בג”צ 15/52 לאו ג’רסי נ’ משרד הבטחון/אגף כוח אדם ואח’ (17/07/1952)

בג”צ 15/52 ג’רסי נ’ משרד הבטחון/אגף כוח אדם, פד”י (1952) ו 630

 

בג”צ 15/52

לאו ג׳רסי

נגד

משרד הבטחון/אגף כוח אדם ואח’

 

בבית המשפט העליון כבימ”ש גבוה לצדק

[17/07/1952, 2/07/1952, 16/01/1952]

לפני השופטים אולשן, חשין, זילברג

 

חוק שירות בטחון, ה’תש”ט-1949, סעיפים 4(א), 5(א), 7(ב)(2) כפי שתוקן ב-ה’תש”י, 1, 4, 5, 16(ד) – צו שירות בטחון (קריאה לרישום, לבדיקה רפואית ולשירות סדיר או לשירות מילואים) (מס’ 2), ה’תש”י-1950, סעיפים 2, 3 – תקנות שירות בטחון, תקנה 9.

 

לפי סעיף 1 לחוק שירות בטחון, ה’תש”ט, “יוצא צבא” פירושו גבר באחד הגילים שמ- 18 עד 49 ועד בכלל – לפני קריאת יוצא צבא לשירות סדיר או לשירות מילואים, עליו להיקרא לרישום בהתאם לסעיף 4 לחוק הנ”ל ולבדיקה רפואית לשם קביעת כשרו הרפואי לשירות בטחון בהתאם לסעיף 5 הנ”ל – לגבי קריאה לרישום וקריאה לבדיקה רפואית אין החוק מבדיל בין יוצאי צבא שהם עולים לבין יוצאי צבא שאינם עולים – כן אין החוק מבדיל בין הגילים השונים כל עוד הנקראים הם בגיל שמ- 18 עד 49 ועד בכלל – סעיף 6(א) קובע שאין לקרוא יוצאי צבא לשירות סדיר אלא אם בזמן הקריאה הם באחד הגילים שמ- 18 עד 29 ועד בכלל, וגם כאן אין החוק מבדיל בין יוצאי צבא עולים לבין אלה שאינם עולים – סעיף 6(ד) מורה, שאם קרא הפוקד יוצאי צבא לשירות סדיר לפי סעיף 6(א)(1) אסור לו לקבוע את הזמן להתייצבות אלא תוך התקופה שנקבעה באותו סעיף 6(ד) – סעיף 6(ד)(2) מעיד שהקריאה לשירות סדיר קשורה בגילם של הנקראים, אבל מועד ההתייצבות, כדי להתחיל בשירות, יכול להיקבע לתאריך בו מלאו כבר ליוצר צבא 29 שנים, בתנאי שהתחומים שנקבעו להתחלת השירות באותו סעיף יישמרו – ביחס לתקופות בהן יש לקבוע התחלת השירות סדיר נקבעו בסעיף 6(ד) הבדלים לגבי סוגים שונים של תוצאי צבא לרבות העולים כנזכר בסעיף 6(ד)(4) – תקנה 9 לתקנות הנ”ל באה להשלים את האמור בסעיף 6(ד)(4) ונקבעו בה הזמנים בהם יש לקבוע את התחלת השירות הסדיר בשביל עולים שבאו לארץ אחרי 1.10.40 – יש להדגיש שמדובר כאן בזמנים לקביעת התחלת השירות הסדיר ולא בזמנים בהם מותר לקרוא את העולים לשירות סדיר – ביחס לקריאת עולה לשירות סדיר אין להיזקק לתקנה 9 הנ”ל, וכל עוד לא הגיע העולה לגיל 30 אפשר להכריז על קריאתו לשיחות סדיר בכל עת – אלא כשבאים לקבוע את התאריך בו יתייצב ממש לשירות, יש להקפיד שתאריך זה יהיה בתוך תקופת שלושת החדשים הראשונים לבואו או במשך התקופה בין 12 ו- 18 חדשים מיום בואו – במקרה שאדם החייב שירות סדיר לפי סעיף 3 לצו הנ”ל, בטרם מלאו לו 30 שנה, לא מילא את חובת הרישום והבדיקה הרפואית כנדרש בסעיף 2 לצו הנ”ל, והאיתור, שנגרם באשמתו, הביא עמו xת האיחור בהפיכת “החובה המותנית” שבסעיף ג הנ”ל ל”חובה מוחלטת” לשירות סדיר, הרי חייב שירות כזה, בהגיעו בינתיים לגיל 30, אינו רשאי לפי הסעיף 16(ד) להנות מהאיחור שנגרם באשמתו ולהשתחרר משירות סדיר בצה”ל.

 

פסקי-דין ישראליים שהוזכרו:

[1] בג”צ 291/51 דיסקין נ’ שר-הבטחון, פד”י ו 454

[2] בג”צ 94/52 לוי נ’ שר הבטחון, פד”י ו 325

[3] בג”צ 199/52 קמחי נ’ הרמטכ”ל, פד”י ו 627

 

התנגדות לצו-על-תנאי מיום יח טבת ה’תשי”ב (16/01/1952), בו נדרשו המשיבים לבוא וליתן טעם, מדוע לא תבוטל קריאת המבקש לשירות סדיר. והתנגדות לצו-ביניים בו ציווה בית המשפט, כי על המשיבים לעכב את הקריאה הגיל לשירות סדיר עד למתן החלטה אחרת ע”י בית משפט זה הצו-על-תנאי בוטל.

 

י’ ברוק – בשם המבקש;

י’ קוקיה – בשם המשיבים.

 

החלטה

 

השופט אולשן:

 

זוהי התנגדות לצו-על-תנאי, שניתן ביום 16/01/1952, נגד המשיבים להראות טעם, מדוע לא תבוטל קריאת המבקש לשירות סדיר.

1. המבקש נולד בבולגריה ביום 17/04/1921 – ט ניסן ה’תרפ”א, והגיע לארץ בתורת עולה חדש ביום 10/07/1950.

בקובץ התקנות מס׳ 100 מיום 14/07/1950 פורסם צו בדבר התייצבות לרישום, לבדיקה רפואית ולשירות סדיר או לשירות מילואים. צו זה פורסם בתוקף הסמכויות שניתנו בסעיפים 4(א), 5(א), 6(א) ו- 7(ב) לחוק שירות בטחון. תש”ט-1949, והוא חל על כל גבר
שנולד בתקופה שבין א’ בתשרי תרפ”א (13.9.1920) ובין כ”א בטבת תרצ”ב (31/12/1931), הצו הנ”ל ייקרא להלן “הצו הכללי”.

2. כאמור, המבקש בא ארצה בתורת עולה חדש ביום 10/07/1950. ביום 24/04/1951 הופיע המבקש במחלקת הגיוס בחיפה, נבדק ונמצא כשר מבחינה רפואית ונצטווה להתייצב לשירות סדיר החל מיום 09/05/1951. ביום 30/04/1951 ביקש המבקש לדחות את התייצבותו או  להעבירו לחיל המילואים וביום 02/05/1951 שוב ביקש דחייה. ביום 07/05/1951 הודע למבקש, כי עליו להתייצב ביום 02/09/1951 והמבקש אישר בכתב, כי ניתנה לו דחייה עד לתאריך זה, כלומר שנצטווה להתייצב ביום 02/09/1951. לאחר מכן שוב נדחתה התייצבותו של המבקש לפי בקשתו עד ליום 20/01/1952. יש לציין שהמבקש גם טען במשך כל הזמן, כי גיוסו לשירות סדיר הוא בלתי חוקי.

3. אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לעובדות. בסעיף 10 לבקשתו טוען המבקש, שהוא איננו חייב שירות סדיר, מפני שביום 24/04/1951 כבר היה בן 30 שנה. לפי סעיף 2 של חוק שירות בטחון (כמתוקן בחוק שירות בטחון (תיקון), ה’תש”י־1950, ספר החוקים  מס’ 34 מיום 13/02/1950 (כמפורש בפםק־הדין בבג”צ 291/51 [1]), היה המבקש בן 30 ביום א ניסן ה’תשי”א (7/04/1951). ב”כ המבקש חולק על טענתו של ב”כ המשיבים, כי הצו הכללי חל על המבקש, ושלפיכך, השאלה היא, מה היה גילו בזמן פרסומו של הצו. אין חולק על כך שבזמן פרסומו של הצו הכללי טרם הגיע המבקש לגיל 30. ב”כ המשיבים מודה, שקביעת התייצבותו של המבקש ליום 09/05/1951 היתה בלתי חוקית, מכיון שבתאריך זה טרם תמה תקופת 12 החדשים לבוא המבקש ארצה ומכיון שגם במשך 3 החדשים הראשונים לבואו לא נקבע תאריך להתייצבותו, אולם ב”כ המשיבים מוסיף וטוען, שלאחר מכן, לפי בקשתו של המבקש, נקבע התאריך 02/09/1951 להתייצבותו לשירות סדיר ותאריך זה, הנו בתקופה שבין 12 ו- 18 חדשים אחרי הגיעו לארץ, ולפי תק’ 9 לתקנות שירות בטחון, ה’תש”י (קובץ התקנות ה’תש”י עמ’ 286), הדרישה מהמבקש להתייצב בתאריך זה היא חוקית על אף העובדה שבתאריך זה הגיע כבר המבקש לגיל של 30. אשר לטענת המבקש ביחס לגיל, טוען ב”כ המשיבים, הרי קובע תאריך הצו הכללי שלפיו נקרא המבקש להתגייס לשירות סדיר, ולא התאריך שנקבע להתייצבותו.

4. כאמור נתפרסם הצו הכללי ביום 14/07/1950, ואותו יום, לית מאן דפליג, המבקש היה בגיל המחייב שירות סדיר. לפי סעיף 2 בצו הכללי הנ”ל נקראו כל הגברים בגילים 20-30 בערך להתייצב לרישום ולבדיקה רפואית לשם קביעת כשרם הרפואי לשירות בטחון. לפי סעיף 3 לאותו הצו הכללי נקרא כל גבר, שהתייצב בהתאם לסעיף 2 ונמצא כשר, להתייצב לשירות סדיר “כפי שיקבע הפוקד, במקום ובמועד בו התייצב לרישום”. בבג”צ 94/52 [2] דן בית משפט זה בפירושו של סעיף 3 לצו הכללי הנ”ל, ופסק, כי נובעת ממנו “חובה מותנית” על יוצא צבא להתייצב לשרות סדיר, היינו חובה כפופה לסייג, שאותו יוצא צבא נמצא כשר לאחר שעבר את הבדיקה הרפואית. השאלה הראשונה המתעוררת, איפוא, במשפט זה היא, האם הצו הכללי הזה חל על המבקש בהיותו עולה חדש.

5. לפי סעיף 1 לחוק שירות בטחון, ה’תש”ט, “יוצא צבא” פירושו -גבר באחד הגילים שמ- 18 עד 49 ועד בכלל. לפני קריאת יוצאי צבא לשירות סדיר או לשירות מילואים עליהם להיקרא לרישום בהתאם לסעיף 4 לחוק הנ”ל ולבדיקה רפואית לשם קביעת בשרם הרפואי לשירות בטחון בהתאם לסעיף 5 לחוק הנ”ל. יצויין מיד, שגבי קריאה לרישום וקריאה לבדיקה רפואית אין החוק מבדיל בין יוצאי צבא שהם עולים לבין יוצאי צבא שאינם עולים; כמו כן אין החוק מבדיל בין הגילים השונים כל עוד הנקראים הם בגיל בין 18 עד 49 ועד בכלל. היוצא מזה, שסעיף 2 לצו הכללי חל על המבקש והיה עליו למלא אחרי הוראות הסעיף 2 ,כלומר היה עליו להתייצב לרישום ולבדיקה רפואית במועד שנקבע בצו הנ”ל. דבר זה לא נעשה על ידי המבקש אלא במועד יותר מאוחר, היינו ב- 24/04/1951. בסעיף 16(ד) לחוק הנ”ל נאמר:

“ניתן צו לפי חוק זה המטיל על אדם למלא חובה בזמן שנקבע בצו, והוא לא מילא את החובה באותו זמן, יעמוד הצו בתקפו לגבי אותו אדם עד שהוא ימלא את החובה”

לפיכך התייצבותו לרישום ולבדיקה הרפואית ב- 24/04/1951 היא בהתאם לחוק.

6. אולם בינתים ב- 24/04/1951 הגיע המבקש לגיל 30, והשאלה המתעוררת היא, האם מאחר שהמבקש נרשם ונמצא כשר לשירות בטחון, ובינתים הגיע לגיל 30 ,האם חייב הוא בשירות סדיר או בשירות מילואים. כדי לפתור את השאלה הזאת עלינו להיזקק לסעיף 6 לחוק הנ”ל. בקשר לבעיה הזאת חשובים שני סעיפי משנה שבסעיף 6 והם: סעיף משנה (א) וסעיף משנה (ד).

סעיף משנה (א) מטפל בקריאת יוצא צבא, שנמצא כשר, לשירות סדיר.

סעיף משנה (ד) מטפל בזמן שיש לקבוע בשביל יוצאי צבא, הנקראים לשירות סדיר, להתייצבותם כדי להתחיל – בשירות.

סעיף משנה (א) קובע שאין לקרוא יוצאי צבא לשירות סדיר אלא אם בזמן הקריאה הם באחד הגילים שמ- 18 עד 29 ועד בכלל. וגם כאן אין החוק מבדיל בין יוצאי צבא עולים לבין יוצאי צבא שאיים עולים.

סעיף משנה (ד) מורה, שאם קרא הפוקד יוצאי צבא לשירות סדיר לפי סעיף משנה (א) אסור לו לקבוע את הזמן להתייצבות אלא תוך התקופות שנקבעו בסעיף משנה (ד). גם שורת ההגיון מחייבת את ההגבלה הזאת, כי אחרת יהיה הפוקד רשאי לקרוא לשירות סדיר ולהשהות את התחלת השירות לזמן בלתי מוגבל לפי ראות עיניו. סעיף משנה ד(2) מעיד על כך שהקריאה לשירות סדיר קשורה בגילם של הנקראים, אבל ההתייצבות – כדי להתחיל בשירות – יכולה להיקבע לתאריך בו מלאו כבר ליוצא הצבא 29 שנים (ועד בכלל) בתנאי, כמובן, שהתחומים שנקבעו להתחלת השירות בסעיף משנה זה יישמרו (ראה פסק דין בבג”צ 199/52 [3]).

ביחס לתקופות בהן יש לקבוע את התחלת השירות בצבא הסדיר נקבעו בסעיף 6(ד) הבדלים גבי סוגים שונים של יוצאי צבא הנקראים לשירות סדיר (בהתאם לסעיף 6(א)). ביחס לעולים נאמר בסעיף 6(ד)(4) “אם הגיע לארץ כעולה אחרי שנכנס חוק זה
לתקפו – תוך תקיפה שתיקבע בתקנות”.

בסעיף 6(ה) ניתן אמנם לשר הבטחון הכוח להתקין תקנות שבהן יסדיר את דבר מילוי חובת השירות הסדיר של יוצאי צבא שהגיעו לארץ כעולים אחרי שנכנס חוק זה לתקפו, אולם אין זה גורע מהסעיף 6(ד)(4) ומתחולת הוראות החוק על עולים חדשים
כל עוד לא הותקנו תקנות מיוחדות כאלה.

בקובץ תקנות מס’ 54 מ- 12/12/1949 נתפרסמו תקנות שירות בטחון, תקנה 9 לתקנות הנ”ל באה להשלים את האמור בסעיף 6(ד)(4), ונקבעו בה הזמנים בהם יש לקבוע את התחלת השירות הסדיר בשביל עולים שבאו לארץ אחרי 01/10/1949, והם: תוך שלושת החדשים הראשונים לבואם או תוך התקופה שבין 12 ו- 18 החדשים הראשונים לבואם. ושוב מוטב להדגיש שמדובר כאן בזמנים לקביעת התחלת השירות הסדיר ולא בזמנים בהם מותר לקרוא את העולים לשירות סדיר. לפיכך בבחננו את טענת המבקש, שהוא מעבר לגיל המטיל עליו חובת שירות סדיר, עלינו לבדוק שני דברים: א) אם התאריך שנקבע להתחלת שירותו הסדיר נמצא בתוך התקופות שנקבעו בתקנה 9; ב) אם בשעה שנקרא לשירות סדיר עוד היה המבקש בגיל המטיל עליו חובת השירות הסדיר. ביחס לקריאת עולה לשירות סדיר אין להיזקק לתקנה 9 וכל עוד לא הגיע לגיל 30 אפשר להכריז על קריאתו לשירות סדיר בכל עת, אלא כשבאים לקבוע את התאריך בו יתייצב ממש לשירות יש להקפיד שתאריך זה יהיה בתוך תקופת 3 החדשים הראשונים לבואו או בתיך התקופה בין 12 ו- 18 חדשים מיום בואו.

7. אשר לשאלה הראשונה, קביעת התאריך 07/05/1951 להתחלת שירותו של המבקש היתה בלתי חוקית, מפני שבתאריך זה עברו יותר מ- 3 חדשים וטרם עבדו 12 חדשים מיום בואו לארץ, אולם אחרי זה נקבע לו תאריך 02/09/1951 להתייצבותו. תאריך זה היה אחרי תום 12 חדשים לבואו, לכן קביעת תאריך זה היתה חוקית. לאחר מכן נדחה תאריך התייצבותו ל- 20/01/1952, לפי בקשתו של המבקש, ומכיון שכך, הרי חל על מקרה זה סעיף 6(ה), שאלת הגיל אינה מתעוררת כאן.

8. אשר לשאלה השניה – כדי לבדוק אם המבקש טרם הגיע לגיל 30 כאשר נקרא לשירות סדיר יש קודם כל לקבוע מתי נקרא המבקש לשירות סדיר. לפי טענת ב”כ המבקש הוא נקרא ב- 24/04/1951 ואז כבר היה בן 30. אנו סבורים כי טענה זו בטעות יסודה,
ונובעת מערבוב הפרשיות שבסעיף 6(א) ובסעיף 6(ד) בצירוף תקנה 9.

לפי סעיף 3 לצו הכללי שנתפרסם ב- 14/07/1950 – ואז טרם הגיע המבקש לגיל 30 – נקרא המבקש לשירות סדיר כפוף להימצאו כשר ע”י הבדיקה הרפואית. כבר אמרנו שסעיף זה הטיל עליו “חובה מותנית”. ה?”חובה המותנית” לא הפכה לחובה מוחלטת בשנת 1950 רק מפני שהמבקש לא מילא את חובתו לפי סעיף 2 לצו הכללי, היינו חובת הרישום והבדיקה הרפואית. מתן צו המכריז על חובתו לשירות סדיר אינו כפוף לזמנים הקבועים בתקנה 9 הנ”ל. בסעיף 3 לצו הכללי נאמר, שיוצא צבא שנמצא כשר נקרא להתייצב לשירות מדיר במקום ובמועד שיקבע הפוקד. אילו מילא המבקש את החובה שהוטלה עליו בסעיף 2 לצו הנ”ל היה הפוקד קובע תאריך להתייצבותו בפועל תוך הזמן הקבוע בתקנה . אילו היה הדבר כך לא יכול היה להתעורר כל ספק בדבר, שקריאת המבקש לשירות סדיר נעשתה כחוק, כלומר בזמן שטרם הגיע לגיל 30. אי מילוי החובה לפי סעיף 2 גרר אחריו את האיחור בהפיכת “החובה המותנית” ל”חובה מוחלטת” לשירות סדיר, ולפי סעיף 16(ד) אין המבקש רשאי ליהנות מאיחור זה שנגרם באשמתו.

לפיכך יש לבטל את הבקשה. הצו על תנאי מתאריך יח טבת ה’תשי”ב (16/01/1952) מתבטל.

 

ניתן בפומבי היום, כח תמוז ה’תשי”ב (19/07/1952).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *