בה”נ 6896/97 דנילה (08/07/1998): בית משפט עליון הורה שהתרת נישואין של נוצרים-אורתודוקסים שאינם דתיים תיעשה בכנסייה זו

בה”נ 6896/97 דנילה נ’ דנילה (08/07/1998)

 

בבית המשפט העליון

בה”נ 6896/97

 

בפני:

כבוד הנשיא א’ ברק

 

המבקשת:

דנילה אדריאן

נגד

המשיבים:

1. דנילה מאוארה

2. היועץ המשפטי לממשלה

 

בקשה לדחיית הבקשה לקביעת שיפוט מחוסר סמכות

 

בשם המבקש:

עו”ד ריטה דורון

בשם המשיב מס’ 2:

עו”ד זיוה שמחה

 

החלטה

 

1. המבקשת פנתה לבית משפט זה בבקשה לקביעת שיפוט מכוח חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), ה’תשכ”ט-1969 (להלן: החוק). בבקשה ובתצהירים שצורפו לה ציינה המבקשת, כי לאחר לידתה הוטבלה היא בכנסייה בבוקרשט, רומניה, ולהוציא עובדה זו לא היה לה או להוריה כל קשר עם הדת הנוצרית. הוא הדין לגבי המשיב. אף הוא הוטבל לאחר לידתו ברומניה, אולם לא היה קשור בכל צורה שהיא לאחר מכן, לדת הנוצרית. עוד יצויין, כי הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים.

2. באת כוחו של היועץ המשפטי לממשלה, פנתה לבית משפט זה, בבקשה לדחיית הבקשה לקביעת שיפוט מחוסר סמכות. כך, שכן בהיות שני הצדדים לבקשה בני העדה האורתודוכסית (לאור הטבלתם לכנסייה האורתודוכסית), הרי שאין סמכות לבית משפט זה לדון בקביעת השיפוט מכוח החוק, כאמור בסעיף 1(ב) לחוק. המבקשת, בתגובתה, סבורה כי אין לדחות את הבקשה בעילת חוסר סמכות. אליבא דשיטתה, הגם שהצדדים לבקשה זו אכן הוטבלו לכנסייה האורתודוכסית, הרי שבשל ניתוק כל קשר עם דתם זו (למעט הטבילה שבוצעה על ידי הוריהם) וכן נוכח עריכת נישואין אזרחיים ולא דתיים (המצביעה על כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים שלא להשתייך לדת אליה הוטבלו), הרי שאין לראות בהם נוצרים אורתודוכסים לעניין הסמכות על פי החוק ויש להמשיך ולדון בבקשה.

3. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי הדין במקרה דנן הינו עם באת כוח היועץ המשפטי לממשלה במובן זה, שיש לדחות הבקשה מחוסר סמכות. אכן, אף המבקשת עצמה אינה חולקת, כי בלידתם השתייכו היא ומשיב מס’ 1, לכנסייה האורתודוכסית. אלא מאי? שהצדדים הביעו בהתנהגותם ובכוונתם הסובייקטיבית את רצונם לעזוב דת זו. בכגון דא נפסק בעבר, כי אין בכוונה סובייקטיבית זו כשלעצמה בכדי לקבוע בסוגיית ההשתייכות הדתית. המבחן הינו אובייקטיבי, כפי שהוא בעיני הדין הדתי האוחז במי מן הצדדים (ראה: בה”נ 8/81 בלוך נ’ היועץ המשפטי, פ”ד לה(4) (1981) 449, 453; בה”נ 5539/90 ואידה נ’ היועץ המשפטי, פ”ד מה(5) (1991) 469). על כן, אין בעובדה כי הצדדים לבקשה זו ניתקו קשר עם דתם או ערכו טקס נישואין אזרחי, כדי להתגבר על הוראת סעיף 1(ב) לחוק, ובהיעדר ראייה אחרת לעניין זה, מניח אני כי בעיני הדין הדתי נחשבים עדיין בני הזוג כמשתייכים לכנסייה האורתודוכסית. מטעם זה, דין הבקשה להתקבל, במובן זה שיש לדחות את הבקשה לקביעת שיפוט.

הבקשה התקבלה.

 

ניתנה היום, יד תמוז ה’תשנ”ח (08/07/1998)