בג”צ 6291/07 ‘תנועת נאמני הר הבית בא”י’ נ’ מפקד מחוז ירושלים – משטרת ישראל (23/07/2007)

בג”צ 6291/07 ‘תנועת נאמני הר הבית בא”י’ נ’ מפקד מחוז ירושלים – משטרת ישראל (23/07/2007)

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”צ 6291/07

 

בפני:

כבוד הנשיאה ד’ ביניש

כבוד המשנה לנשיאה א’ ריבלין

כבוד השופטת א’ פרוקצ’יה

 

העותרת:

תנועת נאמני הר הבית

נ ג ד

המשיב:

ניצב אהרון פרנקו – מפקד מחוז ירושלים

 

עתירה למתן צו על-תנאי

 

תאריך הישיבה:

ח אב התשס”ז (23/07/2007)

 

בשם העותרת:

עו”ד נפתלי ורצברגר

בשם המשיב:

עו”ד דנה בריסקמן

 

פסק-דין

המשנה לנשיאה א’ ריבלין:

העותרת, תנועת נאמני הר-הבית, מבקשת להורות למשיב, מפקד מחוז ירושלים של המשטרה, לאפשר לאנשיה לקיים ביום ט אב הקרוב את מעמד קריאת מגילת איכה בהר-הבית, זאת לצד עצרת מחאה מחוץ להר, סמוך למעלה שער המוגרבים.

המשיב מבקש שלא להיעתר לעתירה, ככל שהיא נוגעת למעמד קריאת המגילה על הר-הבית. יחד עם זאת, הוא מודיע כי המשטרה אינה מתנגדת ליתן לעותרת רשיון לקיים עצרת מחאה מחוץ לתחומי הר-הבית. בפועל אף ניתן רשיון כזה.

המשיב סבור כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר שפיטות, וזאת לאור הוראות דבר המלך במועצה על ארץ ישראל (המקומות הקדושים), 1924. עוד סבור המשיב כי דין העתירה להידחות אף לגופה.

ההחלטה שלא לאפשר תפילת יהודים על הר-הבית, אינה חדשה, כך מציין המשיב. ראשית, זו עמדה עקבית של הממשלה לאורך השנים, בשל ההשלכות המדיניות והבינלאומיות הכרוכות בכך. שנית, מתקיים חשש ממשי במקרה זה מפני פגיעה בבטחון ובסדר הציבורי. העותרת מצידה סבורה כי יש לבחון מחדש מדיניות זו, בשל שהשתנו העיתים ובשל שחל שינוי חוקתי, כך היא מציינת, ביחס למשקלן של זכויות היסוד. העותרת מדגישה כי חופש הפולחן על הר-הבית מחייב מתן ביטוי ממשי לכל יהודי החפץ בכך להתפלל על ההר ולבכות את חורבן בית-המקדש, וכי מניעה מלעשות כן נגועה בחוסר חוקיות ובחוסר סבירות קיצוני.

המשיב מדגיש מצידו כי המצב העדין והרגיש מבחינה בטחונית ובינלאומית, בכל הנוגע למתרחש בהר-הבית, לא השתנה. זו גם הסיבה לכך, מציין המשיב, כי כיום, כמו גם בעבר, מן הראוי שההכרעה בסוגיות אלה תהייה נתונה לממשלת ישראל.

לגוף הדברים, באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבותנו בהחלטת המשיב. על-פי הנתונים המצויים בידיו של מפקד המחוז, לא ניתן גם הפעם להיענות לבקשת העותרת. נתונים אלה מלמדים כי קיום תפילת היהודים על הר-הבית עלול, לעת הזו, לגרום לפגיעה קשה בסדר הציבורי, או להתלקחות קשה אשר עלולה לסכן את הביטחון. ואכן, לסוגיית הר-הבית מאפיינים המייחדים אותה לעומת סוגיות אחרות, עד שאין להשליך מפסיקתנו במקרים דומים, אך שונים, כמו בפרשת מצעד הגאווה, על התוצאה המשפטית כאן.

כללו של דבר, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. העתירה נדחית, אין צו להוצאות.

 

ניתן היום, ח אב ה’תשס”ז (23/07/2007).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *