בג”צ 19/17 ‘שוחרי הר הבית והמקדש’ ואח’ נ’ השר לביטחון פנים ואח’ (21/01/2018)

בג”צ 19/17 ‘שוחרי הר הבית והמקדש’ נ’ השר לביטחון פנים (21/01/2018)

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”צ 19/17

 

לפני:

כבוד השופט י’ עמית

כבוד השופטת ע’ ברון

כבוד השופט ג’ קרא

 

העותרים:

1. עמותת שוחרי הר הבית והמקדש

2. לינדה אולמרט

3. טינה פריימן

4. אליעזר פריימן

5. רחל סלע

נ ג ד

המשיבים:

1. השר לביטחון פנים – ממשלת ישראל

2. מפקד מחוז ירושלים – משטרת ישראל

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

תאריך הישיבה:

ב שבט ה’תשע”ח (18/01/2018)

 

בשם העותרים:

עו”ד איריס אדרי

בשם המשיבים:

עו”ד רן רוזנברג

 

פסק-דין

השופט י’ עמית:

 

1. בעתירה שבפנינו נטען כי הליכי הבידוק בכניסה להר הבית נעשים באופן שמפלה בין יהודים בעלי חזות דתית לבין אחרים. הפליה זו, כך נטען, באה לידי ביטוי בשלושה אופנים עיקריים והם: תור נפרד; בקשה להצגת תעודת זהות ותדרוך נפרד טרם העלייה להר; וכינוס לקבוצה נפרדת אשר מלווה על ידי שוטרים ואנשי וקף ממקום למקום במתחם הר הבית בעוד אחרים יכולים לשוטט במתחם בחופשיות. בעתירה נטען כי בפעולות אלה מדובר הלכה למעשה בתיוג פסול (פרופיילינג – Profiling) ובהפליית יהודים שומרי מצוות או בעלי חזות דתית בהשוואה ליהודים שאינם בעלי חזות דתית או תיירים בני לאומים אחרים.

על רקע זה ביקשו העותרים כי בית המשפט יורה שהליכי הבידוק ייעשו על פי קריטריונים שווים, ענייניים ואחידים, שיחולו על כלל המבקרים בהר או למצער על כלל המבקרים הנכנסים דרך שער המוגרבים, וכי “יופסקו ויבוטלו תיוגם והפלייתם לרעה של יהודים בעלי חזות דתית”, הן בשלב הליכי הבידוק טרם הכניסה להר והן בכללים ובאיסורים המוטלים רק עליהם בעת הביקור בהר.

2. בתגובתה המקדמית, עמדה המדינה על כך שהר הבית הוא מהמקומות הרגישים והמורכבים ביותר במזרח התיכון, וכי המשטרה נוקטת בכלל הצעדים הנדרשים לאכיפת הסדר והביטחון במתחם הר הבית. הבידוק כולל מעבר במגנומטר ובידוק כבודה במכונת שיקוף, ובמקרים ספציפיים, כאשר מדובר במבקר שהפר בעבר את הנהלים או כאשר מתעורר חשד ספציפי כי המבקר עלול להפר את הסדר הציבורי במהלך ביקורו במקום, נערך בידוק מוקפד. המדינה הצביעה על כך שהעתירה, שהוגשה ביום 01/01/2017 מבוססת על אירועים שאירעו במהלך השנים 2016-2015, אך ביני לביני נעשו שינויים באופן בידוק הנכנסים להר הבית.

עוד ציינה המדינה את העליה המשמעותית במספר הישראלים שביקרו בהר הבית בשנים האחרונות. בשנת 2015 – ביקרו בהר הבית 10,766 מבקרים ישראלים, בשנת 2016 – 14,164 מבקרים ישראלים, ובשנת 2017 ביקרו בהר הבית כ-30,000 ישראלים, לצד מאות אלפי תיירים. במהלך שנה זו, נעשתה בדיקה פרטנית מדוקדקת, הכוללת חיפוש בגרביים ובכיסים, לארבעה אנשים בלבד, לגביהם הייתה אינדיקציה לאפשרות של הפרות סדר ופשיעה לאומנית. נתונים אלה, מייתרים לגישת המדינה את הצורך בהכרעה בסעד המרכזי שהתבקש בעתירה.

3. בתשובה לתגובת המדינה, חזרו העותרים וטענו כי המצב בשטח לא השתנה וכי הליכי הבידוק ודרך הביקור במתחם מפלים יהודים בעלי חזות דתית. כראיה לכך צירפו העותרים סרטון נוסף, הממחיש לטענתם כי בעלי כיפות נדרשים להתכנס בחבורה אשר מלווה על ידי שוטרים ואנשי וקף, לעומת אחרים שיכולים להתהלך ביחידות במתחם הר הבית.

4. בדיון שנערך בפנינו, שמענו את מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל. לשאלותינו, השיב מפקד המחוז כי אין תור נפרד לבעלי חזות דתית, אך כי התור מתפצל בסופו לשתי עמדות מגנומטרים. התקשינו לקבל תשובה ברורה לגבי חלק מן הטענות האחרות שהעלו העותרים, ובעיקר לגבי העלייה והכינוס לקבוצות, מה שהביא את העותרים לעתור לאחר הדיון לבירור של העובדות כהוויתן. מכל מקום, מתשובת מפקד המחוז – שלדבריו המשטרה אינה עובדת לפי חזות או תיוג – ניתן להבין כי יש כאלה המעדיפים להגיע בקבוצות, כי יש והתנאים בשטח מחייבים את המשטרה לכנסם במסלול אחד, וכי אכן נערך תדרוך נפרד בנוסף לשלטים, מאחר שיש מבקרים שמפרים את הכללים.

מתגובת המדינה ומדברי מפקד המחוז, שוכנענו כי המשטרה עורכת כל העת הערכות מצב המכתיבות את התנהלותה.

5. לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים ואת דברי מפקד המחוז, החלטנו שאין מקום להתערבותו של בית משפט זה.

פעמים אין ספור חזר בית משפט זה והכיר ברגישות המיוחדת של הר הבית, אחד המקומות הנפיצים ביותר במזרח התיכון אם לא בעולם כולו. הדברים ידועים לכל תושב במדינה, ואין צורך להרחיק עדותנו מעבר לכעשרים השנים האחרונות. במצב דברים זה, לרשות המבצעת נתון מתחם רחב של שיקול דעת לגבי הדרך בה יש לאזן בין זכות הגישה להר הבית לבין השמירה על הסדר הציבורי.

המספרים של הישראלים המבקרים בהר הבית בשנים האחרונות, מדברים בעד עצמם, ומוכיחים את הצלחתה של המשטרה בכל הנוגע למימוש זכות הגישה להר הבית. המספר הנמוך מאוד, ארבעה בלבד, של יהודים שנערך חיפוש בכליהם ובבגדיהם, מעיד על הרגישות בה הדברים נעשים.

6. דרך הבידוק של העולים להר דרך שער המוגרבים, ואופן ההתנהלות הנוגעת למבקרים במתחם הר הבית – כל אלה נמצאים בליבת שיקול הדעת של המשטרה. כפי שהוסבר על ידי מפקד המחוז, קיימים כללי התנהגות הנוגעים לביקור במקום, החל מאיסור להכניס דברי מזון ולאכול במקום, ואיסור על פעולות פולחניות כמו תפילה והשתחוות. כידוע, חלק גדול מהציבור הדתי במדינה נמנע, מטעמים הלכתיים, מלעלות להר הבית, אך חלק אחר, שמספרו הולך וגדל עם השנים, מבקש לעלות להר הבית מטעמים שבאידיאולוגיה ודת. במצב דברים זה, ניתן להבין את החשש הכפול והמשולש של המשטרה – הן מפגיעה באדם שיתפלל או יבצע במתחם הר הבית פעולות אחרות שנתפסות כפעולות פולחן (כגון “ואנחנו כורעים ומשתחווים…”), הן מפגיעה באתר עצמו או באחרים שנמצאים באתר, והן מפני התלקחות באתר ומחוצה לו בשל פעולה שנתפסת בצדק או שלא בצדק, כפעולה אסורה, על ידי גורמים אחרים בהר הבית, כמו אנשי הווקף ומתפללים מוסלמים. מטבע הדברים, החשש לפרובוקציה מצד מי מאנשי הווקף או אחרים, גדול יותר כלפי בעלי חזות דתית, כפי שהוכח בעבר בפעילותם של אנשי המוראביטון (المرابطون) ונשות המורביטאת (المرابطات).

7. לא בנקל יתערב בית המשפט באופן מימוש הריבונות הישראלית במתחם הר הבית, ובמתחם שיקול הדעת במשרעת שבין רגישות לנחישות, הנתון למשטרת ישראל. אך לאחרונה מחק בית המשפט עתירה המורה לקצוב מרחק מינימום בין אנשי הווקף למבקרים בהר, תוך שהמשנה לנשיאה השופט א’ רובינשטיין רושם לפניו את תגובת המדינה, אשר לפיה:

“כל, המבקרים בהר הבית, כפי שפורט לעיל, מלווים על ידי שוטרי ממשלת ישראל, ואין לאנשי הוקף סמכות לפעול ישירות מול המבקרים. ככל שמתרחש אירוע אשר לטעמם של אנשי הוקף פוגע בניהול האתר כמקום קדוש, עליהם לפנות לשוטרי משטרת ישראל במקום ולבקש את התערבותם בנעשה. נדגיש, כי הפעלת שיקול הדעת והחלטות ביחס לצעדים אופרטיביים לטיפול במקרים אלה נתונות אך ורק בידי שוטרי משטרת ישראל” (הדגשה במקור – א”ר)” (בבג”צ 6421/16 חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי נ’ ראש הממשלה (28/03/2017)).

ככל שהמשטרה סבורה כי ההגנה על המבקרים במתחם או הגנה מפני מבקרים במתחם מחייבת פעולה או פעולות מסוימות הקשורות ברקע או בכוונה או בחשש לכוונה של מי מהמבקרים במתחם או כלפיהם – הרי שהצעדים הננקטים מסורים לשיקול דעתה ולסמכותה של המשטרה, ועם הסמכות באה האחריות לשמירה על הסדר הציבורי לצד הגנה על זכויות היסוד של המבקרים.

8. סוף דבר שהעתירה נמחקת. אין צו להוצאות.

 

ניתן היום, ‏ה שבט ה’תשע”ח (‏21/01/2018).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *