בגצ 3317/93 איינו נ’ מנהל מינהל האוכלוסין (10/08/1995)
בג”צ 3317/93
בג”צ 6563/94
בשג”צ 4550/95
העותרים בג”צ 3317/93:
1. דגו אבונה
2. מלדה איינו
3. אגרו אסממו
4. טספה טרקיין
5. זאודו ברהן
6. נגה אלנה
7. טקלה גולה
8. מולו טמרת
9. בנטי בבל
10. רדה דטלה
11. יפת (אייטגב) אלמו
העותר בבג”צ 6563/94
וובגן איצ’ובדינק
נגד
המשיבים בבג”צ 3317/93
1. שר הפנים
2. מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
המשיבים בבג”צ 6563/94:
1. השר לקליטת עליה, יאיר צבן
2. ראש הממשלה יצחק רבין, בתוקף תפקידו כשר הפנים
3. מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
[10/08/1995, 20/07/1995]
לפני הנשיא מ’ שמגר, השופטים י’ קדמי, צ’ טל
בקשה למתן צו על תנאי
בשם העותרים בבג”צ 3317/93 והעותר בבג”צ 6563/94:
עו”ד מיכאל קורינלדי
בשם המשיבים בבג”צ 3317/93 ובבג”צ 6563/94:
עו”ד נילי ארד
פסק-דין
הנשיא מ’ שמגר
1. העתירה בבג”צ 3317/93 עניינה מתן אשרת עולה לעשרה עותרים, אשר בעת הגשת העתירה שהו במחנה של מבקשי עליה באדיס-אבבה. לפי האמור בעתירה, נמנים העותרים על קהילת “ביתא ישראל” וכמהים לעלות לישראל, אך העלאתם משתהה עת רבה, וזאת, לטענתם, בשל ספקות בדבר מעמדם כזכאים לעליה וקשיים בירוקרטיים לרוב המתלווים לטיפול בעניינם.
מאז הגשת העתירה עלו חלק מן העותרים לישראל.
יתרה מזו – ובכך עיקר ענייננו – באת הכוח המלומדת של המדינה, המשנה לפרקליט המדינה, הגב’ נילי ארד, הודיעה לנו בעת הדיון כי עניינם של יתר העותרים יובא עתה לבדיקה ולדיון מסכמים ולא תהיה השתהות בטיפול בעניינם.
2. בעייתם של העותרים המסויימים שבפנינו משתלבת בבעייתם של רבים נוספים אשר שוהים אף הם במספר מחנות של מבקשי עליה בבירת אתיופיה או מתגוררים בכפרים מרוחקים. בעיית העותרים מדגימה בעייתם של היתר:
המדובר במי שמכונים באתיופיה בכינוי “פלשמורה”, והכוונה לבני מוצא יהודי אתני שהתנצרו בשל נסיבות הזמן, המקום והסביבה, אך שמרו עם זאת על ייחודם, בין היתר בשל הבחנות והסתייגויות של סביבתם הבלתי-יהודית.
עתה הם מתאווים לשוב ליהדותם ולעלות לישראל.
לא נפרט כאן גלגוליו של הטיפול בעניינם ואת הגישות, הבלתי אחידות לעתים, של הרשויות הרשמיות לתקופותיהן. גורמי הרבנות הראשית בישראל מראים לא אחת נכונות רבה יותר למצוא מסילות ופתרונות לבעיית הפלשמורה ממספר גורמים רשמיים-חילוניים. לכאורה נראתה לנו, למשל, גישת השגרירות באדיס-אבבה כמסתייגת מדי בהתחשב באופי הנושא, רגישותו ובעיקר משמעותו עבור בני משפחתם של המבקשים לעלות, הנמצאים כבר בישראל.
על כן, נחה דעתנו קמעה על כך כאשר שמענו מפיה של גב’ ארד, המשנה לפרקליט המדינה, כי הטיפול בבעיה יימשך על פי מבחנים ענייניים וכי יצאה זה עתה ועדה חדשה למקום שהותם של המועמדים לעליה.
3. לא ראינו על כן מקום להוסיף, בשלב זה, דברים בעניין הנושא הכללי, מעל ומעבר לעניינם של העותרים הספציפיים שטרם עלו. לשם הסרת ספק נוסיף, כי לטעמנו אין ללמוד מכך שבית המשפט לא יהיה נכון לשוב ולדון בנושא, אם יעלה מלפניו הצורך בכך, עקב התפתחויות עתידיות.
4. סיכומו של דבר, אנו מחליטים כי עניינם של אותם עותרים שטרם בא על פתרונו, יסוכם תוך תשעים יום מיום מתן פסק דין זה. אם לא יהיה פתרון שיניח דעתו של מי מן העותרים, יוכל לשוב ולפנות לבית משפט זה.
5. לדיון צורפה גם עתירתו של העותר בבג”צ 6563/94 אשר הלין על כך שלא ניתנה לו תעודת עולה לפי חוק השבות, התש”י-1950. הננו מבינים שבעייתו באה בינתיים על פתרונה הצודק, כך שהצו על תנאי שיצא מלפנינו יכול להתבטל, וכך אנו מורים.
השופט י’ קדמי
אני מסכים.
השופט צ’-א’ טל:
אני מסכים.
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.
ניתן היום, יד אב ה’תשנ”ה (10/08/1995).