בש”ע (שלום ירושלים) 50444-12-22 מדינת ישראל נ’ תום ניסני (23/12/2022)

בש”ע (שלום ירושלים) 50444-12-22 מדינת ישראל נ’ ניסני (23/12/2022)

 

בית משפט שלום ירושלים

בש”ע 50444-12-22

 

בפני:

כב’ השו’ ציון סהראי

 

מדינת ישראל

נגד

תום ניסני

 

החלטה

 

בפניי בקשת המבקשת להורות על הרחקת המשיב מהר הבית למשך 15 יום וזאת לאחר שהמשיב לא הסכים לתנאי שחרור זה, כמתחייב בסעיף 42 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), ה’תשנ”ו-1996 (להלן: ה”חסד”פ“). לטענת המבקשת, המשיב הגיע להר הבית וביקש להיכנס כשבאמתחתו סופגניות ומדבקות ועליהן הכיתוב “הר הבית בידינו”. לטענתה, נאסר על המשיב להיכנס לשטח ההר עם הסופגניות והמדבקות, אולם, המשיב התווכח עם גורמי האכיפה שנכחו במקום, ולאחר מכן הסכים להותיר את המדבקות בעמדת הבידוק ולהיכנב ללא המדבקות, אולם הובהר לו כי לא ניתן לעשות כן. מתיק החקירה עולה, כי המשיב אף עמד בפתח היציאה מעמדת הבידוק תוך הפרעה למעבר העוברים ושבים. במהלך הדיון הבהיר נציג המבקשת, כי עניין הכנסת הסופגניות איננו העיקר, אלא התנהגותו הפרובוקטיבית.

לטענת המבקשת, בכך הפריע המשיב לשוטרים בעת מילוי תפקידם, ועל כן עוכב לחקירה שלאחריה התקבלה החלטה לשחררו בתנאי של הרחקה מהר הבית למשך יום, תנאי אותו סירב לקבל. מכאן הבקשה.

לטענת ב”כ המשיב, אין למבקשת סמכות לקבוע תנאי שחרור, שכן לא קמה עילת מעצר, והדבר נלמד מכך שהמשיב עוכב לחקירה ולא נעצר. כן טען, כי אין כל הצדקה להורות על הרחקתו מההר למשך 15 יום מאחר ולא הפריע לשוטרים בעת מילוי תפקידם, שכן הסכים להשאיר את הסופגניות והמדבקות בעמדת הבידוק ולא להכניסן להר הבית. כמו כן, טען כי מדובר במקום עבודתו ובהרחקתו מהמקום יש כדי לפגוע בפרנסתו.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, מצאתי כי קיים חשד סביר לכך שהמשיב הפריע לשוטרים בעבודתם (מסמכים 1-4). יחד עם זאת, מאחר ונציג המבקשת טען, כי המשיב לא נכנס עם הסופגניות והמדבקות למתחם ההר, אלא ביקש להשאירם בעמדת הבידוק אולם נענה בסירוב, נראה כי עצם הוויכוח עם השוטרים שבמקום ועמידתו בפתח היציאה מעמדת הבידוק אינו מקים עילת מעצר של סיכון בטחונו של אדם, כפי שנטען בבקשה. ניתן לתהות, מה מצא המשיב לנהוג בווכחנות עם גורמי השיטור השוהים במקוס, אולם לא מצאתי כי יש בווכחנות זו כדי להקים עילת מעצר של מסוכנות, כפי שטענה המבקשת בבקשתה.

הטענה ולפיה בית המשפט מוסמך לשחרר בערובה על פי סעיף 44(א) לחסד”פ אך ורק את מי שנתון במעצר נדחתה (ראו לעניין זה בש”פ 5523/00 פדרמן נ’ מדינת ישראל, וזאת בהסתמך על בש”פ 952/00). נקבע, כי לבית המשפט סמכות להורות על קביעת תנאי שחרור אף אם אין המדובר בעצור, ועליו לבחון האם מתקיימת עילת מעצר אשר יש בה כדי להצדיק קביעת תנאי שחרור.

כאמור לעיל, אף אם התנהגות המשיב מקימה חשד סביר לכך שנעברה עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וכאמור, מצאתי כי היא מקימה חשד סביר שכזה, לא מצאתי כי נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה מקימות עילת מעצר של מסוכנות, המצדיקה קביעת תנאי המרחיקו מהר הבית אך בשל כך שהתווכח עם השוטרים במקום והפריע לפעילותם.

בהיעדר קיומה של עילת מעצר של מסוכנות, כפי שטענה המבקשת בבקשתה, לא קמה הצדקה להורות על הרחקת המשיב מהר הבית, ועל כן הבקשה נדחית. בנסיבות אלה, לא מצאתי לדון ביתר טענות המשיב.

נחתם בזאת צו חדירה לטלפון הנייד של המשיב על פי תנאיו במסגרת תיק 50453-12-22. נוכח כך שהמשיב צילם את האירוע כולו, מוגבל הצו אך ורק להעתקת הסרטון נשוא האירוע, הא ותו לא.

נוכח העובדה שהדיון נערך ביום שישי התקבלה החלטה זו שלא בנוכחות הצדדים.

 

ניתנה והודעה היום, כט כסלו ה’תשפ”ג (23/12/2022), בהיעדר הצדדים.