בג”צ 656/87 יוסף-ויקטור מנצח נ’ שר הפנים ואח’ (07/03/1988)

בג”צ 656/87 מנצח נ’ שר הפנים (07/03/1988)

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”צ 656/87

בשג”צ 83/88

בפני:

כבוד השופט א’ ברק

כבוד השופט מ’ בייסקי

כבוד השופט ג’ בך

 

העותר :

יוסף-ויקטור מנצח

נגד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. שר המשטרה

 

התנגדות לצו-על-תנאי

 

תאריך הישיבה:

יח’ אדר ה’תשמ”ח (07/03/198)

 

בשם העותר:

עו”ד חדווה ביטון

בשם המשיבים:

עו”ד עוזי פוגלמן

 

פסק-דין

 

העותר שוהה בארץ תקופה ארוכה שלא כדין. הוצא נגדו צו גירוש לפי סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל, ובמקביל הוא נעצר לצרכי גירוש. העותר ערער על צו הגירוש, והערר נדחה. הוא פנה לבית משפט זה כנגד דחייה זו. הוצא צו-על-תנאי ובמקביל ניתן צו ביניים המשחררו מהמעצר. בעוד העתירה תלויה ועומדת דן המשיב מס’ 1 בבקשתו של העותר לקבל היתר לישיבת קבע. הבקשה נדחתה, ומכאן בקשת העותר להרחיב את הצו-על-תנאי, גם לענין ישיבת הקבע, אשר הפכה, מטבע הדברים, לעיקר.

עיקר טענתה של באת כח העותר הינה כי ישיבתו הארוכה בארץ של העותר מצדיקה מתן רשיון לישיבת קבע, מה גם שנעשו בעבר נסיונות על ידו לקבל היתר לישיבה כדין, ועל כן מוחזקים המשיבים כיודעים על נוכחותו, וכמנועים מלגרשו. לדעתנו, דין העתירה להדחות. אין לו לעותר זכות קנויה לרכישת מעמד של תושב קבע, והשאלה היחידה העומדת להכרעתנו היא, אם בהחלטת שר הפנים שלא להעניק למשיב מעמד של ישיבת קבע, נפל פגם המצדיק התערבותנו.

פגם כזה בהחלטת המשיב לא מצאנו. מדיניות המשיב היא שלא ליתן לזרים אשרות לישיבת קבע בישראל, אלא במקרים ומשיקולים מיוחדים. אין אנו מוצאים כל פגם במדיניות זו. באת-כח העותר העלתה בפנינו טענה – שנדונה בפסיקה בארצות הברית – לפיה השלימו השלטונות עם שהייתו של העותר בישראל, והשלמה זו מהווה

affirmaive misconduct

הגוררת אחריה מניעות. אין לנו צורך לבחון את ביסיסה המשפטי של הטענה, שכן גם על פיה, לא הוכח כלל כי המשיב נקט בפעולות שיש בהן כדי לבסס מניעות.

התוצאה היא כי דין העתירה להדחות.

 

ניתן היום, יח אדר ה’תשמ”ח (07/03/1988)