בג”צ 277/66 החברה הדרומית בע”מ נ’ הרבנות הראשית לתל-אביב-יפו, פד”י כ(4) (1966) 291
בג”צ 277/66
החברה הדרומית בע”מ ו-“מעוף” משחטה לעופות בע”מ
נגד
הרבנות הראשית לתל-אביב-יפו והמחוז והמועצה הדתית לתל-אביב-יפו
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[05/09/1966, 06/11/1966]
לפני השופטים ויתקון, הלוי, קיסטר
המשיבים סירבו להיעתר לבקשת העותרות לפקח על הכשרות במשחטת העופות של העותרות בקרית-מלאכי. הם פנו ל-בג”צ אשר הוציא צו-על-תנאי. המשיבה מס’ 1 לא התייצבה אך נשלח לבית-המשפט מכתב על-ידי מחלקת הכשרות שליד הרבנות הראשית בו נאמר “כפי שהודענו בזמנו, נהיה מוכנים להעניק את הפיקוח רק אם העותרות יעסיקו שוחטים להנחת דעתנו …”. בא-כוח העותרות הצהיר בשמן שהן מסכימות לעשיית הצו-על-תנאי לצו מוחלט נגד המשיבה מס’ 1 בלבד, ואף זאת בהתאם לאמור במכתבה של המשיבה מס’ 1, להוציא את המלים “כפי שהודענו בזמנו” מכיוון שמשמעות המלים הללו אינה ברורה די צרכה. בא-כוח המשיבה מס’ 2 הצהיר כי מרשתו תהיה מוכנה למלא אחרי הוראת המשיבה מס’ 1 בכל הנוגע לפיקוח על הכשרות.
בית-המשפט הגבוה לצדק, בעשותו את הצו-על-תנאי לצו מוחלט נגד המשיבה מס’ 1, פסק –
א. לאור ההצהרות ולאור המכתב האמור מטעם מחלקת הכשרות, שבית-המשפט רואה בו התחייבות כלפיו מצדה, בית-המשפט לבטל את הצו-על-תנאי נגד המשיבה מס’ 2.
ב. יש לעשות את הצו-על-תנאי לצו מוחלט נגד המשיבה מס’ 1, במובן זה כי על המשיבה מס’ 1 להעניק את הפיקוח על שחיטת העופות במשחטת העותרות בקרית-מלאכי ובלבד שהעותרות יעסיקו שוחטים להנחת דעתה של המשיבה ובתנאי כשרות שיקבעו על-ידיה.
הערות:
השווה גם: בג”צ 195/64 החברה הדרומית בע”מ נ’ מועצת הרבנות הראשית, פד”י יח(2) (1964) 324; יצחק אנגלרד “מעמדה של מועצת הרבנות הראשית בסמכות הפיקוח של בית-המשפט הגבוה לצדק” הפרקליט 22 (1966) 68.
היתנגדות לצו-על-תנאי מיום כ אלול ה’תשכ”ו (05/09/1966), המכוון למשיבות והדורש מהן לבוא וליתן טעם, מדוע לא יתנו פיקוח על הכשרות במשחטת העופות של העותרות בקרית-מלאכי. הצו-על-תנאי נעשה מוחלט ביחס למשיבה מס’ 1 ובוטל ביחס למשיבה מס’ 2.
ג’ האוזנר ו-א’ פריצקי – בשם העותרות;
י’ פריבס – בשם המשיבות.
צו
בעניין זה ניתן צו-על-תנאי נגד הרבנות הראשית לתל-אביב-יפו והמחוז ונגד המועצה הדתית לתל-אביב-יפו, המצווה עליהן להתייצב וליתן טעם, מדוע לא יתנו פיקוח על הכשרות במשחטת העופות של העותרות בקרית-מלאכי. רק המשיבה מס’ 2, המועצה הדתית, התייצבה לפנינו, ואילו המשיבה מס’ 1, הרבנות הראשית לתל-אביב-יפו לא התייצבה, אך נשלח לבית-משפט זה מכתב על-ידי מחלקת הכשרות שליד הרבנות הראשית לתל-אביב-יפו והמחוז בזה הלשון:
“כב’ בית-המשפט,
במענה לעתירה שהוגשה על-ידי החברה הדרומית בע”מ ועל-ידי ‘מעוף’ משחטה לעופות בע”מ, שנפקח על הכשרות במשחטת העופות של העותרות בקרית-מלאכי, ניתכבד להודיע כדלקמן:
א. בהתחשב עם ההיקף הגדול של השחיטה במשחטה בקרית-מלאכי ובהיתחשב כתקלות שאירעו בבית-המטבחיים ‘מרבק’ והעובדה שהחברה הדרומית בע”מ לא תמיד עמדה בתנאים שנקבעו על-ידינו, אין באפשרותנו להעניק את הפיקוח המבוקש אלא אם שוחטי העופות יהיו אנשים המוכרים לנו אשר הוכיחו את כושרם לבצע את השחיטה בתנאים האמורים.
ב. כפי שהודענו בזמנו נהיה מוכנים להעניק את הפיקוח רק אם העותרות יעסיקו שוחטים להנחת דעתנו כאמור.”
אחרי משא-ומתן והבהרת המצב לפנינו הצהיר מר האוזנר, בשם העותרות, שהן מסכימות לעשיית הצו-על-תנאי לצו מוחלט נגד המשיבה מס’ 1 בלבד, ואף זאת בהתאם לאמור במכתב שצוטט לעיל, להוציא המלים שבפיסקה ב’ שבו: “כפי שהודענו בזמנו” מכיון שמשמעות המלים הללו אינה ברורה די צרכה.
מר פריבס, בא-כוח המשיבה השנייה, הצהיר לפנינו מצדו, כי אין לו אלא לבקש ביטול הצו נגד שולחתו וכי בזאת מאשר הוא את ההצהרה שבתצהירו של מר פנחס שינמן בדבר נכונות המשיבה מס’ 2 למלא אחר הוראות הרבנות הראשית בכל הנוגע לפיקוח על הכשרות.
לאור ההצהרות הנ”ל ולאור המכתב האמור מטעם מחלקת הכשרות, שאנו רואים בו התחייבות כלפי בית-המשפט, מצווים אנו בזה:
א. לבטל את הצו-על-תנאי נגד המשיבה מס’ 2.
ב. לעשות את הצו-על-תנאי נגד המשיבה מס’ 1 לצו מוחלט, במובן זה כי על המשיבה מס’ 1 להעניק את הפיקוח על שחיטת העופות במשחטת העותרות בקרית-מלאכי, ובלבד שהעותרות יעסיקו שוחטים להנחת דעתה של המשיבה ובתנאי כשרות שיקבעו על-ידיה.
ג. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ג חשוון ה’תשכ”ז (06/11/1966).