשון והיחיד שהתקיים עם הצדדים) נאמר באשר לגירושין –

“בפנינו תביעת גירושין של האשה.

הבעל טוען כי לאחר שהם שוחחו אתמול, אין מה לעשות.

ב”כ האשה מצהיר כי אם הבעל יגרש בהקדם, האשה מוותרת על כתובתה.

אין תיקים בבית המשפט.

הצדדים פרודים כחודש. ללא ילדים. הצדדים נישאו ביום 25.3.14.

האשה טוענת כי אין כל מקום לתקן את המשפחה.

כך שקיימת הסכמה להתגרש.”

ובאשר לחלק הממוני, נאמר שם –

“ב”כ האשה טוען: אין רכוש לחלוקה, רק חובות. ביום החתונה הבעל לקח הלוואה בסך 10,000 ש”ח מהחשבון המשותף לחשבון שלו. הבעל העביר לחשבון הפרטי שלו מהמשותף סך 800 ש”ח. כן לא שילם שכירות 2,550 סה”כ לחלק שלו, כן דמי ארנונה בסך 900 ש”ח. מבוקש השבת הכספים הנ”ל. יש לחייב את הבעל במזונות אשה.

מגיב ב”כ הבעל: אין מקום לחוב מזונות כאשר האשה לא רוצה אותו. הבעל בגיל 21 בתחילת חייו. הצדדים גרו מעל הורי האשה. הבעל מכחיש את האמור בכתב התביעה של האשה. לאחר שראינו שהאשה רוצה להתגרש וזה חסר סיכוי ואף הבעל התייעץ עם רב השכונה בביתר, הבעל מסכים להתגרש. אך זה מותנה שכל המתנות יושבו משני הצדדים. כן מבוקש שכל הנדוניה תושב, מה שהורי הבעל הביאו. כן דורשים לנתק את החשבונות המשותפים. כן האשה לקחה מהחשבון 4,000 ש”ח. באשר לשכר דירה, אבי האשה לא שילם הוצאות החתונה, וזה יקוזז עם הוצאות החתונה שלא שילם. באשר לסך 10,000 ש”ח, אם יוכח שאכן הכסף הלך אליו, הבעל ישיב זאת. כן הבעל תובע פיצוי כספי. לפחות הוצאות הורי הבעל על החתונה.

שני הצדדים מבקשים לדון ע”פ דין תורה.”

ועוד נטען שם ע”י הצדדים באשר לנסיבות הקרע –

“ב”כ האשה מגיב: מהלילה הראשון הבעל הלך לישון בלי קיום יחסי אישות. גם לאחר שטבלה שוב הוא לא קיים המצווה. הבעל היה זורק דברים, דופק על השולחן.

האשה מצהירה: לא היו יחסי אישות מאז החתונה. הבעל לא רצה לטפל בעצמו.

הבעל מגיב: ביום הראשון לא עשיתי, אך ביום השני עשינו. ביום הראשון באנו מאוחר ולא יכולתי לזוז.

האשה מכחישה.

ממשיך ב”כ האשה: האשה סיפרה זאת למדריכה שלה. הבעל לא הצליח לקיים יחסי אישות. כן הבעל מכריח את אשתו ללכת לאירועים מעורבים. האשה החביאה את הסכינים בבית מרוב פחד.

מגיב ב”כ הבעל: לא היה אירוע מעורב, רק ביקור משפחתי כהודאתה. הבעל לא איים עליה. הכל באוויר, לא שמענו סיפורים.”

עד כאן תמצית טענות הצדדים ההדדיות.

הצדדים התבקשו להגיש סיכומים באשר לתביעותיהם –

“ובכן, כל אחד מהצדדים יגיש סיכומים באשר לתביעותיו, ורק אלו שהוצגו בפני בית הדין, וזאת בתוך 21 יום (ימי הפגרה יבואו במניין הימים), ולאחר מכן בית הדין ישקול מתן החלטתו, כולל הפניית הצדדים לפתיחת תיק לסידור גט. הסיכומים לא יעלו על 4 עמודים.

במידה ובית הדין יסבור כי יש מקום לקבלת תגובה, כל חומר של כל צד יועבר לתגובת הצד השני טרם מתן החלטה.

עד כאן מתוך ההחלטה הנ”ל.”

 

סיכומים

הוגשו סיכומי שני הצדדים.

 

דיון והכרעה (עקרונות להכרעה)

לאחר העיון בסיכומי הצדדים ובטענות הצדדים שהושמעו בדיון מיום ט”ו בתמוז תשע”ד (13.7.2014) נראה כי חלק ניכר מהטענות נסוב אודות המתנות שנתנו הצדדים זה לזה ואלו שקבלו מהוריהם. נחל להביא את ההלכה באשר לכך, ולאחר מכן נתרכז בשאר הפרטים בהם חלוקים הצדדים ונביא עקרונות הדין אף ביחס אליהם.

כבר נדגיש כי אין בהחלטה זו הכרעה מעשית באשר לכל נקודות שבמחלוקת, משום שלא כל הפרטים הנדונים ידועים לנו (כגון פרטי המתנות. כנ”ל אף באשר לעובדות שאינן מוסכמות ולא נבחנו ע”י בית הדין). בהחלטה זו יובאו עקרונות הדין לחלוקה בנסיבות המתאימות לתיק זה, והצדדים יבצעו את החלוקה בכוחות עצמם בהתאם לעקרונות שיובאו. וראו עוד מה שיובא להלן באשר לכך.

 

….

לאחר ההכרעה הנ”ל, בית הדין אינו מקבל את עמדתו של הבעל כי הוא רשאי להטיל תנאי בגירושין בשלב זה. ואכן ידועה שיטת המהרשד”ם (אבן העזר, סוף סימן סימן מא, והובאו דבריו בבאר היטב אבהע”ז סימן קנד ס”ק א) הסובר שבעל שמעוניין לגרש אך מציב תנאי לגט (תנאי סביר שהאשה יכולה לקיימו), אין כופין אותו לגט, שיטה המובאת בסיכומי ב”כ הבעל. ברם, ידועה שיטת הרשב”א (בשו”ת, חלק ד, סימן רנו) החולק על המהרשד”ם בזה, וסבר שמי שכופין אותו לגרש, אינו רשאי להטיל תנאי בגט. כן סברו עוד ראשונים (כגון שו”ת רשב”ש סימן שפג, שו”ת הרשב”ץ חלק ד סימן ו). וראה גם פס”ד שכתב הגר”ד מלכא שליט”א, דיין בית דין פ”ת (מובא בחוברת כנס הדיינים תשס”ט, עמוד 128) שם ציטט מדברי הגר”ח איזירר שליט”א אודות שיטת המהרשד”ם בענין הטלת תנאים בגט, שכתב: “גם לפי המהרשד”ם, אין הבעל יכול להתנות תנאים בממון שמגרעים זכויות ממון שמגיע לאשה עפ”י דין, כמו שאינו יכול להפסידה כתובתה”. לאור האמור לעיל, שבית הדין הבהיר שיטתו באשר לכספים המשותפים של הצדדים, אין כל עילה למניעת הגירושין.

בכל מקרה, כפי ההוראות האמורות להלן, הצדדים יגיעו להבנות בשאלות הנ”ל בהתאם למתווה העקרוני האמור לעיל. בית הדין, בהתרשמותו מב”כ שני הצדדים, סבור כי זו משימה אפשרית בהחלט. מכל מקום, הגט יסודר במועדו.

 

מסקנה

א. הצדדים יפעלו לפי העקרונות להכרעה האמורים לעיל, כל אחד במקומו, וינהלו משא ומתן להסכם כולל. הצדדים ידווחו לבית הדין בתוך 30 יום אודות הגעה להסכם.

ב. ללא זיקה לניהול המשא ומתן הרכושי, יש לפתוח תיק לסידור גט. לאחר פתיחת תיק, ייקבע מועד לסידור גט בהקדם.

ג. בכל מקרה, הצדדים יתגרשו במועד שייקבע.

ד. במידה והצדדים לא יצליחו לגבש הסכם בהתאם לאמור לעיל, בית הדין ישקול הכרעתו בסוגיות שיוותרו במחלוקת, ולאור בקשה מתאימה.

ה. במידה והצדדים יתגרשו במועד הראשון שייקבע, יעמוד בתוקפו ויתור האשה על כתובתה.

ו. במידה והבעל לא יאות לגרש במועד הראשון שייקבע, בית הדין ישקול לקבוע כי ויתור האשה על כתובתה אינו בתוקפו, כטענת האשה ודרישתה, וכן ישקול קיום דיון הוכחות באשר לטענות האשה אודות אי יכולת קיום יחסי אישות, על כל ההשלכות המהותיות והממוניות באשר לכך.

 

הרב יצחק שמואל גמזו – אב”ד

מצטרף למסקנות.

 

הרב ישראל דב רוזנטל

מצטרף למסקנות הרב אושינסקי שליט”א, אך אוסיף את העקרונות הבאים: יתרת החשבון תחולק בשווה בין הצדדים, ככל שישנה. אין בכך קביעה באשר לבעלות בחשבון המשותף. הוצאות חתונה, לא יוחזרו זה לזה. האשה לא זכאית למזונות. אם סך 700 ש”ח אכן נלקחו לצורך כסוי החובה שנגרמו ע”י הבעל שלא לפרנסת הבית, הבעל יכסה הלוואה זו. הצדדים ישיבו זה לזה את מתנות הנישואין ואירוסין. על האב להוכיח כי הוא גבה דמי שכירות מהצדדים. עד יום הפירוד הבעל חייב במדור. כל הנ”ל הינו עקרוני בלבד בכפוף לאמיתות טענות הצדדים, שהרי לא התקיים דיון להוכחות.

 

מסקנה

א. הצדדים יפעלו לפי העקרונות להכרעה האמורים לעיל, כל אחד במקומו, וינהלו משא ומתן להסכם כולל. הצדדים ידווחו לבית הדין בתוך 30 יום אודות הגעה להסכם.

ב. ללא זיקה לניהול המשא ומתן הרכושי, יש לפתוח תיק לסידור גט. לאחר פתיחת תיק, ייקבע מועד לסידור גט בהקדם.

ג. מכל מקום, הצדדים יתגרשו במועד שייקבע.

ד. במידה והצדדים לא יצליחו לגבש הסכם בהתאם לאמור לעיל, בית הדין ישקול הכרעתו בסוגיות שיוותרו במחלוקת, ולאור בקשה מתאימה.

ה. אם הצדדים יתגרשו במועד הראשון שייקבע, יעמוד בתוקפו ויתור האשה על כתובתה.

ו. אם הבעל לא ייאות לגרש במועד הראשון שייקבע, בית הדין ישקול לקבוע כי ויתור האשה על כתובתה אינו בתוקפו, כטענת האשה ודרישתה, וכן ישקול קיום דיון הוכחות באשר לטענות האשה אודות אי יכולת קיום יחסי אישות, על כל ההשלכות המהותיות והממוניות באשר לכך.

 

ניתן ביום ד’ במרחשון ה’תשע”ה (28/10/2014).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *