איסור-לבועל 3996/1953 (רבני תל-אביב) פלונית נ’ הנהלת בתי דין רבניים (24/01/1957) – DOCX / PDF
בבית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו
תיק תשי”ג/3996
לפני כבוד הדיינים:
הרב אריה לייב רביץ – אב”ד,
הרב שמואל-ברוך ורנר,
הרב שמואל אליעזרי
המבקשת:
פלונית (ע”י ב”כ עו”ד תיאודור תדהר)
נגד
הנהלת בתי דין רבניים
פסק דין
המבקשת הגישה בקשה שבית הדין יסיר את האיסור שתינשא למר [פלוני].
והרי גופא דעובדא:
בתיק הנ”ל הגיש בעל המבקשת בקשה בבית הדין בפתח תקווה למסור לו את הילדה שלהם להחזקתו הואיל והיא נמצאת אצל אמה, שעזבה אותו בלי כל סיבה וחיה בלי גירושין ממנו עם חבר אחד באותו מושב במרחק כמה בתים ממנו.
בתיק מצורף מכתב מאחד העובדים במושב הכותב כי האישה עזבה את בעלה וחיה עם חבר אחר במושב.
בתמוז תשי”ג התקיים דיון בבית הדין בפתח תקווה.
הבעל טען כי האישה חיה עם גבר אחר. האישה הודתה כי חיה עם גבר אחר [פלוני] והיא חיה איתו חיי אישות. בגלל קשיים בקשר לסידור הגט הועבר התיק לבית הדין בתל אביב.
האישה הגישה בבית הדין בתל אביב תביעה לגירושין. הסיבה: בעלה חולה ואינו מסוגל לחיי אישות – זה שנים שסובלת סבל רב מחיים לא נורמליים אלה, בעלה מסרב לתת לה גט ואומר כי לא איכפת לו על יחסיה עם גבר אחר ושיכולה להמשיך בהם בהסכמתו ורק לא לבקש גט.
ביום ה’ תשרי תשי”ד התקיים דיון. האישה טענה כי חיה עם גבר אחר, הבעל אמר כי האיש הזה הוא [פלוני] והאישה גם כן אמרה כי שם האיש שחיה אתו הוא [פלוני] ונקרא גם […].
בית הדין החליט בהסכמת הצדדים שיתגרשו. בית הדין אסר על האישה לחזור לבעלה וכן אסר עליה לינשא ל[פלוני] הנ”ל.
ביום כ”ה סיוון תשט”ו הצדדים התגרשו.
ביום כ”ה ניסן תשט”ז הגישה האישה בקשה שבית הדין יתיר לה להינשא ל[פלוני] הנ”ל וטוענת כי דבריה שזינתה תחת בעלה היו בשקר ולימדו אותה לטעון כך כדי לקבל הגט מבעלה חיש מהר. ואמרה כי אמרה שחייתה עם [פלוני] כדי לשכנע את בעלה –קראה בשם [פלוני]. ל[פלוני] הייתה לה סימפטיה אך לא חייתה אתו.
דיון
אחר ששמענו דברי האישה ובא כוחה ועל סמך כל החומר הנמצא בתיקים מצא בית הדין שלפניו עמדו כמה בעיות: א. האם באופן זה מועילה אמתלא; ב. האם יש כאן אמתלא.
דעת “הרב המגיד” (איסורי ביאה פרק יח ה”ט) דלא מהני אמתלא באשת ישראל שאמרה שלכן הגידה שזינתה ברצון כדי שבעלה יגרשנה מכיוון שאינו מחויב לגרשה על יסוד דבריה היא ואין היא נאמנת. אם כן בנדון דידן יש סברה לכאורה להאמין לאמתלא מכיוון שהיא נאמנת שנטמאה היות ויש “רגליים לדבר” (עיין “שולחן־ערוך” “אבן־העזר” סימן קטו סעיף ו ברמ”א) שהרי היא טענה שבעלה חולה ואינו מסוגל לחיי אישות ושהיא סבלה מזה סבל רב ולכן היא חייתה עם [פלוני] הנ”ל ובמקום שיש “רגליים לדבר” היא נאמנת ובעלה חייב לגרשה ואם כן יש לה אמתלא שמה שאמרה מתחילה שנטמאה הוא כדי שבעלה יגרש אותה.
ברם במקום שיש “רגליים לדבר” לא מועילה אמתלא – עיין “בית־יוסף” (אבן־העזר סימן קטו סעיף ו ובדבריו בסימן ו סעיף ט) וב”נודע ביהודה” (קמא “אבן־העזר” סימן ח). והנראה בסברתם דמכיוון ש”רגליים לדבר” הם הוכחה לאמתת דבריה שנטמאה אם כן אותם “רגליים לדבר” הם גם סיבה שלא נאמין לאמתלא שלה הרוצה לבטל את אמתת דבריה הראשונים ולאמור שלא נטמאה. יוצא אפוא שלדעת הרב המגיד אין כאן אמתלא.
ואכן לדעת הראב”ד שם (איסורי ביאה פרק יח ה”ט) באשת כהן שאמרה שנאנסה ונטמאה מהני אמתלא להתירה לכהנים דעלמא אחרי מיתת בעלה, אך הרי כתב ה”בית־שמואל” (סימן ו ס”ק כו) דבאשת ישראל שאמרה שזינתה ברצון לא מהני אמתלא מכיוון שהועילו דבריה להפסיד כתובתה. ועיין “נודע ביהודה” (קמא “אבן־העזר” סימן ח) מה שכתב בזה ומסיק דמכיוון דלא מהני אמתלא לעניין כתובה לא מהני גם לעניין איסור.
ועוד שיש לדון דתהא כאמתלא אחר זמן – עיין “חלקת־מחוקק” (סימן קטו ס”ק כב).
ועוד: באמירתה שזינתה “עם פלוני” הווה כמו נתקדשתי “עם פלוני” דלא מהני אמתלא כדמבואר ברמ”א (“אבן־העזר” סימן מז סעיף ד) ועיין “פתחי־תשובה” (שם ס”ק ד).
אמנם יש מקום לדון על פי דברי ה”נודע ביהודה” (קמא “אבן־העזר” סימן יא) בעובדא שלפניו שהבעל והאישה חיו בריב ובקטטות ובעלה היה מאיים עליה שיהרגנה והיה פוצע אותה באכזריות ושכנתה יעצה לה שתאמר לבעלה שזינתה ויגרשנה. והאישה עשתה כדבריה וגירשה בעלה. אחר כך התחרטה ורצתה לשוב להינשא לבעלה ונתנה אמתלא לדבריה שאמרה כן כדי שיגרשנה ונאמנת על זה גם אישה כדין עד אחד באיסורין. ולפי זה היה מקום גם בנדון דידן – שהמבקשת אומרת שיעצו לה שתטעון שנטמאה כדי שיגרשנה – לקבל את האמתלא ולכן יש לבית הדין לברר מי הם המייעצים לה ולקבל עדותם וייחשב כמסירת “מודעה” על הודאתה ותהיה מותרת ל[פלוני] הנ”ל.
אכן בנדון דידן – שהאישה בעצמה אינה טוענת שמסרה “מודעה” אלא שיעצו לה לטעון ועשתה על פיהם אבל לא אמרה למישהו שתעשה כן כדי לקבל גט – אין בזה משום כעין מסירת מודעה.
זאת ועוד: יש לחלק מהנדון של ה”נודע ביהודה” שהרי בנדון דידן ברצונה להינשא לנטען [פלוני] הנ”ל וזה מחזק דבריה הראשונים וה”רגליים לדבר” שטענה וגם עתה אומרת שבעלה היה חלש וחולה ולא היה מסוגל לחיי אישות והיה לה יחס סימפטי להנטען הנ”ל זה כשש שנים – מה שאין כן בנדון ה”נודע ביהודה” שרצתה לחזור לבעלה הראשון ואין במעשיה חיזוק לדבריה הקודמים.
על סמך הנימוקים העיקריים הנ”ל בית הדין מוצא כי אין להתיר למבקשת [פלונית] להינשא ל- [פלוני].
ניתן בנוכחות המבקשת ביום כ”ב שבט תשי”ז (24/01/1957).