ב”ש 141/64 פלוני נ’ אלמונית, פד”י יט(1) (1965) 382
ב”ש 141/64
פלוני
נגד
אלמונית
בבית-המשפט העליון
[06/07/1964, 15/11/1964, 15/03/1965, 01/04/1965]
לפני הנשיא (אגרנט) בלשכתו
דברי המלך במועצה, 1922 [חא”י, כרך ג עמ’ 2738], סימנים 55, 65 (כפי שתוקן ב- 1935 [תוס”ב 496 עמ’ 197])
בשנת 1952 נישאו הצדדים בפולין בנישואין אזרחיים ובנובמבר 1952 נולדה להם בת. בדצמבר 1957 הם עלו לישראל והם תושבי הארץ. אך בעוד שהמבקש הוא יהודי, המשיבה היא קתולית ונתינה פולנית. שני הצדדים הסכימו לביטול הנישואין האזרחיים אבל בית-המשפט המחוזי אליו פנו למטרה זו החליט שאין לו סמכות לפסוק בעניין. בקשתו של המבקש היא להקנות סמכות לבית-הדין הרבני כדי שיצהיר על חוסר תוקפם של הנישואין.
בית”המשפט העליון, בדחותו את הבקשה, פסק –
א. הלכה פסוקה היא שסימן 55 לדבר-המלך-במועצה, 1922, ביחס לנתינים זרים יחול בשתי הגבלות: (1) שהעניין אינו מן הסוג המוצא באופן מפורש על-ידי החוק מסמכותם של בתי-הדין הדתיים, בהתאם לסעיף 65 לדבר-המלך-במועצה הנ”ל; (2) ובתנאי שהנתינים הזרים מסכימים מרצונם לסמכות בית-הדין הדתי ובשום פנים אין אפשרות לכפות על נתין זר סמכות דתית.
ב. במקרה שלפנינו לא ניתמלא התנאי הראשון משני התנאים הנ”ל ואין ברירה אלא לדחות את הבקשה.
פסקי-דין ישראליים שאוזכרו:
[1] ב”ש 39/57 ס’ נ’ ס’, פד”י יא (1958) 921.
[2] ב”ש 40/61 פלוני נ’ אלמונית, פד”י טו (1961) 1090.
[3] המ’ 121/55 פרוכטר נ’ פרוכטר, פד”י ט (1955) 1361.
הערות:
לסעיף 55 לדבר-המלך-במועצה, 1922, עיין גם: ע”פ 291/64 וינברג נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פד”י יט(1) (1965) 150, והערה 4 שם; ב”ש 143/65 פלוני נ’ אלמונית, פד”י יז (1965) 2329, וההערות שם; ע”א 262/63 קינס נ’ אנגלשטיין, פד”י יז (1963) 2657.
בקשה לפי סימן 55 לדבר המלך במועצה, 1922, להורות לאיזה בית-משפט יהא הסמכות לפסוק בעניין ביטול הנישואין של הצדדים. הבקשה נדחתה.
מ’ אופנהיים – בשם המבקשים;
ד”ר מ’ חשין, סגן פרקליט המדינה – בשם היועץ המשפטי לממשלה
החלטה
הנשיא (אגרנט):
זהו המשך הדיון שהחל בפני הנשיא (אולשן) בבקשה שהוגשה לפי סימן 55 לדבר המלך במועצה. העובדות הצריכות להכרעה סוכמו בהחלטת הנשיא מיום 15/11/1964, והן:
הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים בפולין בשנת 1952 ובתאריך 21/11/1952 נולדה להם בת בשם כריסטינה. הם עלו לישראל ביום 8 בדצמבר 1957. שניהם תושבי הארץ, אך בעוד שהמבקש הוא יהודי, הרי המשיבה היא קתולית ונתינה פולניה.
בסעיף 5 לבקשה צויין ש”שני הצדדים מסכימים לביטול נישואין האזרחיים ביניהם וכי הילדה תישאר בחזקתה של המשיבה”; ובסעיף 6 נאמר כי בית-המשפט המחוזי תל אביב יפו, אליו פנו למטרה זו, החליט שהוא מחוסר סמכות לפסוק בעניין. כוונת הבקשה הנוכחית היא להקנות סמכות לבית-הדין הרבני כדי שיצהיר על חוסר תוקפם של הנישואין בעניין הנדון.
בהחלטתו הניזכרת הצביע הנשיא המלומד על המכשול העומד כאן בדרכם של הצדדים, באמרו:
“לפי סימן 5 לדבר המלך במועצה אין סמכות לבית-דין דתי להחליט על גט או על הכרזת העדר תוקף של נישואין, כשהדבר נוגע לנתין זר. האשה כאן הינה נתינה פולנית ותושבת קבועה בישראל. נראה לי איפוא, לפחות בשלב זה, כי סימן 55 לדבר המלך במועצה לא יכול לחול כאן על אף הסכמתה של האשה, הנתינה הזרה, למרות בית-הדין הדתי. נכון הדבר, שלפי הרישא של הסימן 65 יכול נתין זר להסכים לסמכות של בית-דין דתי, אולם אין דבר זה מבטל את האיסור שהוטל על-ידי החוק על בתי-דין דתיים להחליט בעניין גט או בעניין
Nullity of Marriage”.
ההשקפה הזאת היא בהתאם להלכה שקבע הנשיא (אולשן) בשורה של החלטות קודמות
ב”ש 39/57 ס’ נ’ ס’ [1], ב”ש 40/61 פלוני נ’ אלמונית [2]. בתיק המ’ 121/55 פרוכטר נ’ פרוכטר [3], נאמר:
“… סימן 55 ביחס לנתינים זרים יחול בשתי הגבלות, א) שהעניין נשוא העניין אינו מן הסוג המוצא באופן מפורש על-ידי החוק מסמכותם של בתי-הדין הדתיים (ראה סימן 65); ב) התנאי הוא שהנתין הזר או הנתינים הזרים מסכימים מרצונם ושבשום פנים אין אפשרות לכפות על נתין זר סמכות דתית.”
ברי, שנוכח היותה של המשיבה נתינה פולנית, לא נתמלא בענייננו התנאי הראשון משני התנאים האמורים (ראה הפסוק השני בסימן 65 וההגדרה הבאה בסיפה של הסימן הזה).
חרף השקפתו הניזכרת נענה הנשיא (אולשן) לבקשת בא-כוח המבקש, שלא להחליט סופית בשלב זה, כדי לתת לו אפשרות לעיין בפסיקה בשאלה הנדונה, ולפיכך דחה את המשך הדיון. אולם, עתה שניתחדש הדיון בפני, לא היה לאל ידו של בא-כוח המבקש להתגבר על המכשול הנ”ל, שכן כל טענתו היתה כי שומה על הנשיא, בדונו בבקשה מהסוג הנדון, להיתעלם מהמגבלה הנזכרת בפסוק השגי לסימן 65 לדבר המלך במועצה. טענה זו אינה נראית לי והדבר הוא פשוט: אם אין סמכות לבית-הדין הדתי, בגלל אותה מגבלה, ליתן צו גירושין או להכריז על חוסר תוקפם של הנישואין, ממילא אין מקום להקנות לו סמכות, מכוח סימן 55, לדון בתביעה שמטרתה היא להשיג את אלו מהתוצאות האמורות. שאם לא תאמר כן, יהיה פירוש הדבר, כי הסעד שיינתן לפי אותו סימן יהיה חסר ערך. לא זו בלבד, אלא במידה שביד הנשיא להחליט כי לבית-דין דתי מסויים הסמכות לפסוק בסיכסוך מעמד האישי, אשר בו מעורבים שני בעלי הדין השייכים לעדות דתיות שונות אך אשר לפחות אחד מהם הוא נתין זר, הרי הושתתה סמכות זו אך ורק על הכתוב ברישה של סימן 65 ומן הנימנע איפוא להיתעלם מן המיגבלה שניקבעה באשר לסמכותו של בית-הדין, בפסוק השני של אותו סימן (השווה החלטת הנשיא (אולשן) בתיק המ’ 121/55 [3], עם החלטתו בתיק ב”ש 59/57 [1]).
העולה מכל האמור. שאין בידי ברירה אלא לדחות – והנני דוחה בזה – את הבקשה שלפני.
בקשה זו היא אחת מבקשות רבות דומות, שנידונו בעבר, ולמותר לציין כי המצב הטרגי של הצדדים במקרים כאלה, בהם אין לאל ידו של בית-המשפט לשחררם מכבלי נישואי התערובת, שנקשרו ביניהם אך לא עלו יפה – מצב זה איננו משביע רצון כל עיקר. בהחלטותיו הקודמות המליץ – וחזר והמליץ – הנשיא (אולשן) לתקן את החוק (ב”ש 40/61 [2]) אלא שלא חלה, משום מה, כל היתקדמות תחיקתית בעניין זה. מן הרצוי שהכנסת תיתן את דעתה על הבעייה החשובה הזאת ותביא לתיקון החוק לשם פתירתה: ויפה שעה אחת קודם.
ניתן היום, כח אדר-ב ה’תשכ”ה (01/04/1965).