בג”צ 170/52 י’ פוגל נ’ הרמטכ”ל ואח’ (30/07/1952)

בג”צ 170/52 פוגל נ’ הרמטכ”ל, פד”י ו (1952) 756

 

בג”צ 170/52

י’ פוגל

נגד

הרמטכ”ל

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

[08/06/1952, 22/07/1952, 30/07/1952]

לפני השופטים אולשן, אסף, זוסמן

 

חוק שירות בטחון, ה’תש”ט-1949, סעיף 6 – תקנות שירות בטחון, ה’תש”י-1949, תקנה 9 – צו שירות בטחון (קריאה לרישום, לבדיקה רפואית, לשירות סדיר או לשירות מילואים) (מס’ 5), ה’תשי”א-1951, סעיפים 2, 3, 3(א), 3(ב).

 

גילו של אדם קובע אם קריאתו לשירות סדיר הייתה חוקית, ואין גילו קובע אם חיולו היה חוקי – לפי סעיף 6 הנ”ל על הפוקד להקפיד : 1) שלא לקרוא יוצא צבא לשירות סדיר אם עבר את הגיל המחייב. 2) שחיולו לא ייקבע לתאריך הנופל מעבר לתקופות הנזכרות כסעיף 6(3) – אם הפוקד איננו קובע בנופו של הצו הקורא לשירות סדיר גם את תאריך החיול, הרי אין הקריאה עצמה נעשית ע”י כך לבלתי חוקית – מן הדין הוא שהשלטונות הנוגעים ברבר יטרחו לדייק גם במילוי ההוראות הפור­מליות של החוק, כדי למנוע מעצמם ומבית המשפט כאחד את הטרדה הכרוכה בהתרת סיבוכים טכניים הנגרמים על ידי אי דיוק זה.

 

פסקי דין ישראליים שהוזכרו:

[1] בג”צ 299/51 פרל נ’ שר הבטחון, פד”י ה 1639

[2] בג”צ 15/52 ג’רסי נ’ משרד הבטחון/אגף כוח אדם, פד”י ו 630

 

התנגדות לצו-על-תנאי מתאריך 08/06/1952, המכוון אל המשיבים והדורש מהם לבוא וליתן טעם מדוע לא יביאו את המבקש לפני בית משפט זה על מנת לשחררו משירות סדיר בצה”ל. הצו-על-תנאי בוטל.

 

י’ בן-ישי – בשם המבקש;

א’ תל – בשם המשיבים.

 

החלטה

השופט אולשן:

 

1. זוהי תשובה לצו-על-תנאי, מתאריך 08/06/1952 שדרש מהמשיבים ליתן טעם מדוע לא ישוחרר המבקש משירות סדיר.

המבקש עלה ארצה מרומניה ב- 02/03/1951. הוא נולד בתאריך 13/03/1922 – שהוא יג אדר-ב ה’תרפ”ב. מיד עם הגיעו ארצה, נמסר לו צו להתייצב לרישום ולבדיקה רפואית. נראה שקיימת הוראה למסור צווים כאלה לעולים, מיד עם בואם לארץ, אם עולים אלה אינם מועברים מהאניה למחנות עולים.

קובלנת המבקש היא שב- 18/03/1952, בבואו להתייצב בחיפה, הוא נשלח לסרפנד ושם חוייל לשירות סדיר, על אף העובדה שבאותו תאריך כבר עבר את גיל 30 שנה.

2. עקב הצו להתייצב לרישום ולבדיקה, הופיע המבקש במקום, ביולי 1951, נרשם ונבדק ונמצא כשר. באותו תאריך טרם פורסם צו הקורא אנשים מגילו של המבקש לשירות סדיר. אולם, כנראה, ידעו שלטונות הגיוס על צו כזה העומד להתפרסם ולכן ציוו על
המבקש להתייצב לשירות סדיר ב- 01/11/1951.

3. בינתיים, ב- 27/08/1951 נתפרסם בקובץ תקנות 199 עמ’ 1542 צו, הקורא – בסעיף 2 שבו – להתייצב לרישום ולבדיקה במקום ובתאריך הנזכרים בלוח ה מצורף לצו, והקורא בסעיף 3 לשירות סדיר את כל אלה שנמצאו כשרים לאחר הבדיקה. הצו הזה חל גם על כל האנשים בני גילו של המבקש.

4. עקב בקשת דחייה מצד המבקש נדחתה התחלת שירותו למרס 1952. לפי החוק יש לראות את התאריך 01/10/1951 כתאריך בו הגיע המבקש לגיל שלושים, ז”א שחדל להיות בן “23 ועד בכלל”. בבג”צ 299/51 [1] נקבע ש”גילו של אדם קובע אם קריאתו לשירות הסדיר הייתה חוקית ואין גילו קובע אם חיולו היה חוקי”. השאלה העומדת, איפוא, לפנינו היא מה הוא התאריך בו נקרא המבקש לשירות ס דיר ואם בתאריך זה היה המבקש לפי גילו בין חייבי שירות סדיר.

5. בתאריך פרסום הצו מ- 27/08/1951 טרם הגיע המבקש לגיל 30. לפי סעיף 2 לאותו הצו היה על המבקש להתייצב לרישום ולבדיקה. דבר זה לא נעשה, מפני שעוד קודם לכן, ביולי 1951, כבר נרשם ונבדק ונמצא כשר. בצדק טוען ב”כ המשיבים, שאם המבקש ייאחז בטענת הטכנית, בהסתמכו על העובדה שלא נרשם ולא נבדק בהתאם לסעיף 2 לצו הנ”ל מפני שהוא נרשם ונבדק לפני פרסום הצו, ורישום זה כאילו לא היה, הרי אפשר יהיה לטעון נגדו שהוא לא מילא את החובה לפי סעיף 2 הנ”ל, וחובה זו עומדת בתקפה, ודבר הפרתה אינו יכול לשמש לו נימוק לאי החלת הוראות חוק שירות בטחון עליו.

6. על קריאת יוצאי צבא בני גילו של המבקש לשירות סדיר הוכרז בסעיף 3 לצו שנתפרסם ב- 27/08/1951. בתאריך זה היה המבקש בין חייבי השירות הסדיר, וכפי שהוחלט כבר בבג”צ 299/51 [1] ובבג”צ 15/52 [2] שהלך בעקבותיו, תאריך זה הוא הקובע. ומכיוון שהתחלת שירותו או חיולו נקבעה בסופו של דבר לתאריך החל אחרי תום 12 חודש לבואו של המבקש לארץ, הרי אין בידינו לגלות יסוד חוקי לקובלנתו של המבקש (בג”צ 15/52 [2]). אשר לסעיף 3 בצו הנ”ל מ- 27/08/1951 ניסוחו מעורפל ולא מובן.

סעיף 3(א) מתייחס לחייב שירות סדיר (הרישא) ולהלן נאמר:

“נקרא בזה להתייצב לשירות סדיר או מילואים, כפי שיקבע הפוקד, במקום ובמועד שבו התייצב לרישום.”

לא הוגד לנו מכוח איזו הוראה בחוק יכול הפוקד להחליט שאדם החייב שירות סדיר ישרת רק בחיל המילואים. ואם תאמר, כי המלה “מועד” בסיפא של סעיף 3(ב) מתייחסת למועד חיולו, הרי ל גבי המבקש שהוא עולה אין המועד הזה חל, מפני שהמועד הזה, ספטמבר 1951, הנו בתוך התקופה שלאתר 3 חודשים מיום בואו של המבקש לארץ ולפני תום 12 חודשים מיום בואו לארץ (תקנה 9, תקנות שירות בטחון תש”י-1949).

היוצא מזה, שבמידה שהמבקש נוגע בדבר, הצו הנ”ל קורא לו לשירות סדיר בלי שקבע תאריך לחיולו. קריאתו לצבא סדיר היתה איפוא בזמן שלפי גילו היה חייב שירות סדיר והיתה חוקית, אלא שחיולו, כ לומר התחלת שירותו, צריך היה להתחיל בתאריך יותר מאוחר, כדי שזה יתאים לתקנה 9 לתקנות שירות בטחון תש”י-1949.

מאחר שלפי בקשתו, נקבע יום חיולו בסופו של דבר לתאריך בהתאם לתקנה הנ”ל, הרי אין לומר, שקריאתו של המבקש לשירות הסדיר היא בלתי חוקית.

לפי סעיף 6 לחוק שירות בטחון, על הפוקד להקפיד על שני דברים א) שלא לקרוא יוצא צבא לשירות סדיר אם עבר את הגיל המחייב; ב) שחיולו לא ייקבע לתאריך שמעבר לתקופות הנזכרות בסעיף משנה.

איננו סבורים, שאם הפוקד איננו קובע בגופו של הצו הקורא לשירות סדיר גם את התאריך החיול, הרי הקריאה עצמה נעשית בלתי חוקית. נניח שהמבקש התייצב בספטמבר 1951 בהתאם לסעיף 3 לצו (לפי פירושו של ב”כ המבקש) ובעת התייצבו עורר את תשומת לבו של הפוקד או השלטונות הממונים על החיול לעובדה שהמועד הזה הוא מוקדם מדי מפני שטרם עברו 2 חודשים מיום בואו לארץ. אין זה עולה על הדעת שהפוקד היה מנוע מלעמוד על הטעות ומלדחות את מועד חיולו לתאריך המתאים להוראות תקנה 9 לתקנות שירות בטחון, ה’תש”י-1949.

איננו רואים צורך לטפל בטענות אחרות של הצדדים, שאינן נוגעות ואינן עשויות להשפיע על גופו של העניין. נאמר רק זאת: אילו היו השלטונות הנוגעים בדבר טורחים לדייק במילוי הוראות החוק גם דיוק פורמלי, היו מונעים ע”י כך מעצמם ומבית המשפט את הטרדה הכרוכה בהתרת סיבוכים טכניים הנגרמים ע”י אי דיוק זה.

אנו מבטלים את הצו-על-תנאי מ תאריך 09/06/1952. אין צו להוצאות.

 

ניתן בפומבי היום, ח מנחם-אב ה’תש”ב (30/07/1952).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *