בג”צ 5427/2022 פלוני נ’ כב’ השופטת צ’רקה (15/08/2022)
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג”צ 5427/2022
לפני:
כבוד השופט ד’ מינץ
כבוד השופטת ג’ כנפי-שטייניץ
כבוד השופט י’ כשר
העותרים:
פלונים
נ ג ד
המשיבים:
1. כב’ השופטת מוריה צ’רקה
2. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
יח אב ה’תשפ”ב (15/08/2022)
בשם העותרים:
עו”ד דרור שוסהיים
בשם משיבה 2:
עו”ד עודד ציון; עו”ד ג’ני אבני
פסק-דין (נימוקים)
השופט ד’ מינץ:
1. ביום 13/08/2022 נמצא המנוח, פעוט בן 4 שנים, שכוב על הרצפה בחדר נעול בבית קרובי משפחתו בירושלים כשהוא מחוסר הכרה, ללא נשימה, ללא דופק ועל צווארו סימני חניקה. הפעוט פונה למרכז הרפואי שערי צדק כשמצבו אנוש אולם כלל ניסיונות החייאתו עלו בתוהו ומותו נקבע למחרת היום.
2. עם הפעוט נמצא בחדר הנעול גם דודו – אדם בעל עבר פסיכיאטרי אשר במסגרת דיון בהארכת מעצרו נשלח להסתכלות באשפוז פסיכיאטרי.
3. משיבה 2 (להלן: המשיבה) הגישה לבית משפט השלום בקשה להורות על נתיחת גופתו של הפעוט מכוח חוק חקירת סיבות מוות, ה’תשי”ח-1958 (להלן: חוק חקירת סיבות מוות או החוק). העותרים, בני משפחתו של הפעוט, התנגדו לכך בטענה כי הנתיחה מנוגדת לתפיסת עולמם ואמונתם וכי יש בה כדי לפגוע בכבוד המת.
4. ביום 14/08/2022 נעתר בית משפט השלום לבקשת המשיבה והתיר את נתיחת הגופה. נקבע כי המסמכים הרפואיים שהתקבלו מבית החולים שערי צדק מצביעים על כך שמותו של הפעוט נגרם עקב אספיקציה (תשניק, חנק), אך למרות סימני החבלה על צווארו, לא נקבע כי המוות נגרם בוודאות עקב החניקה. הודגש כי אף אם הקשר הסיבתי בין האספיקציה לבין המוות אינו מוטל בספק, קיים ספק בדבר הקשר הסיבתי בין האספיקציה לבין מעשה העבירה.
5. נגד החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו. היום, 15/08/2022 קיימנו דיון בעתירה אשר בסופו הגענו לכלל מסקנה כי דינה להתקבל, וכך הורינו. להלן נימוקינו.
6. על מנת לבצע נתיחה מכוח חוק חקירת סיבות מוות נדרשת התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי קיים יסוד סביר לחשש שהמוות נגרם בעבירה או ברשלנות או בהזנחה; השני, כי הנתיחה נדרשת לבירור סיבת המוות, היינו הסיבה הרפואית למוות ושרשרת הגרימה שהובילה להיווצרותה (וראו: בג”צ 4722/2013 בני משפחת המנוח הרוש ז”ל נ’ כב’ השופט מזרחי (02/07/2013), פסקה 5; בג”צ 754/2003 בני משפחת יוסף ז”ל נ’ כב’ השופט מינץ, פ”ד נז(5) (2003) 817 (להלן: עניין שרחה), 824-825). לצד תנאים אלה, בבואו של בית המשפט להורות על עריכת נתיחה שלאחר המוות עליו להביא בחשבון גם אינטרסים נוספים ובכללם כבוד המת ומשפחתו (עניין שרחה, עמ’ 825; בג”צ 2946/2019 מדינת ישראל נ’ כב’ השופט סילברמן (30/04/2019); בג”צ 3869/2007 בני משפחת טויל ז”ל נ’ כב’ השופטת רייך-שפירא (07/05/2007), פסקה ג(1)).
7. בענייננו, אין חולק בין הצדדים כי התנאי הראשון – יסוד סביר לחשש שהמוות נגרם בעבירה – מתקיים. המחלוקת נעוצה בהתקיימותו של התנאי השני – היינו כי הנתיחה נדרשת לבירור סיבת המוות. בית משפט השלום קבע כי גם תנאי זה מתקיים בנסיבות העניין. דעתנו שונה.
8. עובדות המקרה הן פשוטות. הפעוט, ילד בן 4 בריא בגופו, נכנס לחדר עם דודו. זמן קצר לאחר מכן, משלא נמצא הפעוט בבית ודלת החדר נמצאה נעולה, פרצו בני המשפחה לחדר ומצאו את הפעוט שרוע על הרצפה מחוסר הכרה, ללא נשימה וללא דופק. הם הזעיקו את ‘איחוד הצלה’ למקום. על פי טופס תיעוד האירוע שנערך על ידי נציגי איחוד הצלה, הם מצאו את הפעוט עם “סימני חניקה עם דם קרוש על הצוואר” וביצעו בו פעולות החייאה שונות. זמן קצר לאחר מכן פונה הפעוט למרכז הרפואי שערי צדק על ידי מגן דוד אדום שם בוצעו בו כאמור פעולות החייאה נוספות שלמרבה הצער עלו בתוהו. במסמכי האשפוז של בית החולים צוין כי בבדיקה גופנית שנערכה לפעוט נמצאו סימני חבלה בצוואר וכן סימנים חיצוניים המתאימים לאספיקציה. עוד צוין כי “בבדיקה במחלקה לרפואה דחופה נצפו סימני חבלה בצוואר הקדמי ופטכיות מרובות בפנים, מימצאים התומכים באספיקציה, כנראה על רקע לחץ חיצוני”. בסמוך לאחר קביעת מותו של הפעוט נערכה גם בדיקה על ידי רופא משפטי מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, אשר ציין כי בבדיקה חיצונית נתגלו “פצעי שפשוף תבניתיים ובלתי סדירים בצוואר. פצעי שריטה בצוואר. דימומים תת-עוריים בצוואר ובפנים, חלקם עגלגלים ומוגבלים. פטכיות בעפעפיים וסביב”. בסיכום עמדתו ציין הרופא בין היתר כי “פצעי השריטה יכולים להתיישב עם חפץ בעל קצה צר כדוגמת ציפורניים”; כי “הדימומים המוגדרים והעגלגלים יכולים להתיישב (עם) סימני אחיזה”; “הדימומים בעפעפיים (פטכיות) מחזקים את הנסיבות של תשניק, אם כי אינם יחודיים לתשניק”; וכי הממצאים יכולים להתאים לנסיבות של אספיקציה. ולבסוף, בהודעת הפטירה של הפעוט צוין כי מותו נגרם כתוצאה מנזק היפוקסי-איסכמי (פגיעה בזרימת החמצן למוח – ד’ מ’) וזאת בשל אספיקציה.
9. הממצאים העולים מהמסמכים הרפואיים השונים שנסקרו לעיל מצביעים אפוא כולם על כך שמותו של הפעוט נגרם כתוצאה מאספיקציה. אכן, כפי שציין הרופא המשפטי, ניתן להניח שנתיחת הגופה תביא לוודאות בשאלה אם מותו של הפעוט נגרם מאספיקציה אם לאו. ברם, על רקע מכלול הממצאים הרפואיים הקיימים; בשים לב לנסיבות הימצאותו של הפעוט עם דודו בחדר נעול; ובשים לב להיעדר אינדיקציות לקשיים נשימתיים של הפעוט עובר לאירוע – אין אנו סבורים כי בנסיבות העניין מתעורר חשש ממשי שבהיעדר נתיחה לא ניתן יהיה להוכיח בבוא היום קשר סיבתי בין מעשה העבירה לבין מותו של הפעוט (השוו למשל: בג”צ 6000/2008 בני משפחת סאמין ז”ל נ’ כב’ השופטת כהן (04/07/2008) (להלן: עניין סאמין)). לא למותר להדגיש בהקשר זה, כי בעמדה שהוגשה מטעם הרופא המשפטי צוין שביצוע הנתיחה דרוש על מנת לקבוע כי סיבת המוות הייתה אספיקציה – דבר שהלכה למעשה עולה כאמור מהתיעוד הרפואי הן מבית החולים והן מכוחות ההצלה שהגיעו ראשונים לזירת האירוע – ולא על מנת לקבוע אם מדובר באספיקציה שנגרמה כתוצאה ממעשה עבירה אם לאו, עניין שבית משפט השלום שם עליו את הדגש בהחלטתו. זאת בפרט בשים לב לכך שהבקשה לנתיחת גופת הפעוט נועדה מראש לבירור השאלה האם מותו נגרם מאספיקציה (וראו לעניין זה דברי בא-כוח המשיבה בבית משפט השלום, עמ’ 2 לפרוטוקול שורה 5).
10. ויודגש, לא הועלתה לפנינו טענה לפיה יש בראיות המצויות בידי המשיבה, ובכללן המסמכים הרפואיים בעניינו של הפעוט, ממצאים המצביעים על טעם אפשרי אחר, בעל סבירות כלשהי, שבגינו נגרם מותו. מהטיעונים שנשמעו לפנינו דומה כי ביצוע הנתיחה נועד להשיג ודאות מוחלטת בהתמודדות עם כל טענת הגנה עתידית תיאורטית שיכול ותועלה, אם וכאשר, מטעם החשוד בביצוע המעשים, שבעת הזו שותק בחקירתו. כפי שנפסק, בשאיפה (מובנת) זו, אין די כדי להצדיק את ביצוע הנתיחה (ראו והשוו: עניין סאמין). על רקע זה, וביתר שאת בשים לב לאמור לעיל, אנו סבורים שהאיזון בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק מטה את הכף לעבר העדפת כבוד המת ותפיסת עולמה של משפחת הפעוט ורצונה (וראו והשוו: עניין שרחה, עמ’ 826). לא למותר לציין כי כבוד המת וכבודם של בני משפחתו נהנים מהגנה חוקתית מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו למשל: ע”א 4576/2008 בן-צבי נ’ פרופ’ היס (07/07/2011), פסקה 29 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א’ ריבלין; בג”צ 4225/2001 כהן נ’ שר הביטחון, פ”ד נח(4) (2004) 155, 168-169), ובנסיבות העניין שלפנינו ידם על העליונה.
על כן ראינו מקום לקבל את העתירה.
ניתן היום, יח אב ה’תשפ”ב (15/08/2022).