בג”צ 9056/11 מרמלשטיין נ’ מדינת ישראל (18/06/2013)

בג”צ 9056/11 מרמלשטיין נ’ מדינת ישראל (18/06/2013)

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”צ 9056/11

 

לפני:

כבוד המשנה לנשיא מ’ נאור

כבוד השופט א’ רובינשטיין

כבוד השופטת ד’ ברק-ארז

 

העותרים:

1. אניטה מרמלשטיין

2. אדוארד מרמלשטיין

 

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

 

עתירה למתן צו עשה

 

תאריך הישיבה:

ג אדר ה’תשע”ג (13/02/2013)

 

בשם העותרים:

עו”ד איליה גוטליב

בשם המשיבה:

עו”ד רועי-אביחי שויקה

 

פסק-דין

המשנה לנשיא מ’ נאור:

1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר 2 (להלן: העותר) לקבל מעמד בישראל מכוח הוראות חוק השבות, התש”י-1950 (להלן: חוק השבות או החוק), בהיותו בן זוגה של העותרת 1 (להלן: העותרת). המחלוקת מתעוררת עקב הרשעתו של העותר באוקראינה בשנת 1997 בעבירה של ניסיון לרצח.

 

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים בעניינו של העותר

2. העותר, אזרח אוקראינה שאינו יהודי, נישא ביום 11/06/2005 לעותרת, שהיא יהודייה. ביום 19/07/2010 עלתה העותרת מאוקראינה לישראל, לאחר שאושרה בקשתה לקבלת מעמד בישראל מכוח שבות. שלושה חודשים לאחר עלייתה ארצה, הגישה העותרת בקשה למתן מעמד לעותר, מכוח סעיף 4א לחוק השבות הקובע, בין היתר, כי זכויותיו של עולה מוקנות גם לבן זוגו (להלן: הבקשה). ביום 17/05/2011 דחה משרד הפנים (להלן: המשיב) את הבקשה, בלי ששלח לעותר את מכתב הדחייה. לטענת המשיב, המכתב לא נשלח כתוצאה מתקלה משרדית. ביום 30/06/2011 שלח העותר מכתב ובו ביקש ממשרד הפנים בשנית לבחון את בקשתו. ביום 07/07/2011 הודיע משרד הפנים לעותר כי נמצא שיש לו עבר פלילי בחו”ל, כי יבחן טענותיו ויודיע לו כאשר תתקבל החלטה סופית בעניינו. משלא התקבלה החלטה, קיימו העותרים ובאת כוחם פגישה במשרדי המשיב. בפגישה טען העותר כי מאז הרשעתו האחרונה עבר כמעט עשור; כי העותר עבר תהליך שיקום; וכי אחת מהרשעותיו מחו”ל נמחקה על ידי בית המשפט הזר. נציגת המשיב, בתגובה, הבהירה לעותר כי עניינו בטיפול וכי הוא יקבל תשובה במהרה. ביום 24/08/2011 העביר המשיב תשובה לעותר, בה צוין כי מאחר והעותר הורשע בניסיון לרצח חל עליו הסייג לחוק השבות בגין עברו הפלילי, וכי עניינו מועבר להחלטת שר הפנים. משחלפו כשלושה חודשים נוספים, וטרם התקבלה החלטת שר הפנים, הוגשה ביום 07/12/2011 עתירה זו.

 

העתירה

3. בעתירה התבקש בית המשפט להורות למשיב להעניק לעותר מעמד מכוח חוק השבות עקב היותו בן זוגה של העותרת, שהיא יהודייה. בעתירה הלין העותר על כך שהיה שיהוי רב בטיפול בבקשתו, ועל כך שטרם התקבלה החלטת שר הפנים בעניינו.

העותר לא חלק על כך שהוא הורשע באוקראינה ביום 11/12/1997 בניסיון לרצח, וכי נגזרו עליו בשל כך שמונה שנות מאסר. עם זאת, טען העותר כי עבר כמעט עשור מיום שחרורו מהכלא, וכי בתקופה זו חזר העותר למוטב, והוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. לטענת העותר, יש בחלוף הזמן כדי להעיד כי לא נשקפת ממנו סכנה לציבור. כמו כן, לטענת העותר, נוכח שיקומו לאחר שחרורו ממאסר, נעתר בית המשפט באוקראינה לבקשתו למחוק את הרשעתו בגין עבירת הניסיון לרצח. משנמחקה הרשעתו, אזי לפי הוראות סעיף 20 לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, ה’תשמ”א-1981 (להלן: חוק המרשם הפלילי), החלות לטענת העותר על עניינו, יש לראותו, לרבות לצורך מתן מעמד מכוח חוק השבות, כאילו לא הורשע, ולמעשה כאילו אין לו עבר פלילי. על כן, כך טען, לא מתקיים בעניינו הסייג לחוק השבות לפיו העותר הנו בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.

4. בתגובתו לעתירה, עדכן המשיב כי ביום 28/02/2012 החליט שר הפנים לדחות את בקשתו של העותר למתן מעמד מכוח שבות, מכוח סמכותו לפי סעיפים 2(ב)(3) ו-3 לחוק השבות. על פי הוראות חוק אלה, שר הפנים רשאי שלא ליתן מעמד מכוח שבות אם מצא כי המבקש אשרת עולה הנו בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור. לטענת המשיב, בנסיבות הענין אין מקום להתערבות בהחלטתו של שר הפנים. כפי הנטען, חומרת המעשים המתוארים בפסק הדין שהרשיע את המערער (אשר צורף כנספח מש/1 לתגובת המשיב), האלימות הקשה בה נקט, והעובדה שהשתחרר מן הכלא אך לפני מספר שנים, מקימים חשש כי העותר עלול לסכן את שלום הציבור. לפיכך, אין הצדקה להעניק לעותר מעמד בישראל. מטעמים אלו טען המשיב כי יש לדחות את העתירה.

5. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 13.2/2013 הביע המשיב נכונות לשקול מחדש את עמדתו בעניינו של העותר בעוד שנתיים. ב”כ העותרים עמד בדיון על טיפולים רפואיים, שלא אכנס לפרטיהם, בגינם ביקש כי עד שתיבחן מחדש עמדת המשיב, יתאפשר לעותר להיכנס ארצה באשרת תייר. זאת, כנגד מתן ערבויות הולמות להנחת דעת המשיב ליציאתו. בהודעה המעדכנת שהגיש המשיב ביום 14/03/2013 הביע עמדתו לפיה אין מקום להיעתר לבקשה. עמדה זו נסמכה כאמור על עברו הפלילי של העותר המקים, להשקפת המשיב, “חשש מבוסס כי מן העותר נשקפת סכנה לשלום הציבור בישראל” (פסקה 4 להודעה מיום 14/03/2013). כמו כן, ציין המשיב כי העותרים לא טענו שאין אפשרות לבצע את הטיפולים באוקראינה.

6. בתגובתם להודעה המעדכנת, נוכח סירובו של המשיב ליתן לעותר אשרת תייר, ביקשו העותרים מבית משפט זה ליתן צו על-תנאי כפי שהתבקש בעתירה, ולהורות למשיב לנמק מדוע לא יינתן לעותר מעמד מכוח שבות.

 

דיון והכרעה

7. סעיף 1 לחוק השבות קובע, כי כל יהודי זכאי לעלות ארצה. סעיף 4א(א) לחוק השבות מגדיר את זכויותיהם של בני המשפחה של יהודי:

 

זכויות בני משפחה

4א. (א) הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות, ה’תשי”ב-1952, וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן-זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.

ייעודה של ההוראה בסעיף 4א(א) הנו לאפשר ליהודים שנישאו בנישואי תערובת לעלות לישראל יחד עם בני-משפחתם שאינם יהודים, שאחרת אפשר שלא היו אותם יהודים עולים ארצה כלל (בג”צ 8030/03 סמוילוב נ’ משרד הפנים, פ”ד נח(6) (2004) 115, 120). “החשש היה כי שלילת זכויות מבן-משפחה שאינו יהודי עלולה להניא יהודים מֵעֲלות ארצה… הוראת סעיף 4א נועדה בעליל למשפחה של נישואי-תערובת, במגמה שלא להביא לפיצולהּ ובמטרה לעודד את עלייתה ארצה” (בג”צ 3648/97 סטמקה נ’ שר הפנים, פ”ד נג(2) (1999) 728, 755). מכוח הוראה זו נכלל העותר בקבוצה הזכאית, עקרונית, לעלות לישראל מכוח חוק השבות, עקב היותו בן זוגה של העותרת, שהיא יהודייה.

ואולם, סעיף 2 לחוק השבות מסמיך את שר הפנים לסרב ליתן אשרת עולה במקרים מסוימים. לענייננו רלוונטי סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, המסמיך את שר הפנים שלא להעניק אשרת עולה אם מצא שהמבקש הנו “בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור”. תכליתו של סייג זה הנה הגנה על שלום הציבור ומניעת הפיכתה של מדינת ישראל מדינת מקלט לעבריינים (ראו בג”צ 6624/06 פשקו נ’ שר הפנים (13/08/2007), פסקה ט’ לפסק דינו של חברי השופט רובינשטיין). כפי שקבע השופט זמיר בענין מלבסקי: “זכותו של הציבור בישראל לשלום ולביטחון אינה צריכה ליפול קורבן לזכותו של יהודי … לעלות לישראל” (בג”צ 1227/98 מלבסקי נ’ שר הפנים, פ”ד נב(4) (1998) 690 (להלן: פרשת מלבסקי), 714. לעותר עבר פלילי. הוא הורשע במדינת מוצאו בניסיון לרצח. על כן היה רשאי השר, בגדר הסמכות שניתנה לו, לסרב לבקשת העותר.

הצדדים אינם חולקים על כך שהעותר זכאי, עקרונית, לקבל מעמד מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות. גדר המחלוקת הנה האם יש להתערב בהחלטתו של המשיב לסרב ליתן לעותר מעמד נוכח עברו הפלילי.

8. העותר טען כי חלוף הזמן מוכיח כי הוא אינו מהווה סכנה לציבור. אין לקבל טענה זו. העותר הורשע בשנת 1997. מאז חלפו 15 שנים. ואולם, חלוף הזמן אינו מעיד בהכרח על כך שמן העותר לא נשקפת עוד סכנה לציבור, בפרט לאור החומרה היתרה של המעשים בגינם הורשע בעברו (ראו בג”צ 442/71 לנסקי נ’ שר הפנים, פ”מ כו(2) (1972) 337 (להלן: פרשת לנסקי), 397. שם נטען, כי הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירות מאיין את החשש מפני סכנה לשלום הציבור. הנשיא אגרנט קבע שם כי “עברו הפלילי הוודאי של העותר הוא כה חמור… עד שאין לומר שנעדרת היום הסכנה שאדם בעל עבר שכזה, אם יורשה לו לשהות כאן באורח קבוע, ימנע מלעסוק בפשיעה ולא יהיה עלול לגרום נזק לשלום הציבור”). אכן, לא כל עבר פלילי מלמד על סכנה לציבור. עבר פלילי יכול שיהא קל ערך במידה שלא יקים סכנה משוערת כזו (ראו בג”צ 48/58 יואנוביצ’י נ’ שר הפנים, פ”ד יב (1958) 646, 649); ויכול שיכלול עבירות שאין עמן קלון, או עבירות שנעברו באקראי (פרשת לנסקי, בעמ’ 349; ראו גם חיים כהן “חוק השבות” מבחר כתבים (1991) 312, 328). במקרים כגון אלו, יתכן כי משקל המעשה לא יהיה כזה שיצדיק את הפקעת זכות העלייה. בענייננו, העבירה שביצע העותר היא חמורה עד מאד, מן החמורות שבספר החוקים. מדובר בניסיון לרצח, אשר תוכנן מראש, ואשר בוצע תוך נקיטת אלימות. משום כך נקבע כי לא ניתן להיעתר לבקשת העותר כעת. המשיב הצהיר ביום 13/02/2013 כי הוא נכון לבחון את עניינו של העותר מחדש בעוד שנתיים. משמדובר במעשים בדרגת חומרה כזו, אין בהחלטת שר הפנים כי לעת הזו נשקפת מן העותר סכנה לציבור חוסר סבירות המצדיק את התערבותנו.

העותר טען כי שחרורו המוקדם, כמו גם ההחלטה למחוק את הרשעתו, מוכיחים כי לא נשקפת ממנו כל סכנה. עם זאת, נוכח אופי העבירה בה הורשע העותר לא ניתן לומר כי החלטתו של המשיב חורגת מהסמכות המוקנית לו בדין (ראו פרשת לנסקי, בעמ’ 397). נכונות המשיב לבחון את עניינו של העותר שוב בחלוף שנתיים היא כאמור סבירה, ולא מצאנו עילה להתערב בה.

9. לא מצאנו ממש בטענה לפיה מחיקת ההרשעה באוקראינה משמעה כי אין להתחשב עוד בעברו הפלילי של העותר לצורך בחינת זכאותו למתן מעמד מכוח שבות. סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, לפי פרשנותו, אינו דורש כי אדם יורשע בפלילים על מנת שייקבע כי הוא בעל עבר פלילי. שר הפנים רשאי להסתפק בראיות מנהליות ברורות לצורך קביעה כי לאדם עבר פלילי, ואין הוא נדרש בהכרח להמציא פסק חוץ המרשיע אדם (ראו פרשת מלבסקי, בעמ’ 713-716; וכן בג”צ 94/62 גולד נ’ שר הפנים, פ”ד טז 1846 (1962) (להלן: פרשת גולד)). לאור מטרת הסייג למנוע את קיבוצם בארץ של אנשים אשר יסכנו את שלום הציבור, אין דרישה כי העבר הפלילי יוכח דווקא באמצעות הרשעה (ראו פרשת גולד, בעמ’ 1857; וכן פרשת מלבסקי, בעמ’ 715). כמו כן, די בכך שאדם הודה בביצוע עבירה על מנת שיהיה ניתן לראותו כבעל עבר פלילי לצורך תחולת סייג זה (בג”צ 5067/02 גולייב נ’ משרד הפנים (08/09/2003), פסקה 4 לפסק דינו של השופט גרוניס).

10. העותר הורשע באוקראינה בביצוע עבירת ניסיון לרצח, ובשל כך נגזרו עליו שמונה שנות מאסר. העותר עצמו הודה בביצוע המעשה החמור שיוחס לו (ראו סעיף 8 לתגובת העותרים מיום 24/04/2012), ואשר בגינו ריצה חמש וחצי שנות מאסר. העותר לא חלק על כך שיש ראיות לכך שביצע את המעשים המיוחסים לו. בנסיבות אלה, אין נפקות לשאלה האם ניתן להתחשב בהרשעתו של העותר אם לאו. די בכך שיש ראיות מנהליות ברורות המעידות על כך שלעותר עבר פלילי, ושר הפנים היה רשאי להביא זאת במכלול שיקוליו לשם קביעה האם נשקפת מן העותר סכנה לציבור. מעבר לנדרש יצוין, כי גם אם העותר היה נשפט בישראל בגין עבירת נסיון לרצח ונדון ל-8 שנות מאסר בפועל, הרשעתו בישראל עדיין לא היתה נמחקת (ראו סעיפים 300(א) ו-305(1) בצירוף 34ד לחוק העונשין, התשל”ז-1997; וסעיפים 16(א) ו-14(א)(3) לחוק המרשם הפלילי).

נוכח האמור עד עתה, ומשמצינו כי על אף עברו הפלילי של העותר הביע המשיב נכונות לבחון את ענין האזרחות שוב בעוד שנתיים, אין מקום להתערבותנו בהחלטת המשיב שלא להעניק לעותר אזרחות לאלתר. אין בפסק דיננו זה משום הבעת דעה בשאלה אם יש מקום לתת לעותר אשרת תייר לצורך טיפולים מסויימים. בענין זה הוא זכאי לפנות לבית המשפט לענינים מנהליים, שיחליט כחכמתו לאחר שתוצג לפניו תמונה מלאה.

11. אי לכך, העתירה נדחית. בנסיבות הענין, לא ייעשה צו להוצאות.

 

השופט א’ רובינשטיין:

אני מסכים.

 

השופטת ד’ ברק-ארז:

אני מסכימה.

 

הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנה לנשיא מ’ נאור.

 

ניתן היום, ‏י תמוז ה’תשע”ג (18/06/2013).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *