בג”צ 5178/15 שוורצמן נ’ הרבנות הראשית לישראל (20/09/2015) – DOCX / PDF
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג”ץ 5178/15
לפני:
כבוד השופטת א’ חיות
כבוד השופט ע’ פוגלמן
כבוד השופטת ע’ ברון
העותרים:
1. נחום שוורצמן
2. יחיאל פרג’ סחר בע”מ
נ ג ד
המשיבים:
1. הרבנות הראשית לישראל
2. הרב הראשי לישראל
3. מנהל מחלקת שחיטה חו”ל ויבוא בשר
4. מנהלת מחלקת יבוא מזון – הרבנות הראשית לישראל
5. היועץ המשפטי לרבנות הראשית לישראל
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו”ד שניר יחיאל
בשם המשיבים:
עו”ד אודי איתן
פסק-דין
השופטת ע’ ברון:
1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים כי בית משפט זה יורה למשיבים להנפיק תעודת כשרות לבשר שהעותרים ייבאו לישראל כדין, לטענתם; וכן יורה על החלפת שיבוצו של הרב יצחק רבין כראש צוות השחיטה בחו”ל מטעם המשיבה 1 (להלן: המשיבה) עבור העותר. סעדים אלה נתבקשו במסגרת העתירה הן כצו ביניים והן כסעדים קבועים.
2. ביום 1.7.2015 פנתה העותרת, העוסקת בייבוא בשר כשר לישראל, למחלקה לשחיטת חו”ל במשיבה (להלן: המחלקה לשחיטת חו”ל) בבקשה להוציא תעודת כשרות למשלוח של אחד-עשר ארגזי בשר בקר שהגיע לישראל ממפעל “לה אנונימה סלטו” שבארגנטינה (להלן: המשלוח). על פי הבקשה, שחיטת הבקר בוצעה בחודש מאי 2015, והמשלוח יצא לישראל בטיסה מיום 19.6.2015.
ביום 5.7.2015 הודיעה מזכירת המחלקה לשחיטת חו”ל לעותרת כי מנהל המחלקה, הוא המשיב 3, מסר שלא ניתן להנפיק תעודת כשרות למשלוח – בשל כך שהעותרים לא קיבלו אישורים לצוות השחיטה בחו”ל ואף לא לעצם ביצועה. בעקבות תשובה זו של המחלקה לשחיטת חו”ל החלה חלופת תכתובות בין העותר, יצואן בשר מארגנטינה לישראל ומנהל מספר מפעלי בשר בארגנטינה ובהם גם המפעל שממנו יצא המשלוח, לבין המשיבים. עוד באותו היום שלח העותר מכתב למשיבה, שאליו כיתב גם את יתר המשיבים, ובו חזר על בקשתו למתן תעודת כשרות למשלוח. לדבריו בקשה זו הוגשה בהתאם ל-“נוהל יבוא מזון/מדריך ליבואן – מתוך קובץ נהלי אגף הכשרות הארצי של הרבנות הראשית לישראל”, המופיע באתר המשיבה (להלן: נוהל יבוא מזון). עוד ביקש העותר כי המענה יינתן לו במכתב רשמי מאת המשיבה. לבקשת מזכירת המחלקה לשחיטת חו”ל מסר העותר פרטים נוספים בעניין השחיטה, מהם נלמד כי זו בוצעה בימים 2-3.6.2015 (ולא כפי שצוין בתחילה) ואושרה על ידי הרב דניאל אופנהיימר מקהילת אחדות ישראל ארגנטינה, שאף מסר לעותר תעודת כשרות למשלוח. ביום 7.7.2015 השיב המשיב 3 בכתב לעותר, בהתאם לבקשתו למענה רשמי, וחזר והבהיר כי לא ניתן להנפיק תעודת הכשר למשלוח משום שהשחיטה בוצעה ללא אישור לצוות השחיטה ובניגוד לנהלי המשיבה.
3. למחרת, ביום 8.7.2015, שב ופנה העותר למשיבה וביקש לדעת מהי המניעה ההלכתית למתן ההכשר למשלוח – שכן, לשיטתו, בהיעדר מניעה הלכתית מוטלת חובה על המשיבה להעניק תעודת כשרות. לעמדת העותר, מאחר שהצוות שביצע את השחיטה מאושר על ידי הרבנות, וכשרות הבשר שבמשלוח אושרה על ידי רב המוכר על ידי המשיבה, אין כל ספק בנוגע לכשרות המשלוח ומשכך חייבת המשיבה להנפיק עבורו תעודת כשרות. העותר הוסיף וטען במכתבו כי לפי נוהל יבוא מזון המפורסם באתר האינטרנט של המשיבה, גם רב מקומי מוסמך ליתן תעודת כשרות, ועל כן מחויבת המשיבה לתעודת הכשרות שהנפיק הרב אופנהיימר למשלוח. לטענת העותר, ככל שקיים נוהל אחר בנוגע למתן תעודת כשרות מחויבת המשיבה לפרסמו; ומכל מקום, העותר לא הצליח לאתר נוהל אחר בעניין ועל כן ביקש לדעת מהו אותו הנוהל שהמשיבה טוענת שלא עמד בו והיכן הוא מפורסם. עותקים מפניה זו נשלחו על ידי העותר לשאר המשיבים, ובהם מנהל מחלקת יבוא במשיבה, הוא המשיב 4.
ביום 12.7.2015 השיב המשיב 4 לעותר כי יבוא בשר גולמי אינו מטופל על ידי מחלקתו, ועל כן ביקש מהעותר שלא לכתבו עוד בנושא זה. למחרת היום, 13.7.2015, שב ופנה העותר במכתב למשיבים 3 ו-4, הפעם באמצעות בא כוחו, וקבל על הפנייתו “ככדור פינג פונג” ממנהל מחלקה אחד במשיבה למנהל מחלקה אחר, וחוזר חלילה. כך, מצד אחד מסר המשיב 3 במכתבו מיום 7.7.2015 כי יבוא בשר מטופל במשיבה על ידי מחלקת יבוא, ומהצד האחר מנהל מחלקה זו, המשיב 4, מסר שמחלקתו אינה קשורה לנושא. בתגובה הודיע המשיב 4 לעותר כי העביר את פניות העותר ליועץ המשפטי של המשיבה (הוא המשיב 5), וכי תשובתו תישלח לעותר ישירות. ביום 23.7.2015 נשלחה תשובת המשיב 5 לעותר ובה הוסבר כי מחלקת יבוא במשיבה אמונה על פיקוח הכשרות של כלל המוצרים המיובאים לישראל, למעט בשר, שעל כשרותו מופקדת מחלקת שחיטת חו”ל; כי זו האחרונה פועלת מתוקף חוק בשר ומוצריו, התשנ”ד-1994, ועל פי נהלים שקבעה מועצת הרבנות הראשית לעניין זה; וכי מבירור שנערך מול מחלקת שחיטת חו”ל עולה כי אופן ייצור הבשר שבמשלוח אינו עונה על הנהלים ולכן לא ניתן להנפיק עבורו תעודת כשרות.
העותר אינו משלים עם תשובת המשיב 5, שלדבריו אינה מחדשת דבר ביחס לתשובות קודמות לבקשתו ואין בה משום הסבר משפטי המניח את הדעת לדחיית טענותיו. לפיכך פנה לבית המשפט בעתירה שלפנינו, במסגרתה ביקש להורות למשיבים להשיב לבקשתו ולטענותיו וכן להנפיק תעודת כשרות למשלוח.
4. פרט לעניין כשרות המשלוח, עוסקת העתירה גם במינויו של הרב יצחק רבין כראש צוות שחיטה מטעם המשיבה אצל העותר. כפי שיפורט להלן, שיבוץ של ראש צוות שחיטה בחו”ל נעשה באמצעות הגרלה, ובכפוף להגשת בקשה מתאימה למשיבה. זאת, בהתאם לנהלים שקבעה מועצת הרבנות הראשית, ובהם “נהלי עבודה לצוות שחיטה בחו”ל” משנת תשס”ט (להלן: נוהל יבוא בשר); וכן “קריטריונים לשיבוץ צוותי שחיטת חו”ל ולאישור בד”צים” (להלן: הקריטריונים החדשים), שפורסמו ביום 1.9.2014 ומאז עודכנו בחודשים מרץ, יוני ואוגוסט 2015, ושהחליפו את נוהל יבוא בשר בעניינים מסוימים. על פי נוהל יבוא בשר, נקבע במפורש כי יבואן המעוניין לקבל תעודת הכשר לשחיטה נדרש לקבל את אישור המשיבה טרם יציאת צוות השחיטה לחו”ל. באופן דומה, גם הקריטריונים החדשים מבהירים כי צוות שחיטה ייצא לחו”ל ויבצע שחיטה אך ורק לאחר מתן אישורים מתאימים ממחלקת שחיטת חו”ל.
בהתאם לנהלים האמורים, הגיש העותר ביום 15.6.2015 בקשה לשיבוץ צוות שחיטה לשלושה מפעלי בשר שבניהולו. העותר מציין כי בפני בית משפט זה תלוי ועומד בג”ץ 749/15, שבמסגרתו נתבקש, בין היתר, ביטול הקריטריונים החדשים – אך עתירתו אינה נסובה סביב עניין זה אלא על כך שהעותר מסרב לקבל את תוצאות ההגרלה ואת שיבוצו של הרב רבין, בעיקר בשל מחלוקות אישיות בין השניים שלדברי העותר אינן ניתנות לגישור. לפיכך, הגיש העותר בקשה לשינוי השיבוץ לוועדת חריגים במשיבה בהתאם להוראות הקריטריונים החדשים. ועדת החריגים בחנה את בקשת העותר, ועל אף שהמשיב 3 וראש אגף הכשרות במשיבה תמכו בקבלתה, הבקשה נדחתה לנוכח התנגדותו הנחרצת של המשיב 5. לעמדתו של האחרון, עילת הבקשה של העותר אינה מספקת, ואם תיענה הוועדה לבקשתו היא תיאלץ להיענות לבקשות דומות של יבואנים אחרים. גם בעניין זה לא השלים העותר עם עמדת המשיבה, ולכן פנה בעתירה זו שבמסגרתה הוא מבקש לבטל את שיבוצו של הרב רבין כראש צוות השחיטה ולהחליפו באחר. העותר מדגיש בעניין זה כי מפרוטוקול הדיון בוועדת החריגים עולה כי הוא היחיד שהגיש בקשה לפסילת ראש צוות; כי בעניינו “מדובר בבקשה דו צדדית, כאשר גם היבואן מסרב לעבוד עם מר רבין וגם מר רבין מבקש לשחרר אותו מהשיבוץ”; וכי גם מחלקת שחיטת חו”ל בעצמה ממליצה לאפשר ליבואנים ולראשי הצוותים לפסול מראש שיבוצים שבהם הם אינם מעוניינים, וזאת החל מההגרלה לעונת השחיטה הבאה.
5. לעמדת המשיבים יש לדחות את העתירה על הסף, וממילא גם את הבקשה למתן צו ביניים, וזאת משורה של טעמים. ראשית, לטענת המשיבים, העותרים בחרו לעשות דין לעצמם, בכך שמינו צוות שחיטה וביצעו שחיטה בחו”ל מבלי לקבל לכך אישור מראש מהמשיבה כנדרש בדין, וכן פנו לקבלת תעודת כשרות רק לאחר שהמשלוח הגיע לישראל. שנית, טוענים המשיבים כי יש לדחות על הסף אף את העתירה בנוגע לשיבוצו של הרב רבין – בשל אי-צירופו של הרב כמשיב, כמו גם בשל היעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בעניין. עוד טוענים המשיבים כי לא היה מקום לבקשה למתן צו ביניים, וזאת הן משום שהסעדים המבוקשים בה חופפים לאלה שמבוקשים בעתירה והן משום שצו הביניים שנתבקש הוא צו עשה אשר אם יינתן ישנה את המצב הקיים ולא ישמרו – בנוגע לתעודת הכשרות ובנוגע לשיבוצו של הרב רבין – ואין זה מדרכו של בית המשפט ליתן צווי ביניים מעין אלה.
לגופם של דברים, מתגובת המשיבים עולה כי הפיקוח מטעמם על יבוא בשר לישראל מוסדר, כאמור, במספר נהלים שקבעה מועצת הרבנות הראשית, ולענייננו נוגעים נוהל יבוא בשר והקריטריונים החדשים. בנהלים אלה נקבע באופן מפורש כי יש לקבל את אישור המשיבה לצוות השחיטה קודם ליציאתו לחו”ל ולביצוע השחיטה בפועל. אלא שעל פי הנטען, העותרים מתעלמים כליל מנהלים אלה, ונאחזים שלא כדין ובחוסר תום לב בנוהל יבוא מזון – שברור ממנו כי הוא כלל לא חל על מוצרי בשר. ועוד לטענת המשיבים, הנהלים הרלוונטיים מוכרים היטב לעותרים, כמי שעוסקים ביבוא בשר לישראל, והם מפנים בעניין זה לבקשות שהגיש העותר ביום 15.6.2015 לאישור צוותי שחיטה לשלושה מפעלי בשר בארגנטינה – בהתאם לנוהל יבוא בשר. במקרה דנן בחרו העותרים לשלוח צוות שחיטה מטעמם לחו”ל, ואף לבצע את השחיטה בפועל, מבלי שקיבלו לכך אישור מראש מאת המשיבה – ואין להיענות לבקשתם לקבל הכשר לפעולותיהם בדיעבד. המשיבים מבהירים כי אין בעתירה עילה כלשהי להתערבות של בית המשפט בהחלטת המשיבה, שלא נפל בהתנהלותה פגם כלשהו.
אשר לשיבוץ הרב רבין כראש צוות שחיטה, נטען כי דחיית הפנייה לוועדת החריגים נעשתה על סמך חוות דעתו של המשיב 5, האמון על ההיבטים המשפטיים במשיבה, כמו גם בשל כך שלאחר השלמת השיבוץ לא נמצא ראש צוות פנוי שיכול להחליף את הרב רבין. מעבר לכך, מפנים המשיבים לדיווח מאת המשיב 5, שלפיו ביום 31.8.2015 קבעה מועצת הרבנות הראשית שעם תום עונת השחיטה של קיץ 2015 – שמתברר שהסתיימה ביום 4.9.2015 – ולקראת עונת השחיטה הבאה, יקיימו המשיבים הגרלה חדשה לשיבוץ בעלי תפקידים בצוותי שחיטת חו”ל. לפיכך, מסבירים המשיבים, ממילא מתייתר הדיון בשיבוצו של הרב רבין לעונת השחיטה שכבר הסתיימה.
6. לאחר עיון בעתירה ובתגובה על צרופותיהן, דעתנו היא כי יש לדחות את העתירה על הסף, וזאת מהנימוקים שפירטו המשיבים בתגובתם – ובראשם היעדר עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטותיהם. טענות העותר בנוגע למשלוח אינן מצביעות על פגם כלשהו שנפל בהתנהלות המשיבים, בדחותם את בקשתו לקבל תעודת כשרות למשלוח. כבר נפסק, על יסוד האמור בתקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ”ד-1984, כי אם אין העתירה מלמדת על כך שהרשות נהגה לכאורה שלא כחוק אזי דינה להידחות על הסף בשל היותה חסרת סיכוי להתקבל (בג”ץ 5144/12 דלאל נ’ דגן (14.8.2012); בג”ץ 4415/11 שטירמר נ’ שר התחבורה והבטיחות בדרכים (22.2.2012)). כך, משום שאין זה ראוי לנהל דיון בעתירה, כאשר התוצאה של דחייתה ידועה מראש:
“המונח ‘עילה’ לעניין תקנה זו פורש בפסיקה נוכח תכלית התקנה: ‘לפתוח דרך לדחיית עתירה באופן מהיר ויעיל כאשר, על יסוד האמור בה, אין לה סיכוי להתקבל’ (ראו בג”צ 6104/94 עמותת אמיתי אזרחים למען מינהל נ’ מיכאל בן יאיר, היועץ המשפטי לממשלה (1994)). הטעם לכך הוא שכאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי אין ממש בעתירה, אין זה רצוי להטיל את נטל הטיפול בעתירה זו הן על פרקליטי הרשות הן על בית המשפט, במקרה דנא מעבר לתגובה המקדמית. נטל זה מוטל בעקיפין על הציבור הרחב אותו משרתים גורמים אלה במשאבים המוגבלים שלהם (א’ שרגא ור’ שחר המשפט המנהלי – עילות סף (תשס”ח-2008) עמוד 279).” (בג”ץ 4857/14 משולמי נ’ הכנסת, בפסקה ז (19.10.2014)).
זאת ועוד. העותר דבק בעתירתו בנוהל יבוא מזון, כפי שעשה קודם לכן במכתביו למשיבים, תוך שהוא טוען לזכותו לקבל תעודת כשרות עבור המשלוח מכוח נוהל זה. ואולם, כאמור, נוהל יבוא מזון כלל אינו עוסק ביבוא בשר, שלגביו נקבע נוהל ספציפי – נוהל יבוא בשר, כהגדרתו לעיל. בנסיבות אלה לא רק שהעתירה כולה חסרת יסוד, אלא שהיא אף לוקה על פניה בחוסר תום לב מצידו של העותר. כך שעה שהעותר מעיד על עצמו כי הוא מנהלם של שלושה מפעלי בשר ויצואן של בשר מארגנטינה לישראל, ומן הכתובים ניתן להבין כי הוא בעל ותק משמעותי וניסיון רב בתחום ייצור הבשר ושיווקו לישראל. היתממותו של העותר בנוגע לנוהל החל בעניינו היא מוקשית – ובמיוחד לנוכח העובדה שכשבועיים בלבד לאחר שערך על דעת עצמו את השחיטה נושא העתירה, הגיש העותר למשיבה בקשה לאישור צוות שחיטה לעונת השחיטה הבאה בהתאם לנוהל יבוא בשר. גם מטעם זה, ומשפעל העותר בניגוד לנוהל יבוא בשר, נמצא כי אין מקום להתערבותנו בהחלטת המשיבים לדחות את הבקשה לקבלת תעודת כשרות.
7. אף טענות העותר בנוגע לשיבוצו של הרב רבין כראש צוות שחיטה דינן להידחות על הסף – וזאת כבר מן הטעם שעונת השחיטה הנוכחית ממילא הסתיימה, כפי שהבהירו המשיבים בתגובתם, וכאשר לקראת עונת השחיטה הבאה תתקיים הגרלה חדשה לשיבוץ בעלי תפקידים בצוותי שחיטת חו”ל. בנסיבות אלה, כטענת המשיבים, מתייתר הדיון בשיבוצו של הרב רבין לעונת השחיטה החולפת. למעלה מן הצורך יצוין כי יש לדחות את טענות העותר בעניין זה גם לגופן, שכן השגותיו של העותר נדונו בהתאם להוראות הקריטריונים החדשים, ונדחו בהסתמך על חוות דעתו של בעל הסמכות המשפטית הבכירה במשיבה, הוא המשיב 5.
התוצאה היא שהעתירה נדחית, וכך גם הבקשה למתן צו ביניים. לנוכח הארכות הרבות שביקשו המשיבים להגשת תגובתם, לא ראינו מקום לעשות צו להוצאות.
ניתן היום, ז’ בתשרי התשע”ו (20.9.2015).