בג”צ 3995/94 ‘נאמני הר הבית נ’ מפקד מחוז ירושלים – משטרת ישראל (14/07/1994)

בג”צ 3995/94 ‘נאמני הר הבית נ’ מפקד מחוז ירושלים – משטרת ישראל (14/07/1994)

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”צ 3995/94

 

בפני:

כבוד השופט ש’ לוין

כבוד השופט א’ גולדברג

כבוד השופט א’ מצא

 

העותרת:

תנועת נאמני הר הבית

נגד

המשיבים:

1. ניצב אריה עמית

2. משטרת ישראל

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

תאריך הישיבה:

ו אב ה’תשנ”ד (14/07/1994)

 

בשם העותרת:

עו”ד נפתלי ורצברגר

בשם המשיב:

עו”ד נילי ארד

 

פסק דין

 

השופט ש’ לוין:

1. שוב לפנינו עניין המתייחס לכניסתם של יהודים למתחם הר הבית, הפעם ביום תשעה באב השנה, הוא יום ראשון של השבוע הבא. לאור הצהרתו של פרקליט העותרת לפנינו הצטמצמה העתירה אך לאיסור הכולל שהוטל על ידי המשיב מס’ 1 על כניסת יהודים ובכללם אנשי העותרת (תנועת נאמני הר הבית) למתחם הר הבית ביום האמור.

אין חולקים על כך כי עליית יהודים להר הבית ביום תשעה באב קיבלה מאז ומתמיד את הסכמתה של משטרת ישראל תוך סייגים והגבלות שונות והעותרת טענה לפנינו כי זו הפעם הראשונה שהוטל האיסור נשוא העתירה שלפנינו על כניסת יהודים למתחם ביום האמור. מנגד הצביעו המשיבים שלפנינו על נסיבות המצביעות, לטענתם, על אפשרות שאם העתירה תתקבל תהיה קיימת סכנה קרובה ומיידית להתפרצות של מעשי אלימות בין יהודים לערבים. נסיבות אלו מבוססות בחלקן על המתיחות שנוצרה באופן כללי עקב הטבח במערת המכפלה והמאורעות שלאחר מכן, ובחלקן על הסכנות הנובעות מריכוז רב של מתפללים יהודים ביום זה ליד רחבת הכותל המערבי ועל ריכוז של מתפללים מוסלמיים על הר הבית. המשיב מס’ 1 גם הוסיף דברים לשכנענו מה רבה הסכנה אם ניעתר לעתירה זו ולו גם למקצתה. מנגד הודיע לנו פרקליט העותרת שאם תותר הכניסה, מקובל עליו כל סייג לכניסה שיוטל על ידי המשיב מס’ 1.

2. ההכרעה בעתירה זו מחייבת איזון עדין בין האינטרסים השונים המעורבים, תוך מתן משקל נאות לסכנות עליהן הצביעו המשיבים לפנינו ולזכותם של יהודים להיכנס ביום תשעה באה למתחם האמור. לאחר ששקלנו בדבר, לפי הנסיבות שנתבררו בתיק זה, ככל יכולתנו אנו מחליטים כדלקמן:

א. המשיבים יקצו ביום תשעה באב משך זמן שיקבע על ידי המשיב מס’ 1 שבגדרו יותר למספר מוגבל של יהודים לפי קביעתו של המשיב מס’ 1 להיכנס למתחם הר הבית; קביעת הזמן לא תודע, בהכרח מראש והמשיב מס’ 1 יוכל לקבוע את תחילתה

ad-hoc

לפי נסיבות המקום והזמן, כפי שייראו לו במהלך תשעה באב.

ב. הכניסה למתחם הר הבית תהיה באותו שטח ובאותו מקום במתחם שהמשיב מס’ 1 יקבע מראש ולא תהיה עדיפות לעותרת על פני אחרים בכניסתם של היהודים לפי פסקה א’ למתחם האמור.

ג. המשיב מס’ 1 יוכל למנוע כניסתם של אנשים מסויימים למתחם האמור אם, לפי שיקול דעתו, עשויה כניסתם לתרום להפרת הסדר במתחם.

ד. כניסתם של האנשים כאמור לעיל מותנית בכך שייאסר עליהם לשאת תפילה או אמירת קינות והכניסה תהיה שקטה ללא תשמישי קדושה וללא אביזרים נלווים (למשל דגלים או רמקולים).

ה. כמו כן רשאי המשיב מס’ 1 להטיל מגבלות סבירות אחרות על בעלי ההיתר להיכנס למתחם כאמור.

ו. למרות האמור בפסקאות הקודמות, הרי אם יצטבר בידי המשיבים מידע נוסף, שאינו קיים היום, המעיד על קיומה של סכנה קרובה ומיידית של התלהטות יצרים העשויה להביא להתלקחות הוא יהיה רשאי, לפי שיקול דעתו, לסטות מההסדר האמור ולא להתיר את הכניסה למתחם או להפסיקה בעודנה באיבה.

ז. כל החלטה בגדר הפסקאות הקודמות תהא החלטה אישית של המשיב מס’ 1.

 

במגבלות הנזכרות דלעיל אנו הופכים את הצו על תנאי מוחלט. אין צו להוצאות.

 

ניתן היום, ו אב ה’תשנ”ד (14/07/1994).