גט (רבני נתניה) ‏1010027/1‏ פלונית נ’ פלוני (19/03/2015)

גט (רבני נתניה) ‏1010027/1‏ פלונית נ’ פלוני (19/03/2015) – DOCX / PDF

 

בית הדין הרבני האזורי נתניה

תיק ‏1010027/1‏

 

לפני כבוד הדיינים:

הרב שלמה שפירא – אב”ד‏

הרב אברהם מייזלס

הרב רפאל י’ בן שמעון

 

התובעת:

פלונית (ע”י ב”כ עו”ד יוסף לוי)

נגד

הנתבע:

פלוני (ע”י ב”כ עו”ד אליהו ארביב)

 

פסק דין

 

הרב שלמה שפירא – אב”ד:

א) בפני בית הדין מונחת בקשת האשה התובעת לקביעת מעמדה האישי ולגירושין.

המבקשת התגרשה מבעלה הראשון בבית הדין בנתניה בשנת 2003.

המבקשת היא אזרחית ישראל ותושבת הארץ. בת”ז רשומה המבקשת: גרושה. וכן נכתב בה שלמבקשת בת, [ר’ פ’] ילידת 2/2/11.

הנתבע – הבעל הוא כהן אזרח ישראל, אך מתגורר בדרום אפריקה כ־25 שנה ולדבריו הוא גם אזרח דרום אפריקה.

מכיוון שהצדדים הם כהן וגרושה, הצדדים אסורים להינשא זו לזה מהתורה, ולפיכך הצדדים לא נישאו כדמו”י.

ביום 3/3/06 נישאו הצדדים זה לזו בנישואין אזרחיים.

ביום ט”ו באב תשע”ג (22.7.2013) האשה הגישה תביעה לבירור מעמדה האישי. בכתב תביעתה כתבה האשה:

“1. התובעת והנתבע, להלן: “הבעל” ו”האשה”, הם בני זוג יהודיים, אשר נישאו זל”ז בתאריך 3/3/06 בנישואין אזרחיים בדרום אפריקה. הצדדים אינם נשואים זל”ז כדת משה וישראל. האשה היא גרושה והבעל הוא כהן ויש ליתן פס”ד לגירושין באופן מידי. מנישואין אלו לא נולדו לצדדים ילדים.

2. הצדדים כבר אינם חיים יחד חמש שנים, הבעל נמצא בדרום אפריקה והאשה נמצאת בישראל.

3. אין כל קשר בין הצדדים, וכל שמבקשת האשה הוא להתגרש. ענייני הכספים הוגשו בתביעה נפרדת בבית המשפט. אין כל קשר בין הצדדים, אין יחסי אישות בין הצדדים, בשל המצב אשר נגרם כתוצאה מהתנהגות הבעל, ועל כן, מבקשת האשה להתגרש מוקדם ככל האפשר, ולסיים את הקשר האסור הזה. כאמור לעיל, הצדדים נשואים בנישואין אזרחיים ונדרשים לגט לחומרא ויפה שעה אחת קודם.”

האשה זנחה תביעתה. ביום י”ג בתשרי תשע”ה (7.10.2014) הגישה האשה תביעתה שנית.

ב) בדיון שנערך בבית הדין בכ”ג חשוון תשע”ה 16//11/14 אמרה התובעת:

“אני רשומה כנשואה ל[פלוני]. בעבר הייתי נשואה לעו”ד [א’ ג’] והתגרשתי ממנו, יש לנו ילד משותף. לאחר מכן התחתנתי עם [פלוני] אזרחית בדרא”פ ונפרדו דרכנו וכיום אני חיה עם בן זוגי [ח’ פ’], יש לנו ילדה משותפת. אנו רוצים להתחתן. אני רשומה כנשואה, נישאתי ל[פלוני] בדרום אפריקה בנישואין אזרחיים.

בית הדין: [פלוני] אזרח ישראלי?

האשה: כן, הוא מגיע לעתים לארץ לבקר את הבת שלו.

בית הדין: הגשת תביעת גירושין בדרא”פ?

האשה: לא.

בית הדין: כמה זמן חיית אתו?

האשה: זה היה לסירוגין, אבל מעולם לא בצורה סדורה, אולי 3 שנים.

שני הצדדים הסכימו שקצה דרכם.

אנו מבקשים גט במידת הצורך, הגשנו תביעה כספית רכושית בביהמ”ש בפ”ת. כעת האישה מנהלת מזה שנים זוגיות עם מר [פ’] ויש להם ילדה משותפת, ומבקשים למסד הקשר.

מדובר באדם לא פשוט עם רקע של אלימות וסמים קשים, הוא לא יבוא לפה אם ידע שיש עיכוב יציאה נגדו, אני אשאר תקועה, אני רוצה להתפטר ממנו.”

 

בית הדין הבהיר בדיון זה כדלהלן:

“את נשואה על פי החוק ואי אפשר להתיר הנישואין אלא באמצעות רשות משפטית בבית הדין בישראל או בביהמ”ש בדרא”פ. על פי החוק את נשואה. גם אם אתם לא נשואים הלכתית בלי התרת נישואין אין שום אפשרות שתינשאי לאחר.

זה לא משנה. הנישואין צריכים התרה חוקית, אנו צריכים לדעת אם נישאו בחופה, אם כן נישואין אלה צריכים התרה בגט.

עליכם להגיש תביעה לגירושין בארץ או בדרום אפריקה ולאחר מכן יקבע האם צריך לסדר גט או לא, ומה מעמדה האישי וההלכתי של האישה וילדתה.

תגישו תביעה לגירושין.”

 

בהחלטתו בסוף הדיון קבע בית הדין:

“המבקשת רשומה נשואה ב־ת.ז. לדבריה נישאה בנישואין אזרחיים בלבד.

הנישואין תקפים על פי החוק הבינלאומי ולפיכך זקוקים התרה בפני רשות משפטית בארץ או בדרא”פ (מקום עריכת הנישואין).

לאחר שתוגש תביעת גירושין יוכל בית הדין לדון במסגרת תביעה זו במעמדה האישי של המבקשת.

בית הדין מבהיר שאין אפשרות לתקן את מעמדה האישי ללא הגשת תביעת גירושין בפני רשות משפטית והתרת הנישואין על ידי רשות משפטית.

ללא פניה נוספת יסגור בית הדין את התיק בעוד 60 יום.”

 

ג) ביום א’ בכסלו תשע”ה (23.11.2014) הגישה האשה כתב תביעתה לגירושין, בתביעתה הגישה בקשה לעיכוב יציאה כנגד הנתבע. הנתבע ביקר בארץ (כנראה בא לבקר את בתו, כפי שנכתב בפרוטוקול לעיל). כשרצה לצאת מהארץ עוכב הנ”ל על ידי משטרת הגבולות. על פי הוראת בית הדין נקבע דיון למחרת לז’ טבת תשע”ה 29/12/14. הנתבע הופיע בלוויית ב”כ, בית הדין ניסה ליצור קשר טלפוני עם האשה וב”כ, ממשרד ב”כ האשה נמסר לבית הדין שב”כ לא שוהה בארץ והאשה מסרבת להופיע ללא ייצוג, לפיכך שמע בית הדין דברי הנתבע־הבעל בדיון זה, וז”ל הפרוטוקול:

“אתה אזרח ישראל?

כן. אבל אני גם אזרח דרום אפריקה ושם אני חי 25 שנה.

אלו נישואים ראשונים שלך?

לא. בפעם השנייה בכלל כומר חיתן אותי.

בפעם הראשונה נישאתי כדמו”י נישאתי ליהודייה בדרום אפריקה וגם התגרשנו בפני בית הדין בדרא”פ.

ב”כ הנתבע: גם אנו מעוניינים בגט, ולא חוסמים שום דרך.

הוא רוצה להתגרש, אבל בדרא”פ, כדי שזה יוכר גם שם,

בית הדין: אתה מסכים להתגרש?

הנתבע: כן.

ב”כ הנתבע: בזמנו הוא חתם לה על הסכם של 30 אלף ₪, ההסכם חתום, הוא שילם לה ואמר בואי נתגרש בדרא”פ, גם ככה הם היו בקושי נשואים, בסה”כ 3 שבועות הם היו ביחד,

הבעיה היא שהוא לא יכול להתגרש באופן חד צדדי בדרא”פ,

הם חושבים שהם יכולים לסחוט אותו, אנו מבחינתנו נותנים גט מיד ולא מעגנים את האישה גם לא בקשנו שלו”ב, כל מה שאנו מבקשים שתגיע לשם כדי שיכירו בגירושין.”

 

במסגרת דיון זה הבהיר בית הדין:

“לבית הדין יש סמכות על פי החוק להתיר נישואין בין נישואין אזרחים ובין נישואין דתיים לפיכך פסק דין שלנו יוכר גם על ידי הרשויות בדרא”פ.

לבית הדין סמכות, ופסק הדין מוכר ותקף בכל העולם.

בנסיבות העניין שלאישה יש ילד מגבר אחר התרת הנישואין לא צריכה להעשות ע”י גט פיטורין לחומרא אלא ע”י פסק דין שיתיר את הנישואין.

בפני בית הדין קיימת תביעת הגירושין בלבד. אין בפנינו תביעה ממונית לפיכך אין מקום שנדון בה.”

אחרי שתוארו באריכות דברי הצדדים וטענותיהם נברר העולה להלכה ולמעשה.

 

ד) כפי שכתבנו לעיל שני הצדדים הם אזרחי ישראל, האשה היא גם תושבת ישראל, אך הנתבע־הבעל אינו תושב ומזה 25 שנה מתגורר בדרום אפריקה.

סעיף 1 לחוק בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי”ג–1953 קובע:

“ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים.”

הצדדים שלפנינו הם אזרחי ישראל, אמנם האשה לבדה היא תושבת והבעל אינו תושב, עם זאת לשון החוק קובע שענייני גירושין של אזרחי המדינה או תושביה, ומשמע שאף אם הצדדים אזרחים בלבד, הסמכות נתונה לבית הדין. אמנם על פי פסיקת בג”ץ, לגבי אזרחי ישראל נדרש תנאי נוסף, שמכיוון שבחוק כתוב יהודים בישראל, צריך שלאזרח תהיה גם זיקה נוספת לארץ מלבד האזרחות. בנידון דידן לנתבע – בת בישראל והוא בא לבקרה לעתים תכופות יותר או פחות, ואכן במסגרת ביקורו בארץ עוכב הבעל כשרצה לצאת, ולפיכך אין ספק שלבית הדין סמכות לדון בענייני התרת הנישואין של הצדדים על פי סעיף 1 לחוק.

מלבד זאת סעיף 9 לחוק נישואין וגירושין קובע:

“בענייני המעמד האישי של יהודים…אשר בהם אין לבית דין רבני שיפוט יחודי לפי חוק זה, יהא לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הנוגעים בדבר הסכימו לכך.”

ומעתה מכיוון ששני הצדדים הסכימו לסמכות בית הדין לדון בתביעת הגירושין, יש לבית הדין סמכות חוקית לדון בהתרת הנישואין אף לפי סעיף 9 לחוק.

 

ה) ועתה נבאר מהי מהות סמכותו של בית הדין לדון בגירושין בין בני זוג. מכיוון שגירושיהם של בני הזוג היא בסמכות הייחודית והבלעדית של בית הדין, לפיכך גירושין של בני זוג יהודים במדינת ישראל בין שנישאו במדינת ישראל כדמו”י ובין שנשאו מחוץ למדינת ישראל, בין בנישואין אזרחיים, המצריכים נוכחות שני בני הזוג, שנעשו כחוק המדינה ממנה עלו בני הזוג או של בני זוג שנסעו לחו”ל לצורך עריכת נישואים וכן בני זוג שנישאו בנישואי מקסיקו או פרגוואי נישואין שנעשו ע”י שליחת מסמכים על ידי עורכי דין ואינם דורשים נוכחות הצדדים, הם בסמכותו הייחודית של בית הדין.

המחוקק לא קבע אופן הגירושין והתרת הנישואין אם ע”י גט פיטורין או באופן אחר, ודבר זה הוא בסמכות בית הדין שהוא הקובע אופן הגירושין והתרת הנישואין בכל מקרה לגופו.

יש לציין שהנישואין במדינת ישראל הם כדמו”י, ולפיכך כל מי שנישא במדינת ישראל יש לנישואין אלו תוקף הלכתי ותוקף חוקי, לעומת זאת נישואין כדמו”י בחו”ל יש להם תוקף הלכתי בלבד ולא תוקף חוקי. נישואין אזרחיים רגילים או נישואי מקסיקו או פרגוואי הם בעלי תוקף חוקי. אמנם לעניין תוקפם ההלכתי דן בית הדין בכל מקום לגופו. מכיוון שלדעת חלק מהפוסקים יש לנישואין אזרחיים גם תוקף הלכתי (לכל הפחות של ספק קידושין), נוהג בית הדין לסדר גט פיטורין לבני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים בלבד בארץ מולדתם. בנישואי פרגוואי או מקסיקו לא מצינו בפוסקים מי שחושש לנישואין הלכתיים ולפיכך נוהג בית הדין להתירם בלא גט פיטורין.

העולה מכל האמור לעיל הוא, שסמכות בית הדין במדינת ישראל היא להתיר נישואין, בין נישואין הלכתיים בין נישואין חוקיים בין־לאומיים. ברוב הפעמים בית הדין מתיר בין את תוקפם ההלכתי ובין את תוקפם החוקי של הנישואין ולפעמים בית הדין מוסמך להתיר את הנישואין מצד אחד בלבד דהיינו תוקפם ההלכתי או תוקפם החוקי של הנישואין בית הדין קובע בכל מקרה לגופו את צורת התרת הנישואין.

אחרי מתן הגט נותן בית הדין לצדדים שתי תעודות, מעשה בית דין ותעודת גירושין.

מעשה בית דין הוא פסק דין הלכתי הקובע שהבעל נתן גט פיטורין לאשתו בפני עדים והצדדים גרושים זה מזה. פסק דין זה קובע שהאשה גרושה על פי דין תורה וקובע מתי ולמי תוכל האשה להינשא. והנה מדינא דגמרא הגט שניתן לאשה מהווה ראיה שהאשה גרושה, ומעיקר הדין הגט נשאר ביד האשה. ובאמצעות הגט גובה האשה גם כתובתה וכדאיתא בכתובות פ”ט:

“הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובתה.”

והגט מהווה ראיה על גירושיה, עיי”ש בע”ב שאומרת הגמרא:

“וכי תימא דקרעינן ליה אמרה בעינן לאנסובי ביה.”

וכתב שם רש”י:

“שיהיה בידי לראיה שנתגרשתי שלא יאמרו עלי אשת איש היא.”

והנה בזמן הזה אין נותנים הגט ביד האשה וכדכתב הרמ”א בסדר הגט אות פ”ו:

“ונהגו עכשיו שהרב המסדר הגט גונזו אצלו ואינו נותנו ביד האשה, ואין לשנות.”

ומשכך חובת הרב המסדר את הגט לתת מעשה בית דין ביד האשה כדי שיהיה הוכחה בידה שהתגרשה כדמו”י, וכדכתב הט”ז באהע”ז סימן קמ”ב סק”ד והביאו הב”ש שם סק”ז וז”ל:

“וכתב בט”ז, אשה שנתגרשה צריכה כתב מבית דין שנתגרשה, ואין הרב נאמן להעיד על זה יחידי, ולא דמי לקיום שטרות דכאן מוציא אותה מחזקתה לכן צריכה היא מעשה בית דין ואז יכולה להראות בכל מקום אשר תבוא שהיא מגורשת.”

ועיין בפ”ת בסדר הגט סק”ח מה שהביא בשם תשובת החתם סופר ח’ או”ח סימן נ”א שכתב:

“והנה לפי מה שנוהגים עכשיו שגונזים הגט אצל הרב המסדר רק שנותנים לאשה כתב פיטורין שנתגרשה כדמו”י וכו’, דכיוון שאותו כתב בא להתיר האשה המוחזקת כאשת איש לא יועיל חתימת עדים, דהוה ליה מפי כתבם, אלא דוקא מעשה בית דין שלושה דיינים וכו'”, עיי”ש.

ולפי זה מעשה בית הדין שנותן בית הדין הוא פסק דין הלכתי שנותן בית הדין וכפי שנהגו בתי הדין בישראל מימות עולם, ופסק דין הלכתי זה מוכיח לכל מאן דבעי שהאשה מותרת להינשא לאחר מדין תורה.

 

ו) והנה כפי שכתבנו לעיל, על פי החוק בית הדין הרבני הוא היחיד המוסמך לקבוע את תוקפם החוקי של הגירושין בין על פי החוק בישראל ובין על פי החוק הבינלאומי, ולצורך הפקעת הנישואין וקביעת הגירושין על פי חוק ניתנת תעודת גירושין רשמית של מדינת ישראל שכותרתה:

“תעודת גירושין – בהתאם לפקודת הנישואין והגירושין (רישום), 1919.”

גם בשולי תעודה זו נרשם כדלהלן:

“תעודה זו לצורך רישום בלבד, לשם נישואין יש להציג, נוסף לתעודה זו גם את מעשה בית הדין.”

מלשון התעודה עצמה משמע שתעודה זו היא לצורכי רישום והפקעה חוקית של הנישואין ותו לא. ואין בתעודה זו בכדי להפקיע הנישואין ההלכתיים, וכמו כן מעשה בית דין אינו אלא תעודה הלכתית המעידה שהמחזיק בה גרוש על פי דין תורה ואין בה ראיה כלל למעמדו על פי החוק, שמעמד זה נקבע רק באמצעות תעודת גירושין.

 

ז) התנהלות בית הדין בהוצאת תעודה אחרי גירושין תהיה בכל מקרה לגופו. בבני זוג שנישאו בישראל כדמו”י, שנישואיהם צריכים התרה בין על פי דין בין על פי חוק, יוציא בית הדין אחרי סידור הגט מעשה בית דין המורה על התרת הנישואין כדמו”י ותעודת גירושין המורה על התרת הנישואין החוקיים.

בבני זוג הנשואים רק על פי חוק ולא על פי דין תורה, כגון נישואי מקסיקו ופרגוואי, הגירושין לא יערכו באמצעות גט פיטורין ולהכי אין מקום להוצאת מעשה בית דין, אך חובת בית הדין להתיר הנישואין החוקיים וזה יכול וצריך להיות באמצעות תעודת גירושין. אך בפועל מנהגנו לעשות זאת על ידי הוצאת פסק דין המתיר הנישואין, שבו נכתב שפסק דין זה מהווה תחליף לתעודת גירושין.

בנישואים אזרחיים מנהג בתי דין לערוך גט פיטורין לחומרא, ולפיכך לאחר סידור הגט מוציא בית הדין גם מעשה בית דין וגם תעודת גירושין. אך במקום שבית הדין קובע שאין על פי דין תורה צורך להתרת נישואין בגט פיטורין, יתיר בית הדין נישואין בפסק דין המהווה תחליף לתעודת גירושין ולא יוציא מעשה בית דין.

והוא הדין בבני זוג שנשאו בחו”ל כדמו”י ועל פי חוק ונתגרשו שם על פי חוק, ובאים לבית הדין להתיר נישואיהם כדמו”י, בית הדין יתיר נישואיהם בגט פיטורין וייתן בידם מעשה בית דין, אך לא יוציא תעודת גירושין וזאת מכיוון שעל פי החוק הבינלאומי בני הזוג הם גרושים ואין צורך להתיר גירושיהם החוקיים ולפיכך אין מקום להוצאת תעודת גירושין, שהרי באמת בית הדין לא התיר הנישואין האזרחיים.

והוא הדין גם בבני זוג ישראלים שהתגרשו בבית דין מוכר בחו”ל כדמו”י, בית דין שאין לו סמכות חוקית במקומו, והם באים לפנינו להתגרש, אין צורך שבית הדין יסדר גט פיטורין, ומשכך אין מקום גם להוצאת מעשה בית דין, אך את הנישואין החוקיים יתיר בית הדין על פי סמכותו וייתן ביד הצדדים תעודת גירושין בלבד.

נוסיף ונאמר, עניין זה של הוצאת תעודת גירושין נקבעה בפקודת הנישואין והגירושין (רישום) 1919, להלן לשון הפקודה:

“2. פירוש

בפקודה זו יהא למונח הבא הפירוש דלקמן, מלבד אם עניין הכתוב יחייב פירוש אחר – “הרשות הרושמת” פירושה הפקיד המסדר את הקידושין… הרב, בנישואין לפי דיני ישראל…

3. רישום נישואין

הרשות הרושמת תרשום כל נישואין בשעת סדור הקידושין בכתבה את הפרטים הבאים…

(א) השם, הגיל, משלח היד, העדה ומקום מגוריהם של הבעל והאשה;

(ב) השם, משלח היד ומקום מגוריהם של ההורים;

(ג) השם ומשלח היד של העדים;

(ד) תאריך הנישואין ומקום הנישואין.

4. העתקים של כל רישום נישואין

אשר לארבעה ההעתקים של כל רישום נישואין, חייבת הרשות הרושמת –

(א) לשמור אחד בפנקס הרישום;

(ב) לשלוח אחד למשרדו של הממונה על המחוז בסוף כל חודש;

(ג) למסור העתק לבעל והעתק אחד לאשה תמורת תשלום…

5. רישום גירושין

הפרוצדורה שנקבעה בסעיפים 3 ו־4 תהא נוהגת לגבי רישום גירושין, אלא שלא יהא צורך ברישום הפרטים הנדרשים בסעיף 3 (ב).

6. הזכות לקבל העתק של הרישום

כל אדם יכול לקבל העתק מרישום הנישואין או הגירושין שלו כשיגיש בקשה למשרד הממונה על המחוז של אותו מחוז וישלם אגרה…”

העולה מפקודה זו שבית הדין הרבני שהוא הרשות המוסמכת לעריכת גירושין במדינת ישראל, הוא גם הרשות הרושמת, ולפיכך עם סידור הגירושין יש לרשום הגירושין ובהן ירשמו פרטים א, ב, ד בסעיף 3 לפקודה.
הרישום הוא תעודת גירושין הניתנת לצדדים עם גירושיהם, ולפי סעיפים 4(ג) ו־6 זכותו של כל מתגרש לקבל תעודת גירושין עם הגירושין, ולפיכך זכותו של הבעל לדרוש ולקבל תעודת גירושין המעידה שאכן נערכו גירושין והצדדים גרושים זה מזו. פקודת הנישואין והגירושין היא פקודה מנדטורית שניתנה לגבי רישום גירושין ונישואין שנערכו על פי חוק בזמן המנדט, כשהסמכות החוקית היחידה לעריכת נישואין וגירושין הייתה של בית הדין הדתי. ערב הוצאת הפקודה הייתה לבתי הדין סמכות על פי החוק העותומני. סמכות זו הוקנתה לבתי הדין הדתיים בהמשך גם בסעיף 51 לדבר המלך במועצתו על ארץ ישראל 1922 – 1947. ומצב חוקי זה המשיך גם אחרי הקמת המדינה.

 

ח) לאחר שביארנו אופן התרת הנישואין במקרים השונים נותר לנו לברר איך יותרו הנישואין האזרחיים בנידון דידן, שהרי אין ספק שהצדדים לא נישאו כדמו”י מכיוון שהם אסורים זה לזו על פי דין תורה, ולכן נישאו נישואין אזרחיים בלבד, ויש לנו לברר האם יש לנישואין אלו תוקף הלכתי המצריכים התרת נישואין בגט.

הנה דעת הריב”ש בתשובה סימן ו’ דמומר שנשא מומרת בנימוסיהם והתגיירו אח”כ אין כאן חשש קידושין כלל אעפ”י ששהה עמה כמה שנים אינו אלא כזנות בעלמא ולא צריכה גט פיטורין, ופסקו הרמ”א באהע”ז סימן כ”ו סעיף א’, וכן היא דעת התרוה”ד סימן ר”ט והרדב”ז ח”א סימן שנ”א. אמנם הרבה מן הפוסקים כתבו שיש להצריכו גט פיטורין לחומרא, ועיין בזה באוצר הפוסקים סימן כ”ו אות ו’ שהאריך בשיטות הפוסקים בזה, ואכ”מ להאריך בדבריהם, ואף הפוסקים שהחמירו לא החמירו אלא במקום שאין חשש עיגון, וכתבו שדווקא היכא שאפשר מצריכים גט פיטורין לחומרא ומהיות טוב אל תקרי רע, וכבר הארכנו בזה במקום אחר, בביאור טעם החומרא, משום דאמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ותלינן שבעל לשם קידושין. ועיין באגרות משה אהע”ז ח”א סימן ע”ה–ע”ז, מש”כ בזה ומסקנתו:

“ולכן למעשה ישתדל… למצוא הבעל ולהשיג מידו גט, אם אי אפשר להשיג גט מהבעל יש להתירה ללא גט.”

אמנם בד”א באשה שאינה אסורה עליו אך באינם מקפידים על איסור נדה כתבו האחרונים דלא חיישינן לבעילת זנות, ובודאי בנידון דידן שאסורים זה על זה מדאוריתא. וכבר כתבו השאג”א ועוד אחרונים דבזמן הזה לא חיישינן שמא קידש בביאה, דרוב העולם אינו יודע כלל שאפשר לקדש בביאה, ועיין בתחומין כרך ב’ עמודים 225–264 מה שהאריך הגר”ש דיכובסקי וביאר שיטות הראשונים והאחרונים בזה, ועיי”ש מה שהאריך ומסקנתו שבמקום עיגון יש להתיר את הנישואין ללא גט פיטורין, כמוש”כ רוב רבותינו האחרונים.

ועין עוד בתחומין ג’ מש”כ הרה”ג שאר ישוב כהן מעמוד 159–167 שהאריך גם הוא להביא דברי הראשונים והאחרונים בהאי דינא, וכתב גם הוא, שמה שמצריכים גט פיטורין לחומרא הוא רק במקום דאפשר אבל במקום עיגון מותרת אפילו בלא גט פיטורין. ויסוד סברת הפוסקים הוא שמדינא אין לחשוש לנישואין דאורייתא ולכן אפשר להתיר נישואין אלו ללא גט פיטורין, אלא שבמקום דאפשר מסדרינן גט פיטורין לחומרא דמהיות טוב אל תקרי רע.

ועיין עוד בתחומין ז’ במאמרו של הרב שילה רפאל מעמוד 249 ואילך, ועיין גם מש”כ הגר”ש משאש בתחומין כ”ד עמודים 182–183 שכתב שהפוסקים לא מחשיבים נישואין אזרחיים כנישואין.

והנה בנידון דידן הצדדים הסכימו להתיר נישואין בגט פיטורין לחומרא, אך נראה שאעפי”כ אין מקום להתיר נישואין אלו בצורה זו, שהרי אחרי פרידת הצדדים, האשה קשרה קשר עם גבר זר וילדה ממנו בת, ומעתה אם נימא שנישואין אזרחיים אלו יצטרכו התרה בגט פיטורין, מחשש שמא לנישואין אלו יש תוקף מהתורה, הדבר יטיל פגם ממזרות על הבת שנולדה למבקשת. ולפיכך בכהאי גוונא כיוון שמעיקר הדין לרוב מניין ובניין של הפוסקים אין לחוש לנישואין כדמו”י, אין להתיר נישואין אלו בגט פיטורין דבר שיוציא לעז ממזרות על הבת.

 

ט) דבר זה דאיכא למיחש ללעז מקורו מגיטין פו, ב דלגבי מה ששנינו במשנה:

“שלושה גיטין פסולין ואי נשאת הולד כשר.”

ואיתא שם:

“זמנין אמר רב תצא זמנין אמר רב לא תצא, הא כיצד יש לה בנים לא תצא אין לה בנים תצא.”

ופירש”י:

“לא תצא, שלא להוציא לעז ממזרות על בניה.”

וכן שנינו ביבמות כד, ב גבי נטען על האשה וגירשה בעלה ונשאה הנטען, דאם יש לה בנים מן הראשון לא תצא מן הנטען וטעמא דמילתא מבואר ברש”י שם:

“דכי מפקי לה מחזקי קא מחזקינן לקלא קמא ועבדינן להו ממזרים.”

שמעינן מינה דהיכא דיש חשש להוצאת לעז ממזרות על ילדיה לא נעשה מעשה שיביא לידי לעז, וה”נ אם יסודר גט לחומרא יש לחוש ללעז שיאמרו שהנישואין האזרחיים היה להם תוקף הלכתי ויבואו להוציא לעז ממזרות על הילדה שנולדה, אך יש לעיין האם בכל מקרה חיישינן ללעז, או שנימא שבמקום שיש חשש שיעבור על איסור חמור כגון בנידון שלפנינו שיש חשש איסור אשת איש, נעביד גט לחומרא ולא ניחוש ללעז.

והנה ז”ל הרמב”ם בה’ גירושין פ”י ה”ב:

“וכל מקום שאמרנו בחיבור זה שהגט פסול הרי זה פסול מדברי סופרים בלבד; ונפסלה בו מן הכהונה, מדברי תורה. ולכתחילה, לא תינשא; ואם נישאת, לא תצא והוולד כשר. וכותבין לה גט אחר כשר, ונותנין לה והיא תחת בעלה. ואם אי אפשר לכתוב אחר, והיה הבעל ותיק וגירש מעצמו הרי זה משובח, אם אין לו בנים; אבל אם יש לו בנים לא יוציא מפני פסול הגט, שמא יוציא לעז על בניו.”

וכן פסק השו”ע באהע”ז סימן ק”נ ס”א וז”ל:

“וכל גט שאינו פסול אלא מדבריהם להינשא בו לא תנשא בו לכתחילה, ואי נישאת אפילו לא נבעלה לא תצא והולד כשר, וכותבין לה גט אחר והיא יושבת תחת בעלה. ואם אי אפשר לכתוב לה גט והיה הבעל ותיק וגירש מעצמו הרי זה משובח, בד”א שאין לו בנים ממנה, אבל אם יש לו בנים ממנה לא יוציא מפני שמוציא לעז על הבנים.”

והוסיף הרמ”א:

“הגה, מיהו נותנין גט אחר כשר ואין בזה משום הוצאת לעז על הבנים” (פסקי מהרא”י סימן כ”א).

כל דבר שאמר מחמירין בגיטין והגט בלאו הכי כשר אלא שמחזירים לכתבו לכתחילה, אם לא נכתב הגט כשר” (מהרי”ו סימן פ”ג).

והנה הרמב”ם בדבריו כתב שהיכא שלא ניתן להשיג גט נוסף מהבעל הראשון והבעל השני רוצה להחמיר על עצמו מכיוון שהגט של הבעל הראשון פסול מדרבנן הרי זה משובח, אך עם זאת כתב הרמב”ם שכשיש לו בנים מהאשה, לא יוציא את האשה בגט ולא יחמיר על עצמו, דבמעשה זה הוא גורם להוצאת לעז על בניו שהן ממזרים. ומקורו מסוגיית הגמ’ בגיטין פו, ב שהבאנו לעיל שלדעת רב כשאין לו בנים יוציא וכשיש לו בנים לא יוציא מחשש לעז.

אמנם במה שכתב בראש דבריו שאם ניתן לכתוב גט על ידי בעלה הראשון, יתן לה גט והיא יושבת תחת בעלה, ומשמע שאף אחרי נישואיה לשני יתן לה גט, והנה הרמב”ם פסק כשמואל שאם נישאת לא תצא אף באין לה בנים, מיהו מה שכתב ונותנין לה גט והיא תחת בעלה, משמע שאף שיש לה בנים יתן לה גט תחת בעלה ולא חיישינן ללעז הבנים בכהאי גוונא, וכן ביאר דבריו האור שמח שם, שאף ביושבת תחתיו נותן לה גט, עיי”ש מש”כ לבאר שאף אי נימא שהגט הראשון לא הועיל, עכ”פ הרי היא כאנוסה ולא נאסרה לשני, ולכן ייתן לה גט שני, ואם כן ממה נפשך פקע איסור אשת איש עיי”ש.

ומשמע מפשט דברי הרמב”ם שנותן לה גט תחת בעלה אף שיש לה בנים, ש”מ שמהגט של הבעל הראשון לא חיישינן ללעז בניה מהשני, ונראה לכאורה דטעמא דמילתא משום דמדאורייתא הוי גט, שהרי פסק שלא תצא ולהכי לא חיישינן ללעז.

וצריך ביאור מאי שנא רישא דבגט דבעל הראשון לא חיישינן ללעז, ואילו בבעל שני כתב הרמב”ם דלא יוציא מפני שמוציא לעז על בניו, ומדוע לא נימא שבכהאי גוונא אם רוצה להחמיר על עצמו לא ניחוש ללעז דומיא דרישא.

 

י) והנה בשו”ת מהר”ם מינץ סימן ט’ דן בגט שהשמיט בו הסופר מילת מאתיים, והאשה נישאת לאחר, וכתב המהר”ם מינץ במסקנת דבריו:

“סיומא דמילתא, קשה הדבר להתיר לעשות מעשה ולא להצריך גט אחר, גם קשה להוציאה מבעלה לשוויה בעילת זנות. לכן אומר אני, אם דעתכם ודעת יתר רבותי, נוטה להתיר בלא גט שני, ולהכשיר גיטא קמא בדיעבד, בראיות ברורות ונימוקים אשר עמכם, אהיה נגרר אחריכם לטפוי גברא שפילא לנמטוייה שיבא מכשורא, ואם לאו, יהיו דברים בטלים ומבוטלים, ואקבל שכר על הפרישה.”

ותשובה זו הוזכרה בשו”ת תרומת הדשן ח”ב סימן י”א עיי”ש שהשיג על דבריו וכתב שאין להתיר לאשה להינשא ללא גט נוסף, ותשובה זו מיירי שנמצא הטעות בגט לפני שהאשה נישאה, ועיי”ש עוד בפו”כ מקרה נוסף דומה לעובדא דמהר”ם מינץ שניתן גט, שהושמט בו המילה מאתים והלכה האשה ונשאה על פי גט זה ונולדו לה בנים, עיין מש”כ בתשובות סימן יט, כ, כא, ובתשובה בסימן כ”א וכנראה (למהר”י ברונא) כתב:

“דבנ”ד י”ל דכ”ע מודו בה דלא תצא, משום דאיכא כמה דקדוקים להקל כמו שכתב לי מה”ר משה יצ”ו. ואם דחיתי אותו היינו להחמיר ולתת גט, אבל להחמיר כולי האי דנימא תצא לא ברירא לן דחיותו כל כך. ואשר כתבת לי דיש לה בנים, ומתוך כך רצית לומר דאין להצריכה גט שני שלא להוציא לעז, אין נראה כלל.

דלא אשכחן דחיישינן ללעז בנים אלא היכא דאמרינן תצא, כההיא דפ’ שני דיבמות (כד, ב) ופ’ בתרא דגיטין (פו, ב), זמנין אמרי רבנן לא תצא וכו’, אבל אי מצרכינא גט שני ליכא לעז, דאמרי רבנן לרווחא דמילתא החמירו, אבל להוציא מתחת בעלה ודאי איכא למיחש ללעז. דאי לאו דה”ל לרבנן חששא גמורה לא הוו אמרי רבנן תצא.

דנראה שלשה גיטין ודאי אפי’ נשאו ויש לה בנים ואפשר לתקן ע”י גט אחר מזקיקנא לגט אחר, דהא קתני רב דפסולים הן. ורב נמי הו”ל לאשמועינן דא”צ גט אחר אם יש לה בנים, וכ”ש שלא תצא. ותו הגע עצמך דמאי חזית דתיחוש ללעז בנים הילודים כבר ולא נצריכנה גט שני, אדרבה ניחוש ללעז בנים שילדו אחר כך בשביל גט ראשון שנמצא בו פסול, אפילו בדיעבד היכא דליכא בנים. ומסברא זו לא דמיא נמי כלל לההיא דפ’ בתרא דקדושין (פא, א), דאין מלקין אשת איש על היחוד שלא להוציא לעז על בניה, משום דהתם לא מתקנינן ולא מכשרינן מידי במלקיות, כי הכא דמכשרינן לגמרי מכאן ולהבא וק”ל.”

והנה דעת הר”ר ישראל הייתה שלא לתת גט נוסף כדי שלא יצא לעז על הבנים, אך התרוה”ד חלק עליו וסבר שע”י הגט השני לא יצא לעז, שאנשים יסבירו מתן הגט, שעשו כן לחומרא בעלמא. וכתב התרומת הדשן דדווקא בהנך עובדי שמוציאים האשה מתחת הבעל איכא לעז, אבל כשאין מוציאים מתחת הבעל אין לעז, ופירש שדווקא אם הוציאו מתחת הבעל, איכא למיחש ללעז, דיאמרו שרבנן לא היו עושים מעשה חמור להוציא מבעל, אלא אם היה חשש גמור ולכן יצא לעז, משא”כ בנתינת הגט יתלו שחז”ל לרווחא דמילתא החמירו. ובאמת מנא ליה להתרוה”ד דאנשים יתלו את הגט שעשו כן לרווחא דעלמא, ואולי יאמרו שרבנן חשו לאיסור אשת איש ויש לעז על הבנים, וכמו שהביא בהמשך דבריו מקידושין פ, א דאם ילקו על יחוד א”א איכא למיחש ללעז, ומשמע דאף דאפשר לתלות שרבנן הענישוהו על שעבר איסור דאורייתא לא מענשינן מחשש לעז הבריות, ומאן מפיס בדעת הבריות ובמחשבותיהם.

והתרוה”ד בהמשך דבריו כתב דאם לא ניתן גט כדי שלא יצא לעז על הבנים הילודים, הוראה זו יכולה להוציא לעז על הבנים שיוולדו בעתיד, שיאמרו שנולדו מאשת איש, ולכן כתב שלמרות שיש חשש לעז בנתינת הגט, יש מקום לתקן ולתת גט כדי שלא יצא לעז על הבנים שיוולדו, ומשמע שגם בגט יש לעז, ולכן כתב שכיוון שעכ”פ מתקן בגט זה לגבי הבנים שיוולדו, לא חיישינן ללעז הילודים. ובאר שזה ההבדל בין דין מלקות שאין מלקין באשת איש שהתייחדה, שמכיוון שבעצם המלקות אין תיקון לכן חיישינן ללעז, משא”כ היכא שנפל פסול בגט, אף שיש לעז בנתינתו לגבי הבנים שנולדו כיוון שיש תיקון לעז בגט זה, עדיף לתת גט כדי לתקן שלא יצא לעז על הילדים שיוולדו אחרי כן.

והנה מלשון תרומת הדשן משמע שאף שאנשים ידעו שהיה גט שני, לא יצא לעז דהאנשים יתלו שעשו זאת לרווחא דמילתא ובאמת למה שכתבנו מאן מפיס שאנשים יסבירו שלרווחא דמילתא עשו ומאן לימא לן דלא יאמרו שמשום חשש איסור חייבו גט, ואתי להוציא לעז, וכמו שמשמע בחילוקו השני שגם בגט יש לעז.

 

יא) והנה דברי התרוה”ד הובאו בדרכי משה אהע”ז סימן ק”נ וברמ”א שם, ובטור שם הביא דברי הרמב”ם שהזכרנו לעיל. ועל דברי הרמב”ם שכתב שגם אם הבעל ותיק, אם יש לו בנים לא יתן גט מפני שמוציא לעז, ביאר הפרישה וז”ל:

“מיהו כשהראשון נותן גט אחר כשר אין בזה משום לעז בנים דשני דנתינת גט אין לו קול כל כך ועוד דהכול יודעין דאם איתא דגט הראשון היה בטל או פסול מן התורה הייתה אסורה לישב תחת השני וירגישו דאין בו אלא חשש פסול מדרבנן וליכא לעז.”

ונראה שהפרישה רצה ליישב הקושיא שהקשיתי לעיל, מאי שנא בריש ההלכה שלא חש הרמב”ם ללעז כשהבעל הראשון יתן גט נוסף והיא יושבת תחת בעלה השני, מסופה של ההלכה שאם יש בנים לבעל שני לא יוציא, והפרישה תירץ שני תירוצים:

א. לנתינת גט אין קול ולכן אנשים לא ידעו מהגט וליכא לעז.

ב. אף שוודאי יש לעז בנתינת הגט דיאמרו שהיא אשת איש, מכיוון שהאשה ממשיכה לשבת תחת בעלה השני, הוי גט ושוברו בצדו, שמכיוון שמאפשרים לה להישאר תחת בעלה ש”מ דלאו אשת איש היא ורק לרווחא דמילתא ומחשש דרבנן עשו גט.

ומעתה יש לעיין בהבנת דברי התרוה”ד, דנראה דתירוצו הראשון של הפרישה שלגט אין קול ולכן לא יצא לעז אינו עולה להסביר דברי התרוה”ד שהרי כתב שאנשים ידעו מהגט, אך יאמרו שהיה לרווחא דמילתא, ועל כרחך שיש קול לגט, וכדמשמע מפשט דברי הגמ’ בכתובות כג,א “אם איתא דאיגרשא קלא אית לה למילתא”. וכן בתירוצו השני כתב שאכן יש לעז בגט, אלא שיש לעשות מעשה למנוע לעז מהילדים שיוולדו, ועל כרחך שלא סבר כסברא זו.

אך יש לפרש דברי התרוה”ד כפירושו השני של הסמ”ע שאף שהאשה מקבלת גט מבעל ראשון מכיוון שממשיכה לשבת תחת בעלה הוי לעז ושוברו בצידו, ולכן ביאר שאנשים יאמרו שלא הצריכו גט אלא לרווחא דמילתא, משא”כ כשמוציאים אחת מתחת בעלה איכא לעז על בנים ולכן לא יוציאה. ואי נימא הכי עד כאן לא אמר התרוה”ד שליכא למיחש ללעז הגט, דווקא היכא שיושבת תחת בעלה השני שהוי גט ושוברו בצדו, משא”כ כשאין שוברו בצדו בכהאי גוונא איכא למיחש ללעז לבנים, ולפי זה נימא שבאם אשה קיבלה גט והלכה ונישאת וילדה בנים ואח”כ מת בעלה או גירשה ונמצא פסול דרבנן בגט של בעלה הראשון, בכהאי גוונא גם התרוה”ד יודה שלא יתן בעלה הראשון גט נוסף, דכיוון דאין יושבת תחת בעלה איכא למיחש ללעז בנה מהשני, ואולי הדבר תלוי בשני תירוצי התרוה”ד שלתירוץ השני שאף שאיכא לעז בנים שנולדו לפני הגט, עכ”פ אומרים לבעל ראשון לתת גט כדי למנוע לעז מילדיה שיוולדו, וה”נ אם מת הבעל השני או גירשה, נימא לבעל ראשון לתת גט, כדי למנוע לעז בניה שיוולדו וצ”ע.

 

יב) ומעתה נהדר לנידון אשה שנישאה בנישואין אזרחיים, דהחמירו האחרונים למיחש שמא היא נשואה כדמו”י ולהצריך גט, וכתבנו לעיל שרוב מנין ורוב בנין של האחרונים אמרו שגט זה הוא גט לחומרא ומעיקר הדין ודאי לא חיישינן לאיסור דאורייתא, ומעתה יש לומר דבשלמא אם האשה נישאה לאחר ונשארת עם בעלה, בכהאי גוונא אם יתן לה הגט, מכיוון שכולם יודעים שאין מוציאים אותה מבעלה, בכהאי גוונא איכא לסברת התרוה”ד לתת לה גט אף שהייתה נשואה וילדה מהשני, אך בעובדה כגון דידן שהמבקשת אינה נשואה וילדה ילד מגבר אחר ללא נישואין, אם נצריכה גט ואין היא נשואה, אתינן להוציא לעז על ילדתה שמכיוון שהאשה קיבלה גט, יש עליה חשש אשת איש, ואין שובר בצידו, ולכן כדי שלא להוציא לעז, יש להתיר הנישואין ללא גט פיטורין.

ואם משום לעז ילדים שייוולדו בזה יש לומר דשאני עובדא דהתרוה”ד שהייתה בחזקת אשת איש ונמצא פסול בגט, בהא איכא חשש לעז בין על מי שנולד ובין על מי שיוולד, ולכן כתב התרוה”ד שמשום לעז הילדים שיוולדו יתן גט, משא”כ בנישאה נישואין אזרחיים, שהצדדים וכן העולם מחזיקים את עצמם שאינם נשואים כדמו”י, וכן הוא גם על פי דין לדעת רוב הפוסקים, וממילא ליכא חשש לעז לבנים שיוולדו שיתלו שהאשה אינה אשת איש.

יג) והנה מלבד הנ”ל נראה שיש לחלק בין עובדה דתרוה”ד לאשה שנישאה בנישואין אזרחיים, דעובדא דהתרוה”ד מיירי באשה שהייתה בחזקת אשת איש וקיבלה גט ונודע שהגט פסול מדרבנן, שבזה איכא למימר אוקמא על חזקתה והיא בחזקת אשת איש, ולהכי כתב התרוה”ד שיתן לה גט לאפוקי מחזקתה, ולא חיישינן ללעז יהיה הטעם מאיזה טעם שיהיה, שמכיוון שיתלו שלרווחא דמילתא נותן גט, עדיף שיתן גט לאפוקי מחזקתה, אבל באשה שנישאה בנישואין אזרחיים, האשה הייתה בחזקת פנויה והספק הוא האם יצאה מחזקה זו בנישואין אזרחיים וליחוש שמא היא נשואה מדאורייתא, ובכהאי גוונא איכא לאוקמי על חזקתה ולכן במקום לעז בנים, נעמידה על חזקתה ולא נצריכנה בגט לחומרא.

וסברא זו מבוארת בשו”ת מהריב”ל כלל ג’ שאלה י”ז שכתב לחלק דדווקא בגט פסול מדרבנן נחלקו אם תצא או לא תצא משום דמוקמינן לה בחזקת אשת איש משא”כ בספק קידושין, נימא שנוקמה אחזקתה ולא תצא מחזקת פנויה ולהכי לכו”ע לא תצא, ודבריו הובאו בשו”ת מהרש”ך ח”ב סימן ק”ה, עיי”ש מש”כ בעניין אנוס ואנוסה שחיו ביחד ואח”כ עזבה האשה ונישאה לאחר, וכתב שם שבכהאי גוונא בספק קידושין יש לאוקמא בחזקת פנויה, ודווקא בספיקא דתרי ותרי יש להסתפק. ולפי זה אף אם יש להחמיר כשיטת תרוה”ד בגט פסול מדרבנן, דלא ניחוש ללעז מפני חזקת אשת איש, אין להחמיר בנישואין אזרחיים דהוי חשש וספק שמא התקדשה, ובמקום לעז בנים יש להעמיד על חזקתה. ואף שראיתי בשורת הדין כרך ט”ו עמוד קע”ט מש”כ הרה”ג צבי יהודה בן יעקב להצריך גט פיטורין בנישואין אזרחיים אף בילדה מאחר והוכיח מדברי התרוה”ד שליכא לעז בנים בנתינת גט, ולדבריו ליכא למיחש ללעז אף בנישואין אזרחיים, ולענ”ד אין לפרש דברי התרוה”ד, דליכא כלל לעז בגט, ואין סברתו כסברא הראשונה של הפרישה, ולהכי יש לומר דהיכא שאינה יושבת תחת בעלה, אין להצריך גט פיטורין לחומרא כשילדה מאחר משום חשש לעז בנים, והנלענ”ד כתבתי.

יש להוסיף דהוי עובדה בבית דיננו בבעל שהגיע מפריז והתברר שמנהגם לתת גט פיטורין לאשה שנשאה בנישואין אזרחיים אף שנישאה לאחר וילדה לו, וכנראה שדבריהם בנויים על דברי התרוה”ד הנזכר, אבל לענ”ד אין לעשות כן ואין להחמיר בעריכת גט במקום שלרוב מנין ובנין של הפוסקים אין חשש לנישואין דאורייתא, דיש בזה משום הוצאת לעז.

וכן הוא מנהג בתי הדין בבני זוג שנישאו והתגרשו אזרחית ואח”כ נישאו שנית בין כדמו”י ובין נישואין אזרחיים, שלא מסדרים גט פיטורין לחומרא להתיר הנישואין הראשונים, וטעמא דמילתא הוא כדאמרינן, שהדבר יטיל פגם ממזרות על הילדים מהנישואין השניים, וכן נוהגים בתי הדין בעולי מדינות חבר העמים שנישאו נישואין אזרחיים והתגרשו ואח”כ חזרו ונישאו שנית וילדו ילדים, וטעמא כדאמרינן, דלא קבעו להתיר נישואין אלו בגט פיטורין רק לחומרא ולא במקום שיכולה לבוא תקלה על ידי החומרא, שניחוש שמא היו נישואין כדמו”י.

ועיין בתחומין כ”ד בתשובתו של הגאון ר’ מנשה קליין (הקטן) לגר”ש משאש מה שהביא הוראה זו הלכה למעשה בשם הגרי”א הענקין שכידוע הוא מן המחמירים בנישואין אזרחיים להצריכם גט פיטורין וז”ל:

“ומה שהביא מעכ”ג שליט”א באריכות רב הפוסקים דנישואין אזרחיים לא חושבים אותם נישואין לגמרי, והחל בדברי אגרות־משה (אה”ע ח”א סי’ עו־עז) והאריך הרבה, הנה בזה צדקו דברי מעכ”ג. וכמה פעמים היה לי מו”מ עם הגאון ר”מ פיינשטיין זצ”ל בעניין זה והורה כן. אלא דלכתחילה חש להגאון ר’ אליהו הענקין שהיה מחמיר בדבר, אבל בדיעבד התיר ז”ל. ובעניותי, בתשובה אחרת כתבתי, דהגר”א הענקין נמי רק לכתחילה אמר כן. שהעידו לו פעם, שהאשה נישאה לאחר בלי גט וילדה בנים, ושאלו את הגר”א הענקין, ואומר, שהוא פסק לחומרא דנישואין אזרחיים צריכים גט, אבל כאן שנישאת וילדה בנים נמצא חומרא עושה ממזרין, כה”ג לא החמיר והולד כשר. וא”כ צדקו דברי מעכ”ג. ועל סמך אלו הדברים ועוד התרנו שתי אחיות לינשא בבאר שבע, שבאו מארה”ב ופנו אלי הבד”ץ לברר העניינים.”

 

לאור כל האמור לעיל יש לקבוע:

א. הצדדים אינם נשואים כדמו”י.

ב. מכיוון שלאשה יש בת שנולדה אחרי הפירוד מהבעל, אין לסדר גט פיטורין לחומרא.

ג. בית הדין מתיר את נישואיהם של הצדדים בפסק דין זה ללא הסדרת גט פיטורין לחומרא.

ד. פס”ד זה ישמש תחליף לתעודת גירושין.

ה. אם ירצו הצדדים לקבל תעודת גירושין אזרחית, לצורך רישום הנישואין במקום נישואיהם, עליהם לפתוח תיק סידור גט, ובית הדין יוציא תעודה כמבוקש.

 

הרב אברהם מייזלס:

מצטרפים למסקנות.

 

הרב רפאל י’ בן שמעון:

מצטרפים למסקנות.

 

הוחלט כאמור לעיל.

ניתן ביום כ”ח באדר התשע”ה (19/03/2015).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *