בג”צ 3267/97 רובינשטיין נ’ שר הביטחון, פ”ד נה(2) (2000) 246
בג”צ 3267/97
בג”צ 715/98
העותרים בבג”צ 3267/97
1. אמנון רובינשטיין
2. חיים אורון
3. ברק כץ
4. יוסי נחושתן
5. ברוך אולשק
6. אלון פורת
7. אילן פרידמן
העותרים בבג”צ 715/98:
1. רס”ן (מיל’) יהודה רסלר
2. אגודת הסטודנטים החדשה של אוניברסיטת תל-אביב
3. 15,604 סטודנטים ממוסדות שונים להשכלה גבוהה בארץ
4. 1,100 תלמידי תיכון מבתי ספר תיכוניים שונים בארץ
5. רס”ן (מיל’) אהוד פלג
נגד
שר הביטחון
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[30/05/2000]
לפני הנשיא א’ ברק, המשנה לנשיא ש’ לוין והשופטים ת’ אור, א’ מצא, מ’ חשין, י’ זמיר, ט’ שטרסברג-כהן, ד’ דורנר, י’ טירקל, ד’ ביניש, י’ אנגלרד
בפסק-דינו שניתן ביום 09/12/1998 בעתירה בבג”צ 3267/97 [1] הצהיר בג”צ כי פעולתו של שר הביטחון בעניין דחיית השירות של בחורי ישיבה ש”תורתם אומנותם” אינה כדין. עם זאת נקבע כי יש מקום להשעות את תוצאות ההחלטה לתקופה של שנים-עשר חודשים מיום מתן פסק-הדין על-מנת לאפשר קיום ההליכים לשינוי המצב הקיים. ביום 06/12/1999 נענה בג”צ (בג”צ 3267/97 [2]) לבקשת המשיב והחליט על הארכת המועד להשעיית הכרזת הבטלות לאור העובדה שבמהלך תקופת ההשעיה המקורית הכנסת פוזרה ונערכו בחירות, וכן לאור העובדה שהוועדה שמונתה על-ידי ראש-הממשלה ושר הביטחון לגבש הסדר ראוי בנושא גיוס בני הישיבות (ועדת טל) עדיין לא סיימה את עבודתה. בפני בית-המשפט מונחת כעת בקשת המשיב להאריך את תקופת ההשעיה בשלושה חודשים נוספים.
בית-המשפט העליון פסק:
(1) חובתו של המשיב היא לפעול במהירות על-מנת לתקן את המצב בנוגע לאי-גיוס תלמידי הישיבות מתוך מודעות לכך שהינו פועל למעשה ללא סמכות ושלא כדין. וזאת, במיוחד לאור העובדה שמאז החלטת בית-המשפט ועד ליום הבקשה עברה תקופה לא מבוטלת (250ד-ה).
(2) עם זאת הוכח לבית-המשפט כי המשיב פועל להשלמת הליכי החקיקה בכנסת, וזאת לאחר שוועדת טל הגישה את המלצותיה, ולאור העובדה שהנושא יועלה בימים הקרובים בפני ועדת השרים לענייני חקיקה (250א-ב).
(3) לפיכך, בנסיבות העניין הנדון, ולאור הצורך ליתן אפשרות לממשלה ולכנסת לדון בעניין ברצינות הדרושה, יש מקום שבית-המשפט יאריך את מועד ההשעיה כמבוקש (250ה).
פסקי-דין של בית-המשפט העליון שאוזכרו:
[1] בג”צ 3267/97 רובינשטיין נ’ שר הביטחון, פ”ד נב(5) 481.
[2] בג”צ 3267/97 רובינשטיין נ’ שר הביטחון, פ”ד נה(2) 241.
שונות:
[3] דין וחשבון הועדה לגיבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות (תש”ס).
בקשה להארכת מועד ההשעיה של הצהרת הבטלות שנקבע בבג”צ 3267/97 [2]. הבקשה נתקבלה.
רענן הר-זהב, ליאור כץ-בשם העותרים בבג”צ 3267/97;
יהודה רסלר-בשם העותרים בבג”צ 715/98;
עוזי פוגלמן, מנהל מחלקת הבג”צים בפרקליטות המדינה-בשם המשיב.
החלטה
1. בפנינו בקשה מטעם שר הביטחון להאריך את מועד ההשעיה של ההצהרה בדבר בטלותו של הסדר דחיית השירות של בחורי הישיבות ש”תורתם אומנותם” בשלושה חודשים נוספים, עד ליום 08/09/2000.
2. ביום 09/12/1998 ניתן פסק-דיננו בעתירה, אשר כוונה כנגד ההסדר הנוהג בעניין דחיית השירות של בחורי ישיבה ש”תורתם אומנותם”. בפסק-דיננו קבענו כי: “על-פי המצב כיום, שר הבטחון מפעיל את סמכותו בעניין דחיית השירות של בחורי ישיבה ש’תורתם אומנותם’, על-פי הכרעה עקרונית שהסמכות לקביעתה היא בידי הכנסת. הפעלת סמכות זו, במתכונת זו, היא אפוא שלא כדין” (בג”צ 3267/97 רובינשטיין נ’ שר הביטחון [1], בעמ’ 530). הוספנו וציינו כי “עם זאת, אין אפשרות מעשית לשנות את המצב הקיים בעניין זה, זמן רב כל כך, מהיום למחר. יש לאפשר לשר הביטחון או לכנסת לקיים דיון ענייני ומסודר בסוגיה זו על כל השלכותיה. זאת ועוד: אם יוחלט על שינוי המצב הקיים, יש להכין את המסגרות הנדרשות לכך” (שם). בפסק-הדין נקבעה תקופת השעיה של שנים-עשר חודשים, אשר הסתיימה ביום 09/12/1999.
3. בסמוך לאחר מתן פסק-דיננו התפזרה הכנסת בלא שהיה סיפק בידה לדון בהשלכותיו של פסק-הדין. הבחירות לכנסת ולראשות-הממשלה נערכו בחודש מאי 1999. הממשלה החדשה נכנסה לתפקידה בחודש יולי 1999.
4. ביום 24/11/1999 פנה המשיב לבית-משפט זה בבקשה להאריך את מועד ההשעיה בחצי שנה, עד ליום 08/06/2000. בבקשה נטען כי בשל פיזור הכנסת וקיום הבחירות, רק ביום 22/08/1999 מונתה ועדה מטעם ראש-הממשלה ושר הביטחון אשר נתבקשה לגבש הסדר ראוי בנושא גיוס בני ישיבות (להלן – ועדת טל). כמו כן נמסר כי נוכח מהות הסוגיה והיקף החומר שהוצג בפני הוועדה, נדרשו לה שלושה חודשים נוספים על אלה שנקצבו בכתב המינוי לצורך השלמת עבודתה. עוד צוין בבקשה, כי עם הגשת המלצות הוועדה יידרש פרק זמן נוסף להליכי חקיקה. לפיכך, ומאחר שלא היה ניתן להעריך במדויק את פרק הזמן שיידרש להליכי החקיקה, נתבקשו שלושה חודשים נוספים מעבר לזמן שיידרש להשלמת עבודת הוועדה. מטעמים אלה התבקשה ארכה עד ליום 08/06/2000.
5. בהחלטתנו מיום 06/12/1999 (בג”צ 3267/97 רובינשטיין נ’ שר הביטחון [2]) החלטנו על הארכת המועד להשעיית הכרזת הבטלות, כמבוקש. ביסוד ההחלטה עמדו: ראשית, הנסיבות שפורטו לעיל בדבר פיזור הכנסת וקיום בחירות. שנית, התרשמותנו כי הן המשיב והן הוועדה שמונתה על-ידיו, פועלים במהירות ראויה. ושלישית, כי הארכה שהתבקשה הייתה סבירה בנסיבות העניין.
6. ביום 22/05/2000 שב ופנה המשיב לבית-משפט זה בבקשה נוספת להארכת מועד ההשעיה של הצהרת הבטלות בשלושה חודשים נוספים, עד ליום 08/09/2000. זו הבקשה שבפנינו. בנימוקי הבקשה פורטו התפתחויות אלה: ביום 013/04/2000 (סמוך לפני חג הפסח) הגישה ועדת טל את מסקנותיה לראש-הממשלה (דין וחשבון הועדה לגיבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות [3]). בשל צורך לבחון את המשמעויות של יישום המלצות הוועדה מונה צוות בראשות עוזר שר הביטחון, מר חיים ישראלי, לבדוק את היבטי היישום השונים הכרוכים בהמלצות. נמסר, כי עבודת הצוות בעיצומה, וטרם נסתיימה. במקביל, ביום 11/05/2000 הפיץ משרד הביטחון תזכיר חוק שירות ביטחון (דחיית התייצבות שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם) (הוראת שעה), ה’תש”ס-2000, לפי נוסח הצעת החוק שנכללה בין המלצות ועדת טל. מקבלי התזכיר התבקשו להעביר הערותיהם עד ליום 25/05/2000. עוד נמסר, כי ועדת השרים לחקיקה אמורה להתכנס בימים אלה לדון בהצעת החוק, ולאחריה תובא הצעת החוק בפני הממשלה, עובר להמשך הליכי החקיקה. נטען, כי בשל הרגישות הגבוהה שנודעת לנושא הנידון, הטומן בחובו סוגיות חברתיות רגישות והכרעות חשובות לעתיד, יידרש זמן סביר הן לצורך בדיקת משמעות יישום ההמלצות והן לצורך קיום הליכי החקיקה.
7. העותרים בשתי העתירות מתנגדים לבקשה להארכת המועד. טענתם העיקרית היא כי אופן הטיפול בעניין על-ידי המשיב, תקופת ההשעיה הארוכה שכבר חלפה והעובדה כי טרם הובאה הצעת חוק לכנסת בנדון (למרות יכולתה של הממשלה לעשות כן), אינם מתיישבים עם החובה לתקן את המצב אשר הוכרז בפסק-הדין כמצב בלתי חוקי בכל המהירות הראויה. זאת במיוחד כאשר הארכה מבוקשת “בשלב הנוכחי”. עוד טענו העותרים, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, ועל-כן דינה להידחות או להימחק אך מטעם זה. העותרים בבג”צ 3267/97 טענו כי אין מקום לדחייה אף מהטעם שממהלך הדברים עולה שאין כוונה לתקן את החקיקה ברוח פסק-הדין שניתן. לתגובת העותרים בבג”צ 715/98 צורפו תצהירים החתומים על-ידי סטודנטים, וזאת בתמיכה לטענתם כי ההשהיה גורמת לתסכול ולהתמרמרות אצל המשרתים בצה”ל וקרוביהם.
8. לאחר שעיינו בבקשה ובתגובות לה נחה דעתנו כי יש להיענות לבקשת המשיב ולהורות על הארכת מועד ההשעיה של הכרזת הבטלות עד ליום 08/09/2000 או עד להשלמת הליכי החקיקה בכנסת, לפי המוקדם מבין השניים. שוכנענו, כי המשיב פועל לשם השלמת הליכי החקיקה. אין לצפות, כפי שאף ציינו בפסק-דיננו, כי הסדרתה של הסוגיה הנדונה בחקיקה תיעשה מהיום למחר. אכן, חלפה תקופה לא מבוטלת מאז ניתן פסק-הדין. עם זאת יש להתחשב בכך שהכנסת שכיהנה באותה עת התפזרה, וחודשים ארוכים עברו עד להקמתה של הממשלה הנוכחית. מפירוט ההתפתחויות בבקשה שבפנינו: מינוי ועדת טל; מינוי צוות לבחינת יישום ההמלצות, במקביל להפצתו של תזכיר חוק וכן העלאת הנושא בימים הקרובים בוועדת השרים לענייני חקיקה, ולאחריה בפני הממשלה, התרשמנו, כי נעשים מאמצים למציאת פתרון חקיקתי לסוגיה. בהחלטתנו הקודמת ציינו, כי:
“לעתים ניתן לקבוע מראש במדויק את מועד ההשעיה. אך לעתים מועד זה קשור בגורמים שונים שאין לצפותם מראש. בוודאי כך, אם הדבר קשור בפעילות החקיקה של הכנסת” (שם [2], בעמ’ 303).
צודקים העותרים בטענתם, כי חובתו של המשיב היא לפעול במהירות על-מנת לתקן את המצב, מתוך מודעות לכך שהינו פועל למעשה ללא סמכות ושלא כדין. ואולם, בשוקלנו, מצד אחד, את הצורך להבטיח כי הדברים אכן נעשים במהירות הראויה, ומצד אחר, את הצורך ליתן אפשרות לממשלה ולכנסת לדון בעניין ברצינות הדרושה, הגענו למסקנה כי בנסיבות העניין שלפנינו מוצדק להאריך את מועד ההשעיה כמבוקש.
9. על-כן אנו נענים לבקשתו הנוספת של שר הביטחון וקובעים כי מועד ההשעיה של הצהרת הבטלות מוארך עד ליום 08/09/2000. ודוק, פסק-דיננו מיום 09/12/1998 קבע כי המצב הקיים אינו כדין. המשכו של מצב זה-ולו מכוח הארכת השעייתה של הצהרת הבטלות-אינו ראוי כשלעצמו, ואיננו דבר שאין לו שיעור ואין לו מידה. מן הנסיבות שהובאו בפנינו שוכנענו כי אכן קיימת הצדקה להארכה נוספת של השעיית הבטלות, ורק בשל נסיבות מיוחדות אלו, שעניינן הכוונה להשלים את הליכי החקיקה בהקדם, אנו נעתרים לבקשה להארכת מועד.
ניתנה היום, כה אייר ה’תש”ס (30/05/2000).