בה”נ 5895/01 שקד שני נ’ קומאר ז’ה-דרו ואח’ (24/07/2001)

בה”נ 5895/01 שני נ’ ז’ה-דרו (24/07/2001)

 

בבית המשפט העליון

בה”נ 5895/01

 

בפני:

כבוד הרשם עודד שחם

 

המבקשת:

שקד שני

נגד

המשיבים:

1. קומאר ז’ה דרו

2. היועץ המשפטי לממשלה

 

בקשה לעיכוב יציאה מהארץ

 

בשם המבקשת:

עו”ד משה דרורי

 

החלטה

 

בפני “בקשה דחופה” לעיכוב יציאתו המשיב מן הארץ. הבקשה הוגשה במסגרת “בקשה משותפת ומוסכמת לקביעת שיפוט בעניין התרת נישואין”. הבקשה מבוססת על כך, שהמשיב – אזרח נפאל – נמצא בארץ מכוח אשרת תייר, אשר עומדת לפוג ביום 13/08/2001. על פי הנטען בבקשה, אין לבעל כל זיקה לארץ, למעט הקשר שהיה לו עם האשה, היא המבקשת. חששה של המבקשת הוא כי אם יחזור הבעל, הוא המשיב, לנפאל, תישאר עגונה, בטרם הותרו הנישואין.

החלטתי לדחות את הבקשה. הסעדים הזמניים, אשר בית המשפט העליון מוסמך ליתן במסגרת בקשה לקבוע מקום שיפוט בעניין התרת נישואין, מוגבלים להגשמת התכלית של ההליך שבפניו – היינו, קביעת מקום השיפוט.

במקרה זה, נראה לי כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה. הבקשה לקביעת מקום השיפוט היא בקשה משותפת ומוסכמת, לה צורף תצהיר עליו חתום המשיב. כבר בכך יש להסיר חשש ממשי שמא יציאה אפשרית של המשיב מן הארץ תגרום להכבדה על ההליך. אוסיף, כי נפסק שבדרך כלל אין צורך, במסגרת בקשה לקביעת מקום שיפוט, בהתייצבותם האישית של בעלי הדין בפני נשיא בית המשפט, הדן בבקשות אלה, וזה רשאי להחליט בבקשה גם בלא התייצבות כאמור (דברי מ”מ הנשיא בעניין ג’ונס הנ”ל; סעיף 9(א) סיפא לתקנות סדרי הדין בעניין התרת נישואין (מקרים מיוחדים), ה’תשמ”ה-1984). עוד אוסיף, כי מן הבקשה לעיכוב יציאה אמנם עולה, כי פני הבקשה אינם לעכב את יציאתו של המשיב על מנת למנוע הכבדה על הליך קביעתו של מקום השיפוט, כי אם לעכב את יציאת המשיב עד שיותרו נישואיהם של בני הזוג. כמוסבר לעיל, לכך אין לבית המשפט סמכות, במסגרת הליך זה שבפניו.

הבקשה נדחית.

 

ניתנה היום, ה אב ה’תשס”א (24/07/2001).