בג”צ 5410/97 ‘חי וקיים’ נ’ היועץ המשפטי לממשלה (30/10/1997)

בג”צ 5410/97 ‘חי וקיים’ נ’ היועץ המשפטי לממשלה (30/10/1997)

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”צ 5410/97

 

בפני:

כבוד השופט י’ זמיר

כבוד השופטת ד’ דורנר

כבוד השופט י’ אנגלרד

 

העותר:

‘חי וקיים’

נגד

המשיבים:

1. היועץ המשפטי לממשלה

2. שר החינוך והתרבות

3. ראש עיריית ירושלים

4. מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל – ניצב יאיר יצחקי

5. הוואקף המוסלמי

 

בקשה למתן צו על-תנאי וצו ביניים

 

תאריך הישיבה:

כט תשרי ה’תשנ”ח (30/10/1997)

 

בשם העותרת:

עו”ד נפתלי וירצברגר

בשם המשיבים 1-2, 4:

עו”ד עוזי פוגלמן

בשם המשיבה 3:

עו”ד אסא אליאב

בשם המשיב 5:

אין הופעה

 

פסק-דין

 

בשטח הר הבית, מעל אורוות שלמה, מתבצעת עבודה על ידי הווקף המוסלמי להחלפת הריצוף בריצוף חדש, כנראה כדי למנוע רטיבות באורוות שלמה המשמשות כמסגד מוסלמי. העותרת, תנועת ‘חי וקיים’, מבקשת שבית המשפט יצווה על עקירת הריצוף החדש והחזרת המצב לקדמתו, ולפחות שיצווה על הפסקת העבודה, וכל זאת משום שהעבודה מתבצעת בניגוד לחוק התכנון והבניה ובניגוד לחוק העתיקות.

עיריית ירושלים מבקשת שבית המשפט ידחה את העתירה, וכך גם פרקליטות המדינה בשם היועץ המשפטי לממשלה, שר החינוך והתרבות ומפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל. המשיבים סבורים שאין זה ראוי לנקוט הליכים פליליים נגד מבצעי העבודה או לפעול להפסקת העבודה או להחזרת המצב לקדמתו. זו עמדתם אף שאין הם טוענים כי אין בעבודה המתבצעת משום הפרה של החוק. בא-כוח עיריית ירושלים הסביר כי אכן קיימת רטיבות באורוות שלמה, אפילו בתקופת הקיץ, ולא מדובר אלא בהחלפת ריצוף בריצוף. לפי המדיניות המקובלת על העירייה בדרך כלל אין היא נוהגת לנקוט הליכים משפטיים במקרים מעין אלה. מכל מקום, גם אם יש כאן הפרה של חוק התכנון והבניה, אין זו, לדעת העירייה, הפרה מהותית. כמו כן, מנהל רשות העתיקות, שהביע דעתו כי בעבודת הריצוף יש משום הפרה של חוק העתיקות, הוסיף וציין כי אין בעבודה זאת משום פגיעה בעתיקות. נוסף לכך ומעבר לכך, יש לקחת בחשבון את העובדה שמדובר בהר-הבית, שלגביו קיימת רגישות רבה במיוחד, הטומנת בחובה אף סכנה חמורה במיוחד, ולפיכך מחייבת איפוק במקרה מעין זה, שבו ההפרה הנטענת אינה חמורה ומדיניות העירייה הכללית אינה דורשת פעולות לאכיפת החוק.

פרקליטות המדינה מאמצת טיעון זה ומדגישה במיוחד את המעמד של הר-הבית בכל הנוגע לעתירות המופנות לבית משפט זה. ב”כ הפרקליטות מביא שורה של פסקי דין בהם בית המשפט הסביר היטב מדוע אין זה ראוי שבית המשפט יצווה על היועץ המשפטי לממשלה או על רשויות אחרות שינקטו הליכים פליליים או צעדים אחרים לאכיפת החוק בהר-הבית. ידוע היטב שבית משפט זה אינו נוטה להתערב בהחלטות של היועץ המשפטי לממשלה שלא לנקוט הליכים פליליים כשאין הוא רואה הצדקה לכך מבחינת האינטרס הציבורי. קל וחומר כך לגבי הר-הבית לאור המיוחדות שלו מכל הבחינות הנוגעות לעניין.

אכן, בית משפט זה קבע במספר ניכר של פסקי דין שאין הוא נוטה להתערב בהחלטות של הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה או העירייה בנוגע לאכיפת החוק בהר-הבית. הדברים ידועים ואין אפילו צורך לחזור ולאזכר את פסקי הדין, שחלקם מאוזכרים בכתבי הטענות של באי-כוח העירייה והיועץ המשפטי לממשלה, ובוודאי הם ידועים היטב גם לעותרת.

לפיכך, בנסיבות המיוחדות של המקרה, ולאור ההלכה העקבית של בית משפט זה במקרים מעין אלה, החלטנו לדחות את העתירה.

רשמנו לפנינו כי היועץ המשפטי לממשלה ועיריית ירושלים מקיימים פיקוח שוטף על עבודות בהר-הבית ושוקלים את התגובה הראויה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבות המקרה.

העתירה נדחית.

 

ניתן היום, כט תשרי ה’תשנ”ח (30/10/1997).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *