בג”צ 8811/21 עקיבא-יואל אריאל נ’ משטרת ישראל מחוז ירושלים (23/12/2021)

בג”צ 8811/21 אריאל נ’ משטרת ישראל מחוז ירושלים (23/12/2021)

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”צ 8811/21

 

לפני:

כבוד השופט נ’ סולברג

כבוד השופט ג’ קרא

כבוד השופט ד’ מינץ

 

העותר:

עקיבא-יואל אריאל

נ ג ד

המשיבה:

משטרת ישראל מחוז ירושלים

 

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים

 

בשם העותר:

עו”ד יהודה לוזון; עו”ד שרי הדר

 

פסק-דין

 

השופט ג’ קרא:

1. עניינה של עתירה זו בשימוע לעותר שעתיד להתקיים ביום 23/12/2021 ואשר נוגע למניעת גישתו להר הבית, על רקע התנהגותו בביקורו שם ביום 29/11/2021. עד מתן החלטה בעניינו של העותר, עומד בתוקפו צו זמני של מפקד מחוז ירושלים, מכח סעיף 4(א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], ה’תשל”א-1971, המונע את גישתו להר הבית.

2. בעתירתו מבקש העותר כי נורה למשיב ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו לדחות את בקשת העותר לקבלת “מלוא המסמכים העומדים בבסיס הטענות כנגד העותר בטרם קיום שימוע” והחלטתו לדחות את בקשת העותר לקבלת מסמכים “שהתבקשו במסגרת פנייתו המקדמית” ובטרם עריכת שימוע; מדוע לא תבוטל ההחלטה הזמנית להגבלת כניסתו של העותר לשטחי הר הבית.

עוד מבקש העותר צו ביניים המורה למשיב שלא לקבל החלטה בעניינו עד להכרעה בעתירה “ועד לקיום שימוע כדבעי לעותר”.

3. לטענת העותר, המשיב מבקש לקיים לו הליך שימוע פגום, מבלי לאפשר לו למצות את זכויותיו וזאת בכך שלא העמיד לעיונו את מלוא החומר שהתבקש ומבלי לפרט “באופן מלא את ההחלטה הנשקלת בעניינו”. לשיטת העותר בשל חומרת הפגיעה הצפויה מהחלטת המשיב להגבלת זכויות יסוד של חופש התנועה והפולחן של העותר, עומדת לו זכות טיעון רחבה, הכוללת גם זכות עיון במסמכים, ובכלל אלו “רשימה של כל מקרי הנפת שלטים בהר הבית ב-5 השנים האחרונות … רשימת המקרים המתועדים של שירה בקול רם בהר הבית ב-5 השנים האחרונות … את כל המקרים של אמירות בגנות הווקף בהר הבית ב-5 השנים האחרונות …” ועוד. משכך, סירוב המשיב להעביר לידיו את המסמכים המבוקשים – שרק הם יאפשרו לו להפריך את הטענות שהועלו נגדו ולבסס את טענותיו לאכיפה בררנית ושרירותית – פוגע בזכות העיון העומדת לו ואינו מאפשר לו לממש את זכותו לשימוע. מכאן עתירתו לבית משפט זה לשם מתן סעדים להבטחת זכויותיו.

4. דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי.

5. העתירה שלפנינו הוגשה בשעות הצהריים ביום 22/12/2021, מבלי שצוינה בה השעה שבה נועד השימוע להיערך. עיון בעתירה ובנספחיה מעלה כי מלכתחילה נועד השימוע להיערך ביום 09/12/2021 והודעת הזימון הועברה לידי העותר ביום 07/12/2021. כבר למחרת היום פנה בא-כוחו של העותר למשיב, ובהמשך פנה מספר פעמים נוספות, והעלה את בקשותיו ודרישותיו ביחס לקבלת מסמכים ומידע. פניות אלו הביאו למספר דחיות במועד השימוע, עד שבשעות הערב ביום 20/12/2021 הודיע המשיב לבא-כוח העותר “באופן סופי”, כפי שצוין בעתירה, כי לא יעתרו לבקשותיו לקבלת המידע וכי השימוע יערך ביום 23/12/2021 (סעיף 25 לעתירה).

בנסיבות אלה, היה על העותר להזדרז ולהגיש את עתירתו מיד לאחר קבלת הודעת המשיב בדבר מועדו הסופי של השימוע. משהתמהמה בכך, הגם למשך זמן קצר, הוגשה העתירה ברגע האחרון, בהעמידה סד זמנים שכלל אינו מאפשר לבית המשפט אפשרות לבררה (ראו, בשינויים המתחייבים, דברי חברי השופט נ’ סולברג בבג”צ 1501/21 נתניהו נ’ יו”ר ועדת הבחירות המרכזית (02/03/2021), פסקה 5). מכל מקום, ואף אם לא נטיל את הדבר לפתחו של העותר, סד זמנים כה דחוק אינו מאפשר בירור ממשי של העתירה ודינה להידחות על הסף.

ככל שיסבור העותר, לאחר קיום השימוע, כי עומדת לו טענה של ממש ביחס לשימוע ולהחלטת המשיב לאחריו, יוכל לנקוט בכל הליך שייראה לו.

6. אשר על כן העתירה נדחית. לא ניתן צו להוצאות.

 

ניתן היום, ‏יט טבת ה’תשפ”ב (‏23/12/2021).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *